המשנה (תענית ד ח) אומרת: "אמר רבי שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ואומרות: בחור שא עיניך וראה מה אתה בוחר לך".

חז"ל משווים את ט"ו באב ליום הכיפורים. לא פחות. מה עניינו של יום זה? הגמרא מבררת: יום הכיפורים – מובן לנו מדוע הוא יום טוב, מפני שהוא יום סליחה ומחילה. ביום הכיפורים נתרצה הקב"ה בשמחה לישראל ומחל להם על חטא העגל, ואותו היום ירד משה והלוחות השניים בידו. אלא ט"ו באב – מה הוא?

חמישה דברים קרו בט"ו באב, ושניים מתוכם קשורים קשר ישיר לחתונות:

הדבר הראשון שקרה בט"ו באב הוא שהותר לבני שבטים שונים בעם ישראל להתחתן זה עם זה. כשנכנסו בני ישראל לארץ, החתונות היו בתוך השבט, כדי שלא ליצור בעיה בחלוקת חלקי הארץ לשבטים. רק מאוחר יותר, כשגבולות הגזרה בין שבט לשבט כבר היו ברורים, הותר לבני ובנות שבטים שונים להינשא זה עם זו.

הדבר השני שקרה ביום הזה, וגם הוא קשור לחתונות, הוא התרת חרם הנישואים שהוטל על בני שבט בנימין בעקבות התנהגותם המחפירה בפרשת 'פילגש בגבעה'. מבלי להיכנס לפרטי הפרשה (שמופיעה בסוף ספר שופטים), העיקר הוא שביום זה בוטלה שבועת החרם, והותר לבני השבטים להינשא לבני שבט בנימין.

התרת החתונות בין השבטים, והאפשרות לערבוב ביניהם, הפכו את ט"ו באב ליום של שידוכים וחתונות, יום של התחברות בין חלקי העם.

הזיווג – עניין גדול הוא. המהר"ל מסביר (אורות, ישראל ותחיתו כו עמ' מב-מג):

כל ההוויה קרועה ומלאה ניגודים וחתכים. גוף מול נשמה, אור וחושך, פרט וכלל. הכל קרוע ושבור, שבירת הכלים. אנו עמלים להפוך את השניים לאחד... לתפור מחדש את העולם הקרוע. לבנות את האמון והאחדות בין חלקי הבריאה. את מלאכת החיבור הגדולה הזו אנו מתחילים במידה קטנה, עם אדם אחד. בחר לך, בחור, אישה אחת, וכרות אתה ברית נצח של אמון הדדי. כאשר יצליח החיבור הפרטי הזה בין איש לאשתו, אחר כך האמון הזה יתפשט בין אדם לחברו, ואחר כך בין זרם לזרם בין עם לעם ובין כל העולמות.

החתונה הזו האישית, בין איש לאשה, מהווים צעדים מעשיים ראשוניים לאיחוי הקרע שבמציאות, שיחזירו לאדם את האמון היסודי בבריאה ותביא בסופו של דבר לאחדות כוללת – האמון המשפחתי יביא לאמון כללי.

יום הכיפורים וט"ו באב הם במהותם ימים של חיבורים: חיבור בין ישראל לאביהם שבשמים (יום כיפור) וחיבור בין ישראל לבין עצמם (ט"ו באב).

הרב שלמה חיים הכהן אבינר, מתוך הספר "טל חרמון מועדים"
אלישיב רייכנר