דברים א,לט: ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע: מיהם הבנים שאינם יודעים מהו טוב ומהו רע? שד"ל: "שאינם בכלל אנשים, ולא יאמרו דעתם בקהל, כי אין דבריהם נשמעים ... כל פחות מבן עשרים היו נחשבים בכלל הבנים ולא בכלל האנשים, כאילו לא ידעו לבחור בטוב ולמאוס ברע". כל מיש שלא מלאו לו עשרים – שישקול אם לדבר, שמא ייחשב לו 'בזבוז מילים', שהרי לא ישמעו לו...

ב,לד: ונחרם את כל עיר מְתים והנשים והטף: מדוע לכנות גברים בתור 'מְתים', ומדוע לא 'המְתים' בה"א הידיעה, כמו 'הנשים והטף'? שד"ל: "מילת 'מְתים' יש בה קצת הוראה על הכוח והגבורה, כגון ... 'מְתים בחרב יפלו וגבורתך במלחמה' (ישעיהו ג,כה)". ומדוע בלא ה"א הידיעה? "'מְתים' היא מילה קדומה ונושנת והיא בלשון הקודש כמעט כמילה זרה ונוכרית ורוב שימושה אינו אלא במליצת שיר, (כגון) אנוש, חמר, מלה, תבל, והמילות הללו אינן מקבלות ה"א הידיעה, יען הלשון הקדומה לא היה בה ה"א הידיעה, וכשעבדו העברים וחידשו להם ה"א הידיעה, שמו אותה במילות הנוהגות אצלם בפי כל העם, אבל המילות הנושנות אר לא היו נוהגות בדיבור ההמוני נשארו בלא ה"א, כאשר היו מתחילתן". גבר אמיתי הוא גיבור עניו, ולא הגיבור הידוע בה"א הידיעה.

שבת שלום, שנזכה להיחשב כאנשים בעלי דעה שקולה והתגבר בענווה, אורן, בן וכו'.