"... דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם" וגו' (במדבר טו,לח-לט). כיצד הציצית מזכירה את המצוות? במדרש רבה מובא: '"וראיתם אותו" אותו ולא אותה, שאם עשית כן כאלו כסא כבוד אתה רואה, שהוא דומה לתכלת. "וראיתם" "וזכרתם", המראה מביא לידי זכרון, זכרון מביא לידי מעשה, שנא' "למען תזכרו ועשיתם"' (במדבר רבה יז,ה). משמע שהציצית מזכירה את כסא הכבוד, ובעקבות זה נזכר בה' ומגיע לשמירת המצוות. רש"י מביא: '"וזכרתם את כל מצות ה'" - שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים, הרי תרי"ג' (רש"י. במדבר טו,לט), וכן מובא במ"ר: 'ציצית ת"ר, ח' גרורין, וה' קשורין, הרי תרי"ג' (במדבר רבה יח,כא). שמעתי מישהו שבא להוסיף, התורה היא נצחית, ולכן ע"פ הידוע לנו כיום, שהתגלה בימנו, אפשר לפרש את התורה. לכן בא לומר שהתכלת באורך גל זה 613, וזה מרמז על תרי"ג המצוות (נראה שהתכוון ל'תחום תדירות" ולא לאורכי גל שבו המספר שונה..). אולם נראה לי שזה לגמרי לא נכון: א. התורה דיברה גם לדור מתן התורה (ובדגש מיוחד לזמנם, כמו שמוצאים כנגד ע"ז שהיה בדורם), והרי אז לא ידעו על אורכי גל. ב. 'תחום התדירות' של תכלת הוא 600-620, והרי "לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם" (דברים ד,ב). כך שהיה צריך להיות בדיוק תרי"ג, ולא עם יותר ופחות. ג. התכלת אינה בדיוק צבע תכלת: '"תכלת" - (מנחות מב) צבע ירוק של חלזון' (רש"י במדבר טו,לח). וכך גם משמע מדברי היר': 'תני בשם ר"מ: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן, אלא "וראיתם אותו". מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים, והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר, דכתיב (יחזקאל י) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"' (יר' ברכות א,ב). הרי שדימו לעשבים, והרי צבעם של העשבים הוא ירוק. (כנראה צבע התכלת בין ירוק לתכלת, ולכן כים ורקיע, וגם כעשב). ממילא יוצא מספר שונה לגמרי. יש המקשים על פרוש המדרש ורש"י, איך אומרים ת"ר + ח+ ה. הרי יש ארבע כנפות כך שיוצא כפול 4 (52)? אלא שאין זו הסתכלות נכונה, שהרי לא מתחברים עם כל הצדדים, אלא רק עם קצה אחד. המילה 'ציצית' הכוונה ליוצא מגוף הדבר, כמו: "וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי" וגו' (יחזקאל ח,ג). '"בציצית ראשי" - ר"ל שער ראשי, כי כל דבר היוצא מן הגוף קרוי ציץ' (מצודות). וכן פרש"י כאן: '"ועשו להם ציצת" - על שם הפתילים התלוים בה, כמו (יחזקאל ח) "ויקחני בציצית ראשי" (רש"י. במדבר טו,לח). ממילא פשט הכתוב: "ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" שיעשו על כנף הבגד, ציצית שיוצאת מכנף הבגד. אמנם אנו קוראים כיום לבגד שאנו לובשים 'ציצית', אולם במקור הכוונה לחוטים שיוצאים מכנף הבגד- לאלו היוצאים מפינת הבגד. ממילא אין הכוונה לכל ארבעת הכנפות, אלא לכנף אחת שבה יוצא הציצית. שכל מקום שתביט מסביב, תמיד תתקל באחד הכנפות עם הציצית שבה, וכך דרכה תזכור את ה'. לכן אין להכפיל את כל ארבעת הכנפות, אלא רק להתייחס לכנף אחת, שבה יש שמונה חוטים, וחמשה קשרים, והיא קרויה ציצית, כך שסה"כ יוצא תרי"ג. נראה שע"י ראיית הציצית אדם חושב על הקב"ה, ואז לוקח רמז מחשבון הציצית שמזכיר לו מה ה' רוצה מאתנו, לכן מצד אחד זה מרמז על כסא הכבוד, ומצד שני יש בו רמז לתרי"ג מצוות. הציצית נתונה בארבע כנפות, כדי שלאן שלא תביט תמיד יהיה שם ציצית שתזכיר לך שה' נמצא בכל מקום. הציצית יוצאת מגוף הבגד (שזהו 'ציצית' - 'דבר היוצא מהגוף') לרמז שצריך לצאת מהראיה הקטנה, ויש להמשיך לחפש את ה' בעולם, כיון שה' נסתר בעולם, ולהמשיך קדושה מאתנו לעולם, בגילוי ה'. לכן לא מובא בחז"ל ישר מתכלת לכסא הכבוד, אלא מביאים קודם ים, שמים ורקיע, לומר שיש להבחין ולהמשיך ראיה בעולם, מדבר לדבר, עד שמגלים את מהלכי ה' בעולם (שנסתרים ויש לגלותם). נראה שזהו: '"ועשו להם ציצת" - על שם הפתילים התלוים בה, כמו (יחזקאל ח) "ויקחני בציצית ראשי". ד"א, ציצית על שם "וראיתם אותו" כמו (שיר ב) "מציץ מן החרכים"' (רש"י שם). שהציצית רומזת לאלו, כיון שגם בא לומר שהפתילים שיוצאים מרמזים ליציאה מהראיה הפשוטה של האדם, וזה בא לגלות, כעין לראות את ה', שהוא "מציץ מן החרכים", שאינו גלוי לגמרי, אלא ניסתר ומציץ מהחרכים (חרך- פתח קטן, ולא גלוי לגמרי). לכן דווקא ארבע ציציות [והמרוחקות] ('טלית שאין לה ד' כנפות, פטורה. יש לה יותר מד', חייבת, ועושה לה ארבע ציציות בארבע כנפיה המרוחקות זו מזו יותר'. שו"ע או"ח י,א). כיון שיש בעולם ארבע צדדים, לכן דווקא ארבע, לומר שיש לחפש את ה' בכל מקום בעולם, שמסתתר כביכול בעולם. לכן דווקא ארבע כנגד צדדי העולם, ולא יותר (או פחות) שאז מאבד את הדגש שכנגד כל דבר בעולם. בפשטות נראה שהציצית מזכירה את ה', כיון שה' ציווה עלינו ללבוש כדי לזכרו, ולכן כל רגע שאנו לובשים אנו זוכרים שה' מלווה אותנו, שציוונו ללבוש את זה. שזהו: '"ועשו להם ציצית" הה"ד (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק וגו'" (ישעיה מב, כא): "ה' חפץ למען צדקו". זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העוה"ב, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל... נתכסה בטלית "ועשו להם ציצית"' (במדבר רבה יז,ה). הרי שהציצית היא בין שאר המצוות שמלוות אותנו (כמפורט שם), והיא כל הזמן עלינו, ממילא יוצא שהיא מזכירה לנו את ה' ומצוותיו, כיון שהיא חלק מכלל המצוות המלוות אותנו, ואותה כל הזמן רואים. (אולי זהו : 'תניא אידך, "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל מצות כולן' [מנחות מג,ב] 'כיון דנתחייב במצוה זו - שהאיר היום נתחייב בכל המצות, דרוב מצות נוהגות ביום, ור"ש היא. ל"א: כיון שנתחייב אדם שהגיע לכלל מצוה, דהיינו י"ג שנה, נתחייב בכל המצות, ולהכי אתא עיקר מילתא' [רש"י]. שאפשר שרומז שכיון שנתחייב בזה כחלק מהמצות, זה מזכיר לו שהוא חייב בכל המצוות כולן). עוד נראה, ששמונה חוטים כרמז למעל הטבע, שנזכור כל רגע שיש גם מעל הגשמי הטבעי, ומזה גם נזכור שה' ציוונו את המצוות. כיון שמטרת המצוות זה לקדשנו, לקדש את כל הגוף, שיש תרי"ג מצוות והם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים (כמובא בזוהר). לכן הציצית שמזכירה מעל הטבע, מזכירה שהמצוות באות לקדש את הטבע, ולכן לקדש את עצמו, שאנו מכוסים בבגד שבו הציצית. לכן גם: 'דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה. שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא: מאי קרא? (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה". תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי? "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום' (מכות כג,ב-כד,א). שמתקנים את עצמו (אברים), ואת העולם (ימות החמה), שזהו תרי"ג מצוות שהם התורה שצוונו. ממילא אפשר שלכן גם בציצית שהיא על גופנו, היא מזכירה את תרי"ג המצוות, ולכן גם זו מצוה של יום (שחייב רק ביום, או רק בבגד של יום [זה מחלוקת בראשונים]) כנגד ימות החמה, כעין שמדגיש את השמש (להבדיל מימות הלבנה- שהירח בלילה), לכן הציצית קשורה דווקא ליום, לרמז על עניין שס"ה ימות החמה, שזה מלמד על שיש תרי"ג מצוות. עוד נראה, שהציצית מורכבת מארבע חוטים (שכופלים) רמז לשלושת אבות ולקב"ה, שהאבות החלו לגלות את שכינת ה' בעולם, לכן כעין מחוברים עם ה', כעין שבאים (ארבע) יחד (ומגלים את ה' בכל העולם, כעין לכל ארבע צדדיו). אי נמי, שלושת אבות וא"י, שארבעתם קשורים יחד. לכן: '"ולא תתורו אחרי לבבכם" - כמו (במדבר יג) "מתור הארץ"' (רש"י. במדבר טו,לט). שהשכינה שורה בא"י, ולכן גם גילויה כראוי קשור לא"י. זהו כמו האבות שהתגדלו בקשר לא"י: 'ולמה הוא מזכיר זכות אבות ומזכיר זכות הארץ עמהם? אמר ריש לקיש: משל למלך שהיה לו שלשה בנים ושפחה אחת משלו מגדלתן. כל זמן שהיה המלך שואל שלום בניו היה אומר: שאלו לי בשלום המגדלת. כך כל זמן שהקדוש ברוך הוא מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם, הדא הוא דכתיב: "וזכרתי את בריתי יעקב" וגו' "והארץ אזכור"'. (ויק"ר לו,ה). 'וביאור ענין זה, מה שאמר ושפחה אחת מגדלתן. כי מעלת האבות דוקא מצד הארץ, כי אם לא היה הארץ, לא הגיעו האבות אל קדושה העליונה, ולכן הארץ מגדלתן' (מהר"ל דרך חיים ה,ט). לכן יש קשר בין האבות וא"י, שיחד מביאים את השכינה לעולם. לכן ארבעת החוטים מזכירים אותם (וכן ארבעת הציציות שבכנפות) וזה קשור לראיית השכינה (שמוזכרת ע"י הציצית), שפועלים להביא. כך ארבעת החוטים מרמזים לדבקות בה', וכופלים כעין רמז לריבוי, כנגד בנ"י שאנו הריבוי של האבות. ויוצא שמונה חוטים (ארבע כפולים) כנגד זמן ברית המילה, שזה כנגד התורה שקשורה אלינו תמיד, אפילו בגופנו:  'ת"ר: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן, ותפילין בזרועותיהן, וציצית בבגדיהן, ומזוזה לפתחיהן. ועליהן אמר דוד: (תהלים קיט, קסד) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה. וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו. לאחר שיצא אמר עליה שירה, שנאמר (תהלים יב, א) "למנצח על השמינית מזמור לדוד" על מילה שניתנה בשמיני' (מנחות מג,ב). חז"ל הביאו זאת בגמ' מיד אחרי עניין ציצית, אולי לרמז (מעבר לפשט, שנאמר כאן ציצית כחלק מהמצוות שעליהם אמר דוד "שבע ביום"..) גם על עניין שמונה בציצית, כמו שדוד כינה את המילה שמונה. כמו שהמילה מזכירה לנו כל הזמן את קשרנו למצוות, כך גם הציצית שעלינו. כמו שהמילה קשורה למהות שלנו (שישראל תמיד נקראים מהולים, והגויים ערלים [משנה נדרים ג,יא]) [כמו שנצטווה אברהם למול] כך גם הציצית קשורה למהותנו, חיבורנו לקב"ה עם חיבור לא"י, כמו אצל האבות. עוד נראה: '"על כנפי בגדיהם" - כנגד (שמות יט) "ואשא אתכם על כנפי נשרים". על ארבע כנפות ולא בעלת שלש, ולא בעלת חמש, כנגד ד' לשונות של גאולה, שנאמר במצרים: (שמות ז) "והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי"'. "פתיל תכלת" - על שם שכול בכורות, תרגום של שכול: תכלא. ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטים שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים' (רש"י. במדבר טו,מא). הציצית מזכירה את יציאת מצרים, שיצאנו כדי לקבל תורה: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג,ח) '"בעבור זה" - בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו' (רש"י). לכן הציצית מזכירה את השכינה, ואת השגחת ה' בעולם, ואת מצוותיו שיצאנו בשביל לקיים מצוותיו.