בפרשת השבוע ישנה פרשת שליחת אליעזר למצוא כלה ליצחק.

באופן מפתיע, שם השדכן נעדר מהפרשה. לכל אורך הפרק הוא מכונה "העבד" או "האיש", אך השם "אליעזר" אינו מופיע. אנחנו לבד יכולים להשלים ולהבין במי מדובר, שכן בפרשת לך-לך אומר אברהם "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר"[1], אם כן מסתבר ש"עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ"[2] שבפרשתנו הוא אותו אליעזר.

חז"ל[3] דורשים את הכינוי "דמשק" - "שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים".

להיות דולה ומשקה זה מאוד לא פשוט. אנחנו מכירים הרבה טיפסים של "דולה" והרבה טיפוסים של "משקה", אבל מאוד לא קל להיות גם "דולה" וגם "משקה".

לדלות זה להתבטל. להבין שאני ריק וצריך שרבי ימלא אותי. שאין לי מעצמי כלום, ואני מוכרח לשמוע ולשתות בצמא את דבריהם. זו ענווה וכניעה.

להשקות זו ישות. זה ידיעה שיש בי הרבה, יש לי מה לתת. "אם למדת תורה הרבה - אל תחזיק טובה לעצמך" - אלא תן אותה לאחרים. זה המקום שבו אני יוצא מענווה פסולה, ומבין שכיוון שיש בי - יש לי אחריות לשתף אחרים במה שזכיתי.

להיות בעת ובעונה אחת בתודעה של ריקנות וביטול כלפי הרב, ומאידך בתודעה שיש בי הרבה מה לתת ולהשפיע. להיות מקבל ומשפיע בעת ובעונה אחת.

חז"ל הזהירו את המשקה לפני שדלה דיו, ומי שממשיך לדלות כשהוא צריך כבר להשקות[4]:

"כי רבים חללים הפילה" - זה ת''ח שלא הגיע להוראה ומורה. "ועצומים כל הרוגיה" - זה ת''ח שהגיע להוראה ואינו מורה.

אליעזר ידע להיות נושא הפכים כזה, ולכן נקרא "דמשק". בפרשתנו אנו רואים בכינויו את השילוב המיוחד של "דולה ומשקה". כל פעם שאליעזר מוזכר בהקשר לאברהם ולשליחות שלו הוא בביטול ובתודעת "עבד"[5]. וכל פעם שהוא מוזכר בהקשר למשפחת בתואל, שהם בריחוק מהאמונה וצריכים לקבל מתורתו - הוא מבין את מקומו, והוא בתודעה של "האיש"[6].