"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב" (דברים א,א). "אלה הדברים" - (ספרי) לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל... "במדבר" - לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר? אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר, שאמרו (שמות יז ג) "מי יתן מותנו" וגו'. "בערבה" - בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב. "מול סוף" - על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף, שאמרו (שם יד, יא) "המבלי אין קברים במצרים", וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר (תהלים קז ו) "וימרו על ים בים סוף" כדאיתא בערכין (ערכין טו). "בין פארן ובין תפל ולבן" - א"ר יוחנן: חזרנו על כל המקרא, ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן. אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו (במדבר כא ה) "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל", ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים. "וחצרות" - במחלוקתו של קרח (ספרי). ד"א, אמר להם: היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע ואתם נדברתם במקום. "ודי זהב" - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב, י) "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל"'. (רש"י). משה רומז לבנ"י על חטאיהם ברמזים כעין שמות מקומות. נראה שיש כאן רמז של ההשפעה של האדם על המקום. מעין הנאמר: '"ויצא" וכי לא יצא משם אלא הוא? והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו, ואת אמר ויצא יעקב? רבי (זעירא) עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר: בזמן שהצדיק בעיר, הוא זיוה הוא הדרה. יצא משם, פנה זיוה פנה הדרה' (ב"ר סח,ו). שיש השפעה של הצדיק על העיר, האדם משפיע על מקומו. לכן גם כאן נרמז החטאים כעין קשורים למקומות, שעד עכשיו הלכו במדבר כדי להגיע לא"י, ולכן קשור למה שעשו מיציאת מצרים ועד עכשיו, ולכן אומר כאילו שם מקומות אלו. ניראה שזה קשור לכך שהקב"ה נקרא עולם: '"ויפגע במקום" ר"ה בשם ר' אמי אמר: מפני מה מכנין שמו של הקב"ה, וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו. מן מה דכתיב (שמות לג, כא): "הנה מקום אתי", הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו' (ב"ר סח,ט). הקב"ה מקומו של עולם, ולכן כל מקום צריך לקדשו ע"י שיגלו בו את שם ה', שהוא מקור קיום העולם. לכן יש קשר בין מקום לבין הקדושה, לכן שמות מקומות קשורים לנעשה בהם, כמו כאן בקשר לחטאיהם. נראה שיש לזה רמז ב"ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ,יא). שמקשר אברהם את חוסר היראה למקום, שלא אומר 'אין יראת ה' באנשים אלו', אלא "במקום הזה", שיש השפעה למקום, שכביכול מתקלקל בגללם. לכן כדי לקדש את המקום פעל בהקשר של קדושה, כמו שמסביר לאבימלך: "וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה" (שם יב) '"אחותי בת אבי היא" - ובת אב מותרת לבן נח, שאין אבות לעוע"א, וכדי לאמת דבריו השיבו כן. וא"ת: והלא בת אחיו היתה? בני בנים הרי הן כבנים, והרי היא בתו של תרח. וכן הוא אומר ללוט כי אנשים אחים אנחנו' (רש"י). שפעל בצורה כזו שיוצא שיש בה הלכה של בני נח, שכך משפיע קדושה למקום. ובדבריו אמר בצורה של בני בנים הם כבנים, להביע חיבור וקירוב, כעין הנאמר ללוט. לומר עניין חיבור וקירוב, שגם אצלם בא לקרבם ולחברם לתורה. נראה שזהו שאומר: "ויהי כאשר התעו אתי אלקים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא" (יג) שבבית אביו, במקומו הקבוע, יש קדושה שהחיל, אבל בחוץ בשאר מקומות אין, ולכן לאן שיגיע שישפיע קדושה בצורה זו. נראה ש"אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני", במעבר לפשט שהם אינם צדיקים ולכן יהרגוהו, גם מרמז שאם הוא לא מחיל יראת ה' במקום, בזה הוא נותן לרשעה לעלות ולפגוע בו במקום ההוא, ולהרגו. גם בקשר לא"י נאמר: "ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות" (במדבר יג,לב) '"אוכלת יושביה" - בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים, והקב"ה עשה לטובה, כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו. "אנשי מדות" - גדולים וגבוהים, וצריך לתת להם מדה' וכו' (רש"י). שזיהו קשר בין המקום והאנשים, שהיא מגדלת את גודלם, והורגת בם. ניראה שמה שראו שהיא ארץ אוכלת יושביה, זה משום שריגלו את א"י ברשעות, ולכן בעיניהם ראו את הארץ בדימוי של חטא, שהיא גורמת להרג יושביה. א"י היא "ארץ החיים" (ישעיהו לח,יא). א"י משפיעה חיים, שגורמת לאריכות ימים (ברכות ח,א). וזה קשור לקדושה שדרך זה משפיעה חיים, שלכן "בארץ החיים" הכוונה 'בביהמק"ד' (רש"י) [וכן מאריכים ימים בחו"ל ע"י קשר לביה"כ וביהמ"ד, שהם ביהמק"ד מעט]. לכן המרגלים ראו בשל חטאם רק קשר למוות. גם בימנו יש המתבטאים שהארץ "ארץ אוכלת יושביה" ח"ו, שהערבים רוצחים בנו. אין זה אלא בשל חטאינו, כמו שהמרגלים השפיעו שנחטא, ובעקבות זה בא מוות לדור המדבר, וכן לדורות (ט' באב [תענית כט,א]). עלינו ללכת ע"פ דרך התורה, בשמירת התורה בחיינו. וכן ביחס למחבלים והמזיקים, לנהוג ע"פ דרך התורה, כיצד שההלכה מתייחסת ומורה לעשות (ראה ב'נתוני פתיחה באש לאור ההלכה' ב'משנת המדינה' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א [ובעוד מאמרים שרשם בספריו]) ולא כמו היום שקובעים בדרך עקומה מפחד הגוים, ורק מביאים להתגברות הטרור. אלא לשמוע לדברי משה "ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון מהם" (דברים א,כט). ונזכה בכך לחיות כראוי בא"י, שהיא מקום הקדושה, בשלום האמתי שחזו הנביאים.