התשובה לכך היא במילים הבאות: "לך אזבח זבח תודה".

ונבאר במשל:

מעשה, כשבנו את מגדל עזריאלי, ניסה הקבלן למכור למיליונר אחד את הקומה העליונה. הוא עלה איתו לקומת הגג, שהיתה עוד בשלבי בנייה, והראה לו את הנוף הרחב הנשקף משם. עוד הם מתפעלים, והנה נשבה רוח, וטרקה את דלת הגג. מאחר והגג עוד היה בשלבי בנייה, עוד לא התקינו את ידית הדלת, וכך נתקעו המיליונר והקבלן על הגג ללא אפשרות לצאת.

בתחילה ניסו השניים לצעוק לעזרה, אך בשל הגובה הרב ושאון הרחוב ההומה מתחת - איש לא שמע את קולם.

בלב כבר, הוציא המיליונר מכיסו את מעטפת השטרות של המקדמה אותה התעתד לשלם, והשליך שטר של 200$, בתקווה שמי שיראה את השטר, ירים את הראש לראות מאיפה הוא הגיע, וכך יראה אותם ויחלץ אותם. לתמהונו, השטר נחת על המדרכה, עבר שם אדם אחד, לא שאל הרבה שאלות, הרים את השטר והכניס אותו לכיסו, והמשיך בדרכו. כך קרה גם עם השטר השני, והשלישי, והרביעי, וכן הלאה עד שהמעטפה היקרה התרוקנה.

"מה נעשה עכשיו?" זעק המיליונר. רעיון הבריק בראשו של הקבלן. "אראה לך איך גורמים לאנשים להרים את הראש!", אמר הקבלן למיליונר. הוא הרים כמה אבני חצץ שהיו מפוזרות על הגג משאריות המלט וחומרי הבנייה, וזרק אותם למטה. כשפגעו האבנים בראשם של העוברים והשבים, הרימו האנשים את ראשם בזעם לבדוק מי זורק עליהם אבנים מכאיבות. הם ראו שני דמויות על הגג, ומיהרו לטפס למעלה, ולפתוח את הדלת. "רואה אתה?" אמר הקבלן. "רק ככה אפשר לגרום לאנשים להסתכל למעלה".

הנמשל הוא שהקב"ה נותן לנו מידי יום, בכל עת ובכל שעה, טובות רבות. הוא זורק לנו חינם שטרות של 200$ דולר, ואנחנו לא מרימים אליו את הראש. אנחנו מקבלים משפחה טובה, פרנסה, בריאות, שמחה ואושר - ושוכחים מי הביא לנו אותם, ולא זוכרים להודות לקב"ה.

במצב כזה, מכריח אותנו הקב"ה להיזכר שהוא קיים, על ידי שהוא נאלץ להשליך עלינו אבני חצץ, לייסרנו בצרות ומניעות. או אז אנו נזכרים בקיומו ומרימים את הראש בתפילה שהוא ירחם עלינו.

אם נקדים לומר תודה ולזכור את טובות ה', לא יהיה שום צורך להשליך עלינו צרות. ה' יוכל לפתח למוסרותינו, להסיר מאיתנו כל צרה ויגון, כאשר "לך אזבח זבח תודה" - נודה לה' על כל הטובות שה' גומל איתנו תמיד!