"והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" (במדבר לג,נג). '"והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" - על דעתי זו מצות עשה. היא יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה, כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה'' וכו' (רמב"ן. שם). מזה שיש מצוות יישוב א"י, סימן שיש מעלה גדולה בארץ. דבר זה קשור לכך שהארץ קשורה בקדושה. התורה בשלמותה חלה דווקא בא"י (ספרי "עקב" מג). השכינה במעלתה דווקא בא"י, שדווקא כאן יש נבואה (מכילתא שמות יב,א). גם העולם נברא מא"י (יומא נד,ב) כך שכאן זהו שורש העולם, ולכן ממנו מתקנים את העולם (ואף קשור לגבולות גן עדן בבראשית, רמז לקדושה שקשורה בעולם). ארץ ישראל השתבחה בשבעת המינים: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח,ח). נראה שזה כנגד שבעת העממין שבא"י: "החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך" (דברים ז,א). שבארץ היה עלינו להשמידם (או לעשות שלום או שילכו מכאן) כדי לנתק את קשר רשעותם מהארץ, כמו שנאמר: “וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך" (דברים ט,ד). מובא בקבלה שעץ הדעת מינו הוא שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י (זו"ח קכז,ב). ממילא אפשר לומר שמה שאנו מבטלים את רשעת הגויים, בזה אנו מבטלים את כוח החטא הגנוז בחטא עץ הדעת. לכן פריחת העצים בא"י מסמלת את הגעת הגאולה (סנהדרין צח,א) כיון שקשור בביטול כוח עץ הדעת בעולם, שזה קשור למעלת א"י הקדושה שמתקנים בה את העולם, ובמיוחד זה בקשר לשבעת המינים שהם מעלת א"י, בהם במיוחד מתקנים את חטא עץ הדעת בכוח קדושת א"י. נראה ששבעת העממין הם מייצגים את שבעים האומות, כיון שע"י עשרת המאמרות נברא העולם, כך שהוא שורש קיום העולם, שהעולם התרחב ממנו, כך גם ההתפרטות מא"י, כשורש העולם (שנברא מכאן) הוא כעין קשור לעשר כמו שממנו (עשר) מתפרט בעולם. כך יוצא ששבעת העממין הם כנגד שבעים אומות. ואנו יורשים את הארץ, שמסירים את הרשעה מכאן, כדי לתקן את העולם כולו, כהתפרטות מכאן. מספר בנ"י היסודי הוא ששים ריבוא, נראה שזה כנגד שבעים אומות שאנו מתקנים כנגדם, והם קשורים לשבעת העממין של א"י (שגם כשלא קיימים, זה יסוד בעולם, שלכן זו מצוה שתמיד חלה, גם אם בפועל לא שייך כיום מציאות לקיימה). והגרגשי יצא מהארץ (יר' שביעית ו,א) כך שנשארו ששה עממין, לכן כעין רמוז בששים ריבוא על כנגד שש העממין שנשארו כאן, שאנו משמידים אותם מקיום ומתקנים את העולם (להבדיל מהגרגשי שיצא כך כעין שתוקן, שאינו רשע בא"י). כמו כן, "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" (תהלים צ,ד) כך ששת ימי המעשה (שאותם יש לתקן מגשמיותם הרעה שהתקלקל מהם בעולם ע”י החטא) כעין ששת אלפים שזהו הזמן של העולם (סנהדרין צז,א) שמיועד לתיקון, ויצחק נולד בגיל מאה לאברהם, שהוא ממשיכו לתיקון העולם, ולכן כעין כפול מאה, זהו ששים ריבוא, שהם המספר היסודי בבנ"י, ויצחק קשור לא"י (שלכן היה אסור לו לצאת מהארץ) שמכאן מקדשים את העולם, מביאים שכינה לעולם, וזה קשור עם יישוב א"י. לכן: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" עשה שכונה בארץ ישראל הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א, "שכון בארץ" שכן את השכינה בארץ. "גור בארץ הזאת" א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג). יישוב הארץ (שכונה) קשור להבאת השכינה, כמו שמתגלה אצל יצחק מעלת הקדושה שבא”י (שלכן כקרבן אסור לו לצאת מהמקום הקדוש). לכן המספר לתיקון העולם - לקדשו (שאנו עושים), הוא ע"פ הגעת יצחק לעולם בגיל מאה (ולכן ששת אלפים כפול מאה) וקשור לא”י שבה מתקנים (וכן בנ”י יצאו ממצרים לא”י במספר ששים ריבוא). בא"י אנו מקדשים את העולם, לכן נקראת "ארץ זבת חלב ודבש" (שמות לג,ג) שיש בזה דומם (ארץ) צומח (דבש) וחי (חלב), וכולם דברים שיוצא מהם (מהאדמה יוצא התמרים, ועל האדמה חיות העיזים. מהעז יוצא החלב, ומהתמר הדבש) כרמז לטובה של א"י, שיוצא ממנה קדושה לנמצאים בה, ומזה ממשיך לתיקון כל העולם, והתיקון של העולם קשור לשבעת העממין, ולכן זה מובא בסמיכות אליהם (שמות יג,ה. שם לג,ב-ג). בא"י מודגש טוב הארץ (בשבעת המינים, ובזבת חלב ודבש) כדי לומר שכאן מתקנים את חטא עץ הדעת, ולכן לא חלה כאן הקללה של הצער והשממה שבעקבות החטא. אמנם בלעדינו אין כאן תיקון חזק, ולכן כשבנ"י בגלות גם הארץ שוממה (ויקרא כו,לב). לכן גם למדו כאסמכתא על גבי שבעת המינים דברים הלכתיים (סוכה ה,ב), להביע את קשרם לתורה וקדושה. בגמ' (ברכות מ,א) מובאים שלוש דעות מהו עץ הדעת: חיטה, גפן ותאנה. נראה שחיטה הוא פותח את שבעת המינים, רמז שכעין שייך לכל הפירות (כמובא בקבלה שכל השבעה הם עץ הדעת). בנוסף גם הראשון כנגד ה' אחד, שאנו מתקנים את העולם מחטא עץ הדעת, שפגם בקשר החיבור לה'. אח"כ ע"פ סדר החשיבות בהקדמה לברכה (שמתחשבים גם בקרוב ל"ארץ" השני) יוצא שגפן זה חמישי ותאנה זה שישי, רמז לתורה (חמשה חומשים) ותושב"ע (ששה סדרים), שע"י התורה אנו מחברים שמים וארץ, לקדש את העולם לתיקונו השלם, ולבטל את רעת חטא עץ הדעת. אנו מתקנים את העולם כאן מא"י, בחוזקה וגדולה, שקשור לשבעת המינים והעממין, זהו מטרת האדם בעולם, לקדשו. לכן "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה" (תהלים צ,י) ששבעים כנגד שבעים אומות, וגם שמונים כנגד זה, ועם תוספת של עשר כנגד המאמרות וכן כנגד עשרת הדברות, כרמז על שאנו מתקנים את העולם (מאמרות) ע"י התורה (דברות) [ולכן נקרא "גבורות”, שמדגיש את תיקון העולם, ולכן כעין 'גבורות' גשמים (ברכות לג,א), שגשם מגיע ע"פ מעשינו (דברים יא) והוא שקול כתחיית המתים, שזה בתיקון עולם השלם] שלכן טבע האדם לגיל זה כנגד יעוד האדם בעולם. לכן מי שאומר את המזמור הזה הוא משה (“תפלה למשה איש האלקים". תהלים צ,א) שהוא "איש האלקים", רמז לקשר של האדם להבאת שכינת ה' לעולם (לכן אע"פ שהוא חי 120 שנה, הוא אמר על שבעים ושמונים שנה כסתם אדם, לומר על מטרת האדם בעולם). [משה עצמו חי 120 שנה, כרמז שחיבר את כלל בנ"י- 12 השבטים, לתורה שנתנה דרכו בסיני, ביחד עם הלוחות (עשרת הדברות), שזהו שיא זמן חיי האדם, שמגיע לשלמות גמורה ביעודו בעולם]. כנגד שבעים האומות, שאנו מקדשים את העולם ואותם (שחיים בעולם), יש רמז בשבעים ואחד סנהדרין, שהם הפוסקים הראשיים בבנ"י, הם האחראים על העברת התורה ופסיקתה כראוי, ממילא הם שיא הקשר לתורה ותיקון העולם. לכן מסמלים בהם את הקשר שלנו לתיקון העולם, משום כך יש שבעים ואחת אנשי סנהדרין, כנגד שבעים אומות וגם כנגדנו, סה"כ שבעים ואחד. (לשיטת ר"י שהיו שבעים זקנים [משנה סנהדרין א,ו] מראים רק את ההשפעה שלנו על שבעים האומות, כשהדיינים עצמם הם בעצם בנ"י). [בבית שני שהייתה הכנסת הגדולה, שהורכבה מכל הבי"ד שבירושלים ועוד שלושה נביאים (כמו שמעמיד מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המועדים' 'המאבק על הסנהדרין..') יצא 120, שהם היו כלל הבי"ד החשובים, בזה הוא כמו שאמרנו על ימי משה..]. לכן בשל תפקידם לתיקון העולם, מקומם הוא 'אצל המזבח' (רש”י שמות כא,א. וכן: 'ואלה המשפטים אשר תשים - נמצינו למדין שסנהדרין באין בצד מזבח' וכו'. מכילתא שמות כ,כב ['בחודש' יא]). שהמקדש הוא כנגד מקדש של מעלה ('שמקדש של מעלה, מכוון כנגד בית המקדש של מטה'. תנחומא "ויקהל" סימן ז) שקשור לקודש, לחבר לשמים. כך גם יעקב אמר: “אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" (בראשית כח,יז) [מביא שם רש"י: '"וזה שער השמים" - מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה, ומדרשו, שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה']. לכן כנגד חיבור לשמים, סנהדרין סמוכה לשם, שזהו יעודם. לכן גם 'אצל המזבח', שבמזבח מקריבים קרבנות, שמעלים מהארץ לשמים, כך גם אנו מקדשים ומעלים את הארץ להיות כשמים, לכן הסנהדרים שהם שיא מעלתינו זו, הם סמוכים לשם (בנוסף לכך יש להם תפקיד להיות מייצגי העם, ולכן גם בהיותם במקומם שם, הם מייצגים את כלל בנ"י). והנה הרמב"ם שלא מביא את דין יישוב א"י, שבפשטות נראה שאין לו מצוות יישוב א"י (כמו שהרמב"ן מביא שהחסיר זאת בספר המצוות. ראה גם דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת השבת והמועד' מאמר 'הכוס החמישית', וב'המעלות לשלמה' מאמר 'מצוות ישוב א"י', ובמשיב מלחמה ג' מאמר 'מלחמת מצוה ומלחמת רשות') נראה שגם אם נאמר שלא מחשיב את יישוב א"י כמצוה, בכ"ז יש בה מעלה גדולה מאוד, שקרובה מאוד למצוה. מעין 'א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא' (כתובות קיא,א) שזו מעלת קדושה גדולה ביותר, ולכן בהלכה מתייחסים לזה כעין שזו מצוה ממש (לעניין שאשה כופה את בעלה לעלות וכדו'). שבא"י יש מעלה גדולה של קדושה ותיקון העולם, ולכן חשובה מאוד, ומבטיחה עוה"ב. א"י נקראת במיוחד "ארץ כנען" (במדבר לד,ב) אולי בא לבטא את רשעות שבעת העממין, שביטוי שיא הוא אצל כנען שעליו נאמר: “עבד עבדים" (בראשית ט,כה) להבדיל מבנ"י שקיבלנו תורה: '... שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה' (אבות ו,ב). כנען מסמל את שיא העבדות ולכן גם שקיעה בגשמי הגס. לעומת זאת אנו הפכו, שמתקנים את העולם (והפס' שממנו למדו שהתורה זה חירות, זה מהלוחות, רמז לעשרת הדברות- רמז לפי עשר, כנגד שאר 70 האומות שאנו מתקנים בעולם).