תחילת הסיפור נראית כאידיליה: עבד אברהם לוקח עשרה גמלים עמוסי כל טוב, ויוצא לבדו מבאר שבע לחרן שמעבר לנהר פרת, כדי למצוא אישה לבן אדוניו, יצחק. עד כאן, נראה כאילו האזור הוא גן עדן עלי אדמות, וכל האנשים צדיקים תמימים "יראי אלוהים", כדברי אברהם לאבימלך מלך גרר. פתאום נאמר שהתלוו עוד אנשים לעבד אברהם (בראשית כד לב). לכאורה, כל מה שעשו המלווים במסע היה לרחוץ את רגליהם, לאכול ולשתות, לישון, לקום וללכת (בראשית כד נד).

אז מה היה תפקידם ומספרם של המלווים?

אין ספק שהיו לפחות שני אנשים בשיירה. אבל מה היה מספרם, על פי ההגיון?

קיימת דעה שהעבד לקח נכבדים ומלומדים כדי להרשים את בתואל, כשם שאבימלך בא עם נכבדיו (בראשית כו כו). לא נראה שהעבד לקח איתו נכבדים הן הם לא דיברו, רבקה לא הציעה להשקות אותם, ובתואל לא הזמין אותם לארוחה.

אברהם לקח אתו 318 איש כדי לרדוף אחרי ארבעת המלכים (בראשית יד יד). כשעשיו פגש את יעקב,הוא הביא ארבע מאות לוחמים (בראשית לב ז). לכן יש לשער שלעבד אברהם נלוו בין 2 ל300 איש.

כשאברהם הורה לעבד, "תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק" (בראשית כד ד), העבד חשש שהכוונה היא לקחת בכוח, ולכן שאל: "אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה" (בראשית כד ה). לכן אברהם סייג את דבריו: "וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ, וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת" (בראשית כד ח). כלומר, אברהם אסר על העבד לקחת את האישה בניגוד לרצונה, אבל לא העניק למשפחה את הזכות לסרב או להתמקח. העבד הבין שיש צורך בכוח מזוין גדול כדי לאלץ את משפחת הכלה למסור אותה, וכדי להגן על הכלה ומתנותיה במשך המסע המסוכן חזרה. הוא גם הבין שיהיה צורך בשפע של מתנות יקרות כדי לרצות ולהרשים את הכלה ואת משפחתה.

כלומר,העבד לקח איתו רק לוחמים, במספר שמספיק לאבטח, להוביל ולהאכיל שיירה של עשרה גמלים עמוסי כל טוב, ואז להוביל בבטחון חזרה לכנען אישה יפה ונערותיה. סביר להניח שלקח לפחות 30 חיילים, כדי להציב אותם בלילה בשלוש משמרות של 10 איש כל אחד. הליווי החמוש היה נחוץ כי  שליטים מקומיים נהגו לחטוף נשים יפות, כפי שעשו פרעה לשרי ושכם לדינה, וילדים נמכרו לעבדות כפי שקרה ליוסף.

אחרי שרבקה עמדה במבחן והשקתה את גמליו של העבד, הוא שם נזם באפה, ענד צמיד על ידה ונגע בה (בראשית כד מז). רבקה הסכימה לכך בידיעה שאלו מתנות אירוסין מאדם עשיר. העבד לא ביקש את הסכמת המשפחה, אלא רבקה היא שרצה לבשר לאימה ושלחה את אחיה הצעיר, לבן, להזמין את האיש, בלי לבקש רשות מאביה. העבד קיבל משכן לאנשיו ואורווה לגמליו. הוא לא הרשה ללבן לפרוק את המטען שעל גמליו או להאכיל אותם, מחשש שהמטען יינזק או שהגמלים יחלו. העבד למעשה השתלט על ביתו של בתואל.

לבן ובתואל הזמינו את העבד לארוחה. העבד סירב לאכול, ובכך דחה את הכנסת האורחים שלהם ואת ידידותם (בראשית כד לג). הוא דרש שייתנו את רבקה לבן אדונו, כי אלוהים בחר בה. לבן ובתואל נאלצו להיעתר לבקשתו החצופה של העבד, וענו: "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָרַע אוֹ טוֹב" (בראשית כד נ). נראה שנבהלו מהחיילים שהעבד הכניס לביתם. הם הבינו שלא יוכלו לפגוע בעבד, ושהוא יוכל לקחת את רבקה גם בנגוד לרצונם. חייליו של העבד יכלו למנוע מבני משפחתה לפגוע בה או בתוכניתו. בינתיים אברהם, בכורו של תרח נחור וראש המשפחה, היה שולח צבא נוסף כדי לקחת אותה לכנען, כי זהו רצון האל.

העבד שמח שלא פרץ שום עימות, והוא ואנשיו אכלו בבית בתואל. למרות ששתו, למחרת בבוקר כולם היו מוכנים לצאת לכנען. מכאן נראה שהעבד הקפיד שחייליו לא ישתכרו ולא יניחו ללבן או לבתואל להכין להם הפתעות לא נעימות.

שליחותו של העבד הוכתרה בהצלחה בזכות שילוב נבון בין הפגנת כוח ומתנות יקרות (שיטת"המקל והגזר"). לכן המסע הסתיים בהצלחה, כי סכנות לא נוצרו