בלק

"וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי" (כב,ג).

אמר בלק לבלעם "כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר". אם כן, מדוע לא מבקש מבלעם שיברך אותו וממילא ישראל לא יוכלו להזיק לו? אלא כך הוא דרכם של שונאי ישראל, שמרוב שנאתם לישראל אין הם רוצים בטובת עצמם אלא רוצים לרמוס כמה שיותר את ישראל ח"ו ( על התורה).

אהבת עולם אהבתנו

כמה שה' אוהב אותנו. הוא לוקח את הרשע הכי גדול ובמקום הקללות שהיו מונחות לו כבר על קצה הלשון, הוא שם לו בפה כאלה ברכות.

אנחנו לא יודעים באמת כמה ה' אוהב אותנו. אהבה אינסופית הוא אוהב אותנו. הוא עכשיו יהפוך את העולם בשבילנו. והזכות שלנו היא לא מהמעשים שלנו, אלא מעצם זה שאנחנו בנים למקום.

"בני בכורי ישראל". עבורכם ורק עבורכם בראתי את עולמי. כדי להוציא אתכם לחירות שיניתי את כל סדרי בראשית, שיניתי מערכות טבע, הפכתי את העולם בשבילכם.

האהבה האינסופית שהקב"ה אוהב אותנו אין לנו בכלל השגה בה, אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו. בחרת בנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו.

כל היהדות זה אהבה. זה הניגון הנפלא שמתרונן בעולם, ניגון שמגלה לכל נפש יהודית את אהבת ה'. המילה אהבה מופיעה כל כך הרבה פעמים ביחוד הכי גדול שיש לנו עם הקב"ה שזה "שמע ישראל". "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."

מי התחיל את העם היהודי? אברהם אבינו, עמוד האהבה. איך הוא התחיל את עם ישראל? הוא קיבל אהבה למשהו עליון ונשגב והאהבה הזו בערה בו והוא היה מוכן בגלל האהבה הזו להיכנס לתוך כבשן האש. כמו כל בעל תשובה שמגלה פתאום כזה אור, שהוא מתחיל לרוץ אחריו, בלי לדעת, בלי להבין, עד שעוזב הכל מאחוריו ומתחיל חיים חדשים, חיים אמיתיים.

אהבה זה הכוח הכי גדול שיכול להיות בעולם. אהבה זה כוח שנגדו שום דבר לא יכול לעמוד.

יש לנו מצווה לאהוב את ה' בכל הלב, בכל הנפש. זה היעוד. זה התכלית. זה לא מדרגות של עובדי ה', "ואהבת" זה משפט שאומר כל ילד, כל בת, כל אחד.

אי אפשר לעשות כל מיני דברים משונים ולהגיד: מי אמר שזה אסור? איפה כתוב שזה אסור? בסדר, זה לא כתוב, אבל איך זה מסתדר עם "ואהבת", זה לא מסתדר, זה לא מתחבר, זה מה שמנתק אותך. העבודה העיקרית שלנו זה כל הזמן לבדוק אם אנחנו מחוברים או ח"ו מנותקים מהקב"ה. "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי". אני לא מבקש כלום, רק דבר אחד, רק בקשה אחת, להיות אתך. אני כל הזמן מסתכל אליך, מרים אליך את הראש, מחכה שתחזיר לי מבט אבא. כשזה קורה, זאת ההרגשה הכי נפלאה שאני מכיר, אני לא צריך אז שום דבר אחר.

איך מגיעים לחיבור כזה? ע"י שמרבים לדבר עם ה'. בלק מבקש מבלעם לקלל ומה עונה לו בלעם? "הן עם לבדד ישכון". איך אני יכול לקלל את היהודים, הרי הם מתבודדים, "הם עם קדוש כזה שהם מתבודדים בינם לבין קונם ושופכים שיחתם לפניו בכל פעם וחושבים בכל יום על אחריתם וסופם האחרון ועל ידי זה הם בטוחים מכל צר ואוייב ומסטין, כי הם מסתירים עצמם בצל כנפיו יתברך תמיד" (ליקו"ה ברכת השחר ה', פז).

אתה רוצה להרגיש מחובר לאביך שבשמים, תתבודד, תמצא לך פינה נסתרת בשדה, בבית, אפילו באמצע בית המדרש כשאתה משחיל את הטלית מעל הפנים ואתה עם אבא.

שעת ההתבודדות הופכת את החיים למשהו כל כך מתוק, כל כך איכותי, חיים של קירבת אלוקים אמיתית. אנחנו צריכים לקבל על עצמינו את העבודה הפשוטה של קשר עם הקב"ה בחיי היום יום. קשר אישי, פשוט, טבעי. לא כזה קשר כאילו הוא נמצא במקום רחוק. אלא כאילו הוא נמצא במקום הכי קרוב, מול העיניים שלי ממש.

מה עוד יכול לעזור לנו להרגיש את ה'? לאהוב את ה'? אם נראה רק טוב באחרים. זאת העין הטובה, שהיא דבר עצום, שהיא זו שתוביל אותנו לחיים מאושרים כי זה כזה תענוג לראות רק טוב אצל השני. וגם אם יש רע, תתעלם, אל תחפש את הפגמים, תהיה כמו הבורא יתברך: "דרך ה' יתברך להביט על הטובות שעושים, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה כמו שנאמר (בפרשת השבוע) 'לא הביט אוון ביעקוב'. מכל שכן אדם אסור לו להביט על חברו לרעה, למצוא בו דווקא מה שאינו טוב ולחפש פגמים בעבודת חברו, רק אדרבא, מחוייב להביט רק על הטוב' (רבינו הקדוש, ליקו"ת יז).

לפני שנים, בעיצומם של ימי חול המועד פסח באו והודיעו לאדמו"ר ממישקולץ על בעל חנות למוצרי מאפה בעיר פתח תקוה שמוכר חמץ בפסח ר"ל, ולמרות שהתחננו בפניו ואף איימו עליו בכל מיני אופנים, הוא לא שת ליבו לאף אחד והמשיך במיריו... קם מיד האדמו"ר ואמר: אני הולך מיד לדבר עמו. כשהגיע לשם, עמד הרבי בפתח החנות וקרא אל עבר בעל החנות בחיוך ובחיבה: "צדיק! פסח כשר ושמח"! אותו יהודי, תינוק שנשבה, כשראה דמות בעלת הדרת פנים שקוראת לעברו בחיבה, רץ מיד לפתח החנות בכניעה, והרבי טופח לו על שכמו "אה! מה שלומך צדיק?" אותו יהודי כבש את עצמו בבושה ואמר: מה רבי, אני צדיק? תראה איך אני נראה?!... אמר לו הרבי: "בוודאי שאתה צדיק! כולנו בני אברהם יצחק ויעקב, היו לנו כאלו אבות וסבים צדיקים, אז בודאי גם אנחנו ממשיכים את דרכם..."

וכך המשיך הרבי לדבר בשבחו וטפח שוב ושוב על שכמו, והסביר לו את מצוות החג וטעמיהם, ולמה אסור למכור ולאכול חמץ בפסח – דברים פשוטים הידועים לכל דרדק, אך כנראה שאותו תינוק שנשבה לא ידע אף את זאת, וראה זה פלא, אותו יהודי מיד נתן את ידו בתקיעת כף והבטיח שהוא סוגר לאלתר את חנותו עד לאחר החג... כל מי שנכח שם היה המום לראות, איך אפשר באהבת ישראל אמיתית ובכמה מילים ושבחים להפוך לב של יהודי טועה... בדרך חזרה למעונו הזכיר הרבי את הכתוב: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו" – כשלא מחפשים את החטא של האדם ולא את הדברים הרעים אלא אתה מדבר אליו בצורה חיובית. כגון: "אתה צדיק" וכו', הנך, הופך את לבבו והינך רואה אותו הוא שוב לא יכבה... ואכן אותו יהודי החל להתקרב אט אט ליהדות, והחל מגיע להתפלל מדי יום, ולאחר מכן לשעורי תורה עד שנהפך היום לאחד מהאברכים החשובים של העיר...

כדי להגיע אל האור מוכרחים לעבור דרך החושך! חוק של הבריאה! מי שלא הולך בחושך לא יכול לראות אור גדול. צריך להסתכל על החושך הזה מזוית קצת אחרת. צריך לזכור שהשם תמיד איתנו, אנחנו אף פעם לא לבד. הכל כבד, הכל קשה, חושך, אבל רק כביכול. כי באמת אין מקום בעולם שלא מקבל את החיות שלו מבורא עולם, אין מקום בעולם שלא תמצא שם רחמנות של השם. שם, בחושך, בכבדות, שם תחפש את השם, כי כשמוצאים אותו שם, יוצאים משם.

אני ממשיך הלאה, אני לא ידוע כלום, אם ככה בורא עולם רוצה שאני אעבוד אותו כעת, אז אני מוריד את הראש ועושה מה שאני יכול. "אדם צריך להחליט: אני עבד ה'! אני עובד אצל ה'! ה' לא עובד אצלי ולא חייב לי כלום! אתה עובד אצל ה' בתנאים שהוא יתברך רוצה שתעבוד אותו. כל דבר שעובר עליך, כל קושי, כל מיצר וכל בעיה – כל דבר שקורה לך בחיים - ככה ה' רוצה שתעבוד אותו. אלה התנאים שלו יתברך. נכון, מה שעובר עליך באמת קשה, אך שים את הקושי בצד ותתחיל להתבונן ולהודות על כל הניסים שה' עושה לך, על כל ההשגחות הטובות של ה' וכל מה שעושה איתך בכל התחומים האחרים, תתחיל להרגיש כמה ה' אוהב אותך ומתוך זה תיקח את הקושי והנסיון בעצמו ותשמח בהם על ידי ההגדרה שלך שאתה עובד אצל ה', לא ההיפך ח"ו, וה' מחליט איך תעבוד אותו, ומה שה' רוצה זה שתקבל את הייסורים האלה באהבה ותשמח בהם ותגיד עליהם תודה כי הכל זה רצון ה' והכל לטובה" ("המברך את עמו ישראל בשלום").

"זה העונג הכי גדול של הקב"ה, שהוא מתענג מהעבודה שעושים האנשים בעולם הזה, שנאבקים בחושך, שעוברים כאלה יסורים קשים, שהעולם כמו מתמוטט עליהם והם ממשיכים. אני בחלל הפנוי אבל אני יודע שאתה נמצא. אני בשיא החושך אבל אני מתחזק באמונה שהכל ממך אבא והכל לטובה.

לעתיד לבוא, אחרי 120 שנה הניגון יהיה: פה, כשלא ראיתי כלום, זה היה השם, ושם, כשהיה כל כך קשה, נורא ואיום ממש, אך הנה – זה ה' שהיה איתי. זה יהיה כזה תענוג לשחזר הכל ולראות איך ה' היה איתנו, איך הוא לקח אותנו על הידיים כשאפילו ללכת לא יכולנו.

כשמאמינים באמונה שלמה כי הקב"ה מלא רחמים, מתבטלות הקושיות. האמונה הזו ממלאת את האדם ברוגע ומעניקה לו את החוסן לעמוד בכל הנסיונות.

אני לא יכול לעשות היום כלום, אבל אני לא פוטר את עצמי, אני יודע שיש ה', אני יודע שיש קדושה, אני יודע שאני חייב להתקדש, אז אפילו שאני לא עושה כלום כי אני לא יכול, לא במעשים וגם לא בדיבורים, אבל אני יכול להרגיש, יכול לרצות, יכול לייחל, יכול לאהוב. אתה לא יכול לעשות דברים גדולים? תעשה דבר קטן. תתפלל שמחר תוכל. רבנו הקדוש: "ואם אתה רחוק מאד מאד ממנו יתברך, ונדמה לך שאתה פוגם בכל שעה ממש נגדו יתברך, עם כל זה תדע והינך רואה מיד שה' אלוקיו עמו, שגם לו יש ניצוץ יהודי וניצוץ זה ברגע שהדלקת אותו הוא שוב שאיש כזה, שהוא מגושם כל כך, כל תנועה ותנועה שהוא מנתק עצמו מעט מעט מן גשמיותו ופונה להשם יתברך היא גדולה ויקרה מאד מאד, ואפילו נקודה קטנה מאד שהוא נעתק מגשמיותו אליו יתברך, הוא רץ בזה כמה וכמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים". (ליקו"ת מח).

אתה חייב לזכור שמי שמעכב לך את הישועה זה ה' יתברך בעצמו שאוהב אותך אהבה עצומה ורק הוא יודע באמת מה טוב לך. רק לא ליפול ליאוש. רק לא להגיד אני רוצה למות ח"ו. כי איך אתה יודע מה יהיה ברגע הבא? העיקר זה לא לעזוב את הרצון והכיסופים כי כל המניעות הן בשביל שהאדם יגביר את החשק ואת הרצון! ככה להסתכל על הדברים! ה' יתברך מתפאר מאד במי שמחזיק ברצון למרות כל הקשיים, העיכובים והנפילות. ועוד יותר במי שרואה מה שכבר קיבל והוא מודה ומודה ועובד את ה' בשמחה.

יהודים קמים מדי בוקר משנתם, ה' פוקח להם את העיניים והם רואים! רואים! רואים! אך למרבה הצער, כשמגיעים לברכה של "פוקח עוורים" אומרים אותה כמצוות אנשים מלומדה, במהירות, בלי כוונה. וככה עם שאר הברכות.. נדיר למצוא יהודים שמברכים ברכות השחר מתוך רגש אמיתי של הכרת הטוב, מתוך התפעלות מהרחמים של השם, מהאהבה שלו.

התענוג הכי גדול שיכול יהודי להרגיש זה כשהוא דבוק בה', כשהוא אוהב את ה'. כל העניין שלנו בחיים זה הקשר והחיבור עם הקב"ה וכדי לזכות לחבור הזה צריך, לחפש כל הזמן איך לעשות את רצונו יתברך. "ה' יתברך העלים רצונו בהסתרות והעלמות גדולות, רק נתן כוח ודעת באדם שיבין מדעתו שצריך לבלות כל ימיו לבקש ולחפש אחר רצונו יתברך, ולבטל כל רצונותיו נגד רצונו יתברך ". (ברכת השחר ה, עד).

לפעמים עוצרים אותנו בכוח. מן השמים מכניסים מקלות באופני העגלה שלנו. פתאום הכל מתהפך לנו ואנחנו לא מאמינים שדבר כזה יכול לקרות לנו. נדמים אנו כמו שחשך עליו עולמו בצהרי יום. רבונו של עולם, למה???

למה? כי אני אוהב אותך, כי עד עכשיו שלחתי לך רמזים קטנים ורמזים גדולים ולא הבנת. עכשיו אין ברירה אלא לעצור אותך בכוח. ומי שמתעקש גם עכשיו שלא להבין את הרמזים, מי שמחליט לא להתעורר בשום פנים ואופן, יכול למצוא את עצמו בסכנה איומה. כי יתנו לו ללכת בדרכו, כי "בדרך שאדם רוצה לילך , בה מוליכין אותו" (מכות י (

זה בדיוק מה שקרה לבלעם הרשע, הקב"ה אוסר עליו ללכת והוא מתעקש ואז אמר לו ה': "קום לך איתם" ואת הסוף אנחנו יודעים.

הסיפור הזה צריך לשמש לנו תמרור אזהרה. כשמשמים עוצרים אותנו, אנחנו צריכים לעצור. להבין שמדברים אתנו, שרוצים שנשקיע בתכלית, במה שנשאר לנצח, לא בהבלים ובשטויות. כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. "ואם יתגבר שיהיה לו רצונות וכסופים חזקים יותר לה' יתברך, יוליכו אותו בדרך טוב וקדוש ביותר" (ליקו"ה יין נסך,ד). כמו בסיפור הבא:

כל העיר מכירה את השיר!

בואו נעשה היכרות זריזה עם איש העסקים האמריקני מיסטר יונתן שוורצגולד המכונה ג'וני, אשר בשני העשורים האחרונים קנה לו שם נדל"ני טוב ביותר.

ג'וני בן ה-50 הריח את משבר הנדל"ן האמריקני הצפוי, ולפני פרוץ המפולת מכר 90% מכנסיו ברווח נאה, ואחרי המפולת האדירה של הבנקים וגרורותיהם וצניחת מחירי הנדל"ן, רכש נכסים עצומים, בסנטים ממש.

אנחנו אנשים מנומסים ולא חטטנים, לכן לא נציץ לחשבונות הבנק שלו, ולא נרחרח כמה הוא בדיוק שווה (עשרות מיליוני דולרים, ואל תגלו שסיפרתי לכם ק.ל) , מדוע? כי יהודים טובים שכמונו יודעים שהשווי האמיתי של בן ישראל הוא כמה תורה ויראת שמים יש בו.

נו טוב, שוורצגולד בוגר ישיבה אמריקנית, ידע ללמוד, ידע לדרוש, וחברי קהילתו בעיירה היוקרית בה התגורר, בחרו בו לאחד החזנים הבולטים של חגי תשרי. היה לו קול טנור לא רע בכלל, שלפעמים הפך לסופרן מצפצף. קורה. הנה כי כן, לפנינו יהודי מתוק. אוי ויי, איך שכחתי , הוא גם נדבן ומחזיק תורה, המגדל משפחה לתפארת, אבל נושא על לבו טעם חמצמץ כלשהו... שהרי עדיין לא הגשים חלום אחד, מתוך סוללת החלומות שסימן לצדם את האות האנגלית V. מה החלום? לא נעים לומר, אבל בטרם נכנס ג'וני שוורצגולד לעסקי הנדל"ן הוא ניסה את כוחו כזמר חתונות (כושל, צריך לומר), אבל לא צלח מזלו להרקיד בני תשחורת ביום שמחת לבם. נייט, לא היה לו ביקוש.

ג'וני חלם כל הימים להקליט כמה שירי קודש ולהוציאם על דיסק, לא בשביל שיריעו לו כזמר גדול... החלום הזה מזמן מאחוריו, אבל לענג בני אדם, עם שירי שבת נוטפי עונג וקסם של בין השמשות... הו... הו... שושנה רעייתו, שידעה על כך, מנעה ממנו תענוג זה.

קבלו ציטוט מפיה: "ג'וני, אתה איש מכובד, איש עסקים, נדבן, אהוד על הקהילה. מה רע בכך שאתה עולה חזן בימים נוראים? בשביל מה להיכנס לאולפן הקלטות? הילדים ואני מאד נהנים מהביצועים הווקאלים שלך על שולחן השבת... תסתפק בזה!!!". לא תאמינו, אבל לפני כחמש שנים, שושנה כטוב ליבה בחופת בנה בכורה חנן יעקב, לחשה לבעלה בדרך לחופה "ג'וני, אם זה עושה לך טוב, לך תקליט באולפן שירי שבת". הנצרה שוחררה ומיד לאחר תום השבע ברכות, ג'וני התיישב במשרדו באישון לילה והחל להלחין עשרה שירים מתוך תפילות השבת. הנגן הכתום לחוץ על PLAY וג'וני מערבב בקולו טנור וסופרן "ישמחו במלכותך" משם דוהר ללחן מקפיץ. "לכה דודי" והופ לחן מתקתק. "אברהם יגל יצחק ירנן". האמת היא, וזה לא לפרסום, שלחניו היו בינוניים ומטה, אבל המוזיקאי והמעבד הפופולרי בארי ג'ונסטון, עשה מעשרת שירי השבת של ג'וני מטעמים. ממש כך.

הדיסק יצא לאור בארה"ב ב- 5,000 עותקים, כמה מאת עותקים נשלחו לישראל, והמכירות? שומכלום... ממש עלובות. כמה עשרות דיסקים נרכשו, ומסה גדולה של דיסקים חזרה למקלט הביתי של ג'וני, והחלו לעלות אבק.

פרק ב

נעים להכיר את אבינועם גלאון, אברך לעילא, אב לשישה קטנטנים, אשר מוסר נפשו על לימוד תורה ללא מליצות. דירה? זה עדיין חלום מתוק אך בלתי מושג. מה עושים? שכירויות.

רעייתו נעמי איננה מתלוננת, היא בחרה בעילוי של הישיבה וידעה בדיוק את טעמם של חיים צנועים, שכן גדלה לצדו של אביה הרב הגאון נחום הורדניק שמרביץ תורה עד היום בישיבה ירושלמית מעטירה. נעמי שתחיה, מלבד הטיפול בילדיה הקטנים, לא בחלה בשום פרנסה ועבודה מזדמנת כדי להביא טרף לביתה העיקר שאבינועם שלה יהיה גדול בתורה, גדול אמיתי. היא תפרה, היא גיהצה, היא ניקתה חדרי מדרגות, העיקר שהעילוי שלה יגיע בזמן לסדרים ללא שום בעיות פרנסה מעיקות... לזכותה ייאמר, כי גם בימים קשים בהם כלתה פרוטה מן הכיס, היא לא נתנה לו שום תחושה של מצוקה, ולא השמיעה שום צליל של טענה או מועקה.

אשת חיל מי ימצא? אבינועם מצא, והלוואי על כל החתנים לעתיד! קבלו ציטוט מפיה: "אבינועם, עיני רואות וכלות כיצד חלק מחברותיי שפזלו למותרות של העולם הגדול, גרמו לבעליהן לצאת מן הכולל, ומה יצא להן? לא תורה ולא פרנסה, ואני לא מדברת על פגעי הטכנולוגיה שרוצצו כמה בתים לאבק דק. אני מבקשת ממך אתה תעסוק רק בתורה, ואני אעשה השתדלות, והקב"ה? עזר, עוזר ויעזור. ברוך השם, לא חסר לנו דבר". נו, ושוב הלוואי על כולנו, מילות של אמונה שכאלה. לא מכבר נעמי חלתה. זה התחיל עם כאבי גב, עבר לאשפוז ונגמר בניתוח שדרש שלושה חודשי שיקום והחלמה... לזכותם של ארגוני החסד ייאמר שמזון לא חסר בבית הגלאונים, אבל בעל הדירה דרש את שלו. זה כבר החודש השני שדמי השכירות לא מועברים אליו. "אני נורא מצטער, אבל גם עלי יש נטל של משכנתא" הסביר להם, "אני לא יכול להרשות לעצמי להסתבך בגלל שנקלעתם למצוקה... תבינו אותי,. טען, ובצדק.

אבינועם שח את מצוקתו לחברותא שלו נפתולי רייזנטל, שסיפר לו שבאחד המשחטות מחפשים כרגע משגיח ירא שמים למשך שבוע ימים, לשחיטה מיוחדת עבור קהילת קודש בחו"ל. "הם רוצים אברך כמוך, שמבין בשחיטה, שיבדוק בהמות ועופות. המנכ"ל אמר לי שישלם לו 4,000 ₪ במזומן, אלף דולר... רק שבוע לעבודה...". ראש הכולל שהיה ער למצוקת האברך היקר, הביע הסכמתו. "תלמד חצי יום, ואני אתחשב בך". אבל נעמי מעל מיטת חוליה היתה החומה הבצורה: "אני מתנגדת שתפסיד אפילו דקה של תורה. בעל הדירה נתן לנו ארכה של שבוע ימים, ומפתח הפרנסה הוא בידיו של הקב"ה. אני אתפלל ששכר הדירה יגיע ובהקדם". ... ואבינועם חזר לסטנדר.

פרק ג'

"ג'וני אתה לא תאמין מה שאני מספר לך, השיר שלך 'לכה דודי' שבדיסק התקוע שלך, הוא פשוט הצלחה מסחררת,. הדובר מושיקו, ידיד נעורים ירושלמי של ג'וני שוורצגולד, שעדכן אותו בטלפון, נרגש עד שורשי שערותיו. "ג'וני התארחתי השבת בעיירה חרדית, והנה לאוזני מתגלגל קול הסופרן טנור שלך, עם הסילסול האופייני שלך. והעיבוד המוסיקלי המרגש, הייתי המום" סיפר מושיקו. "יצאתי לרחוב, ומה לנגד עיני? אוטו מנגן, המודיע על כניסת השבת לתושבי העיר, משמיע הלוך ושוב, את השיר שלך. ומארחיי, לא תאמין, שרים אותו בעל פה, קטנים כגדולים. תאמין לי, זיכוי הרבים של השיר הזה... אין לו אח ורע. הם מספרים לי שכבר שלוש שנים השיר מושמע כל ערב שבת בשכונות העיירה... נופת צופים. היית מאמין?".

ג'וני איש הנדל"ן גדר את מצחו במבוכה "מושיקו אתה רציני? כל העיר מכירה את השיר?" "בהחלט" חתך מושיקו "מה הבעיה, נסה לאתר באופן אקראי משפחה באותה עיירה שאינך מכיר, ובקש ממי שיענה לך שיזמזם לך את השיר "לכה דודי" שמושמע אצלכם כל ערב שבת". חיוך ענק של אושר נמרח על פניו של ג'וני, איזה יופי, הפזמון שלו עושה נחת ליהודים כשרים... האמנם?

פרק ד

אל תשאלו איך כמה ולמה, אבל הטלפנית של 144 בישראל נתבקשה לאתר לו אחד מתושב העיירה, מרחוב הרימונים 127, כך עלה בדעתו. "יש כאן רבים, תבחר לך..., והוא בחר באחד הדיירים. "הלו, שלום אדוני, אני מדבר מארה"ב, שמי ג'וני. באמת לא נעים לי, אבל יש לי בקשה קצת משונה, האם אתה יכול לזמזם את השיר שמושמע אצלכם בעיר כל ערב שבת על ידי האוטו המנגן...". "בוודאי" צחק הדובר "לכה דודי, לקראת כלה... בואי בשלום" וגו'ני שומע טראנס ליין בשידור חי את הוויברציות הקוליות שלו על הציר הווקאלי שבין טנור לסופרן, ולא מאמין למשמע אוזניו. היהודי הזה מבצע את השיר לא פחות טוב ממנו. "תודה, תודה אני מאד מודה לך על הביצוע המרשים. להתראות". ג'וני התרווח בכורסתו עם המון נחת בלב, וצהלה זורחת על פניו, הוא לא הקליט בחינם, יש פירות לעמלו המוסיקלי.

פרק סיום

אחרי 48 שעות דפיקה בדלת משפחת גלאון. השעה עשר בלילה. אבינועם פותח "שלום, אני שליח של מר ג'וני שוורצגולד מארה"ב, הוא שולח לכם מעטפה, תחתום בבקשה אדוני". אבינועם חותם. 10 שטרות ירקרקים בני מאה דולר, ופתקה קטנה "'אבינועם גלאון שלום, עשית לי הרבה נחת כששרת לאוזני את השיר שלי "לכה דודי". תודה מכל הלב, ג'וני ארה"ב". ונעמי ההולכת ומחלימה שאלה "אבינועם, מי שלח את המעטפה הזו...?"

תפילה

רבונו של עולם

תמלא אותי ברצונות קדושים, רצונות אליך. שאני אזכה כל יום מחדש, כמו בערב פסח, לשרוף את החמץ שבליבי, שזה היצר הרע, שזה כל התאוות והמדות הרעות, עד שלא ישאר מזה שום שמץ ושום זכר וליבי יהפך ללב טוב בשלמות, לב שהוא רק עם רצונות טובים.

זכה אותי אבא להפוך את האש של התאוות לאש דקדושה, לאש של רצונות אליך, כמו שהיה פעם, בתחילת התשובה, שהאש הקדושה הזו בערה בי עד שלא יאשר מזה שום שמץ ושום זכר וליבי יהפך ובזכות זה זכיתי לעשות דברים נפלאים שהיום כבר אין לי כוחות לעשות אותם.

פעם יכולתי לקבל על עצמי קבלות טובות, יכולתי להתאפק, להתגבר, והיום זה כל כך קשה , כמעט בלתי אפשרי.

פעם יכולתי להתענות בקלות בכל התעניות שיש, כמו השובבי"ם, ובה"ב, והיום זה כל כך כבד שצמצמתי את הרשימה רק למה שמוכרחים. וזה נס שבערב פסח אני עדיין מקיים תענית בכורים ולא פוטר את עצמי בסיום מסכת.

פעם צעקתי בשדות בכל הכוח, היום אני כבר הרבה יותר שקט ודיי מקנא באלה שצועקים בלי סוף כשאנחנו בוער, בזמן חצות.

פעם עשיתי שש שעות התבודדות כשהיה משהו שמאד רציתי להשיג אותו, היום זה כבר נראה לי חלום.

פעם הרגשתי את הקדושה העצומה שספוגה בבתים של השכונה המיוחדת שבה אנחנו מתגוררים.

היום אני מתלונן על הלכלוך ברחובות ועל זה שאין חנייה כי הכל כל כך צפוף כאן אבל אני עדיין לא מוכן להחליף את השכונה הזו בשום שכונה אחרת.

רבונו של עולם, תודה שיש שבתות וחגים, שבהם אני מתמלא שמחה על שזכינו לגור בירושלים עיר הקודש, ולחיות חיים יהודיים, חיים אמיתיים, חיים כאלה שרק פה זוכים להרגיש אותם במלוא עוצמתם כי פה כולם זזים, רצים, מתרוצצים, מזיעים, קונים, מתכוננים, וכל ההמולה הזאת זה רק כדי לעשות את רצונך.

רבונו של עולם, נכוון שאין כבר כוחות כמו פעם, אך בתוך הלב פנימה יש כזו אהבה אליך, ומהפה הזה יוצאים כאלה דיבורים אליך, יותר מפעם.

רבונו של עולם, אל תתן לי להתקרר. תבעיר בי מחדש את האש הקדושה הזו, האש שרוצה רק אותך!