"כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּון וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט)

תחושת הייחוד וההפרדה מכל האומות אינה קיימת רק במישור האידיאולוגי, אלא גם במישור הקיומי. הגמרא במסכת שבת (קנו, א) קובעת ש"אין מזל לישראל". ניתן להבין שכוונת הגמרא שעם ישראל אינו פועל ומתפקד לפי חוקי ההיסטוריה הרגילים, אלא עם ישראל מטופל ומושגח ע"י הקב"ה בעצמו. כמה היסטוריונים כבר עמדו על כך, שלפי חוקי הסיבתיות הרגילים, עם ישראל היה אמור להיכחד מזמן, ועצם קיומו מנוגד לכל חוקי ההיסטוריה.

בדור האחרון נשמעים קולות המנסים לטשטש את ייחודו של עם ישראל בין העמים. במסגרת זו יש הקוראים לעזיבת תרבותו המיוחדת של עם ישראל, שהיא כביכול צרה ומצומצמת, ואימוץ תפיסות אוניברסאליות ומודרניות יותר. מעבר לכך, ישנם מנהיגים המדברים על "מזרח תיכון חדש", שבו תשתלב מדינת ישראל ותיטמע בנוף הכללי הגדול של האזור. הצעה זו היא בלתי אפשרית. מדינת ישראל יכולה אמנם לשתף פעולה עם מדינות אחרות בתחומים שונים, אולם לעולם לא תצליח להיטמע ממש בין שכנותיה, כיוון שייחודו הבסיסי של עם ישראל בין האומות אינו מאפשר את הדבר.

למעשה, ייחודו של עם ישראל בין האומות, שתואר ע"י בלעם, הוא הסיבה לכך שבלעם לא הצליח לקלל את ישראל. עם ישראל אינו מושפע מקללות כאלו, כפי שאינו מושפע מכללי ההיסטוריה הרגילים. עם ישראל מושגח רק ע"י הקב"ה בעצמו.

ייחודו של עם ישראל בין העמים קיים, אפוא, הן בהווה והן באחרית הימים - "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּון וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".

הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home