משה ואהרן נענשו שלא ליכנס לארץ כעונש על מי מריבה. אולם מה היה חטאם: רש"י מסביר מטעם שהיכו בסלע: 'שאילו דברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דבורו של מקום. קל וחומר אנו' (רש"י במדבר כ,יב). הרמב"ם מסביר מטעם המידות: 'וחטאו ע״ה הוא שנטה לצד אחד מקצוות ממעלות המדות, והוא הסבלנות, כאשר נטה לצד הרגזנות באמרו: שמעו נא המורים. דקדק עליו השם יתברך שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל. במקום שאין ראוי בו הכעס, וכיוצא בזה בדין האיש ההוא חילל השם יתברך. מפני שמתנועותיו ומדבריו כולם למדים' (רמב”ם הקדמה לאבות. ד). אולי אפשר לומר עוד הסבר (שאולי אינו כ"ך הפשט), שהנה נאמר בפס': "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם" (במדבר כ,יג). ומובא '… דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (במדבר כ, יג) "המה מי מריבה"? המה שראו איצטגניני פרעה וטעו. ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, אמר (שמות א, כב) "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" והן לא ידעו שעל עסקי מי מריבה לוקה' (סנהדרין קא,ב). הרי שהפס' מייחס ברמז למה שראו בגלות מצרים, שבעקבותיה נגזרה גזרת השלכת הילדים במצרים. ועוד נאמר: 'א"ר חמא ברבי חנינא: כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה, שנאמר (במדבר כ, יג) "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'"' (שם קי,א). אולי אפשר שבא לרמז על עניין המחלוקת, שלכן למדו מזה בדגש של חומרת מחלוקת, שהחולק על רבו, כחולק על השכינה (וקודם בגמ' שם מדובר על כמה צריך להתרחק תמיד מהמחלוקת). ואף המקום נקרא "מי מריבה" ע"ש המריבה שעשו שם בנ"י עם ה'. ופס' הבא מובא: "כה אמר אחיך ישראל" (יד) שבא להדגיש את קשרו כאח. ניראה שמרמז על חטא מי מריבה (הסמוך) שהיה קשור למחלוקת בבנ"י. שמשה היה צריך למנוע מחלוקת זו, ובמקום זאת הוא תקף את בנ"י באמירות קשות ("שמעו נא המרים") ובכך לא מנע את המחלוקת. נראה שזהו מה שהמדרש בא לומר: 'דבר אחר: למה נסתלק הבאר במיתת מרים? כדי שידעו הכל כמה היתה צדקת ויצטערו עליה רבים ויגמלו אתה חסד. כך כיון שמתה מרים ומשה ואהרן עסוקין בה וישראל מבקשים מים ואין מוצאין, מיד נתכנסו עליהם, כיון שראו אותם באין, אמר משה לאהרן: תאמר מהו כינוס זה? א"ל אהרן: לא בני אברהם יצחק ויעקב הן, גומלי חסדים בני גומלי חסדים? א"ל משה: אי אתה יודע להפריש בין כינוס לכינוס, אין זה כינוס של תקנה אלא של קלקלה, שאלו היה כינוס של תקנה היו צריכים להיות בראשם שרי אלפים ושרי מאות וגו', ואתה אומר לגמול חסד הן באין?! מיד הטיחו דברים כנגדו, שנאמר: "וירב העם עם משה”, כיון שראה משה ואהרן פניהם זעומות, ברחו להם לאהל מועד' וכו' (ילקו"ש רמז תשסג) מה באו חז"ל לספר בזה? ומניין להם שזה מה שאהרן אמר? נראה שזה כהמשך למקודם, שקודם נאמר שפנו דווקא למשה כי: 'ועוד, שהיה אהרן חביב עליהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום'. ממילא נראה שבאו כאן לומר שכיון שאהרן היה מדבר תמיד בטובתם, אז לא תקפוהו. אולם את משה שלא היה כך, תקפו. 'מיד הטיחו', מה זה מיד? בפשטות זה בא לומר כמה כעסו שאפילו לא אמרו מילים לנחמם, אלא מיד תקפום בתלונות. אולם אולי זה ההסבר, שכיון שאהרן דיבר שם בעדם, אז לא תקפו, אולם מיד שכמשה אמר נגדם, מיד אז תקפו. יוצא אם כך שאילו היה משה ממשיך עם אהרן, אולי היו מדברים בנ"י בצורה יפה ומכובדת. אולם משה תקפם, והם ענו בעזות בחזרה, וכך הכל נעשה בגלגול של מחלוקת בבנ"י. כך גם יצא שקרא להם מכעסו "המרים", תוך כדי הריב והמחלוקת שנעשתה שם. ממילא במחלוקת זה פגם בקדושת בנ"י, שכשבנ"י מתאחדים שם ה' חל, כמו שמופיע בחסידות שכל יהודי הוא י', וכשיש שני יהודים אחד עם השני יחד זהו שם ה'. ממילא גם כאן הייתה מחלוקת, ובפרט עם משה, שמריבה עם רבו זה כמחלוקת עם השכינה ממש. לכן יוצא שבכל העניין שהיה שם נוצר מצב של חילול השם, פגיעה בקדושה בעולם, כחולקים על השכינה (גם בפשט מי שחולק על רבו, זהו זלזול בקשר לה' שהרב מייצג). במקום שמשה ימשיך אחר אהרן וירגיע את המחלוקת, הוא רק ליבה אותה, ואהרן לא פעל להרגיע את המחלוקת. לכן היה כאן על שניהם "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י" (יב) שלו היו מבטלים את המחלוקת היה כאן קידוש השם גדול, קדושה גדולה במניעת מחלוקת והתחברות לרב, וכבוד למרים הצדקת, שזה מביא כבוד לקב"ה (שאותו עבדה). והנה ישנה דרשה ידועה שאילו משה היה נכנס לא"י ובונה המקדש, המקדש לא היה נחרב (כך יוצא ע”פ הנאמר בגמ' [סוטה ט,א] שעל מעשה משה הגוים לא שולטים), וכן דרשו שהיתה באה הגאולה. (אולי זה רמוז בדברי הילקו"ש [שם] שמביא שהמטה של משה עבר לדוד ושאר המלכים אחריו עד חורבן המקדש, ועתיד להגיע למלך המשיח, כך שקשורים לחורבן המקדש והמשיח). נראה שהמקדש נחרב בהקשר למחלוקת בבנ"י- אי אחדות ופגיעה (שנאת חינם בבית שני, ובבית ראשון חטאו גם ברצח וגם בעריות [שלקחו אשת אחר]). לכן חייבים שהמקדש יחרב, כיון שנחרב במקום השמדת בנ"י. פגם באחדות גורם לאי קדושה מלאה, וממילא גם לאי הגעת המשיח שקשור בתיקון השלם. ממילא זהו שלכן משה לא נכנס לא"י בגלל מי מריבה, שלא מנע את המחלוקת, שבזה היה שובר את יצר המחלוקת. כיון שהחזיק במחלוקת, נשאר בבנ"י כוח למחלוקת, וממילא יוצא שצריך שיחרב הבית, וכן עדיין לא ראויים לגאולה, ולכן משה לא יכול ליכנס לא"י. זהו שבעקבות חטאו לא נכנס לארץ. זהו "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (יב) כיון שלא קידשתם אותי ע"י ביטול המחלוקת (שנגרם פירוד, להיפך מה' שהוא אחד, כך שמחלוקת זה כעין אי אמונה במעלת האחדות של ה', שמתגלה גם באחדות בנ”י שיש בנו חלק אלוק), לכן לא תביאו את בנ"י לארץ שנתתי "להם", בפשט זה שהם יכנסו ולא אתם, אולם אולי רומז שעכשיו הקשר וחיבור הארץ אליהם זה בדרגה פחותה ולא מושלמת, כיון שבא עם פגם המחלוקת, ולכן בחיבור כזה אתם לא יכולים ליכנס לא"י. ממילא לכן למדו ממי מריבה לגזרה בגלות מצרים ("המה מי מריבה") לרמז על הקשר לגלות, שבעתיד יגלו ויחרב הבית (וממילא אין עדיין זמן המשיח, שמתבטלת בו הגלות והחורבן). אולי עוד אפשר שע"י המחלוקת יוצא שיש אי אחדות בבנ"י. לכן עכשיו חל פרוד מכל בנ"י יחד בשלמות, ויוצא שיש חילוקים, בין הדור שהיה במדבר לעומת הדור שנכנס, וכן בין בנ"י הרבים. משה לא נכנס לארץ, כי: 'אמר לו הקב"ה למשה: באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך, ונשבית הצאן. ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, אמר לו המלך: אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות, שאתה השבית הצאן. אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר, ואת מכניס דור אחר? עכשיו יאמרו: אין לדור המדבר חלק לעולם הבא. אלא תהא בצדן ותבא עמהן, שנאמר (דברים לג, כא): "ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה" לכך כתיב "לא תביא את הקהל הזה" אלא שיצא עמך' (במדבר רבה יט,יג). ממילא אם היה אחדות בבנ"י, אז לא הייתה חלוקה בין הדור שיצא ממצרים לדור שנכנס לארץ, וכן בין משה לדור שיצא. אבל כיון שיש מחלוקת, אז עכשיו עליו להיות מחובר עם דור היוצאים ע"י שימות יחד איתם. לכן יוצא שע"י שלא קידש את השם והשאיר פתח של מחלוקת, לא נכנס לא"י. (וכך מובן שכאן נאמר שמי מריבה זו הסיבה שלא נכנס, ובדברים (א,לז) נאמר בהקשר לחטא המרגלים: "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם". שבגלל המרגלים מתו במדבר, ולא היה ראוי שהם ימותו במדבר והוא יכנס. אבל היה לו פתח ליכנס ע"י שיחשב שנכנס גם בקשר אליהם, אבל ע"י מי מריבה מנע קשר זה, ולכן לא נכנס ונשאר עם דור המדבר שחטאו במרגלים. אולי זהו דברי המדרש: 'לפי שהיה משה משמר עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדן שהיה מתירא מן השבועה שנשבע הקב"ה "אם יראה איש באנשים האלה”' וכו' [במדבר רבה יט,ט]. הרי שיש קשר בין חטא המרגלים [שזהו הגזרה שמובאת בפס'] לבין הקפדה על בנ"י, שהקפדה גורמת לפירוד, כמו שממשיך המדרש ומביא את דברי משה "המרים" בצורה קשה: 'המורים סרבנין. המורים שוטים, שכן בכרכי הים קורים לשוטים מורים. המורים מלמדין את מלמדיהן. המורים מורי חצים (ש"א ל, ג): "וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת"' הרי ביטויים חריפים שבהם יצא כנגדם, ועולה משמיעה של זה תחושה קשה של ניכור ופירוד). נראה שאמנם משה הוא שחטא, אבל אהרן שתק, וכיון שאהרן היה אוהב שלום ורודף שלום, היה עליו לפעול להביא שלום ולא לתת לכל זה לקרות. אולי זה רמוז קצת במדרש: 'ולמה נתפש אהרן שנאמר "ויאמר ה' אל משה יען לא האמנתם בי"? משל לבעל חוב שבא ליטול גורנו של לוה, ונטל שלו ושל שכנו. אמר לו הלוה: אם אני חייב שכני מה חטא? אף כך אמר משה רבינו: אני הקפדתי, אהרן מה חטא? לפיכך הכתוב מקלסו (דברים לג, ח): "וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה"' (במדבר רבה יט,ט). לכאורה לא מובן, כי יוצא שהמדרש אומר שאהרן סתם נענש, אז איפה התשובה במה אהרן נתפש?- אלא שאולי יש כאן רמז, שהכוונה שהשכן קשור אליך (כעין אוי לרשע ואוי לשכנו), ולכן נתפש. כך גם אהרן היה צריך למנוע ממשה לעשות זאת, ולכן אמנם אהרן לא חטא, אבל נענש בעקבות מעשה משה, וזהו "איש חסידך" שאהרן היה עושה חסד של עשיית השלום בבנ"י, שזה המייחד את אישיותו, עשיית השלום, זהו ה"איש" אהרן.