"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ,יב). לכאורה קודם נאמר על מות מרים, והרי אם משה ואהרן לא נכנסו בגלל חטא מי מריבה, למה מרים לא נכנסה? בגמ' מובא: 'טוב להם לצדיקים שאין נושאין להם פנים בעוה"ז. טוב לו למשה שלא נשאו לו פנים בעוה"ז, שנאמר (במדבר כ, יב) "יען לא האמנתם בי להקדישני" הא אילו האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנם ליפטר מן העולם' (יומא פז,א). וכן מובא: 'דתניא, ר"ש בן אלעזר אומר: אף משה ואהרן בחטאם מתו, שנאמר (במדבר כ, יב) "יען לא האמנתם בי", הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם' (שבת נה,ב). משמע בפשטות שלא הגיע זמנם של משה ואהרן, ולכן להבדיל מהם אצל מרים כבר הגיע זמנה ליפטר מהעולם, לכן היא מתה מצד עצמה ולא מצד מעשה מסויים, שלא כמותם שלא הגיע זמנם אלמלי חטא זה. רש"י בפס' מביא: '"יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי" - גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ כך היה עון משה ואהרן' וכו'. דברי רש"י מקורם בתנחומא: '...אף כך אמר משה: ריבונו של עולם, הרי גזרת עלי למות במדבר עם הדור הרע הזה שהכעיסוך, שנאמר: "כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון" (תהילים עח מ). עכשיו יאמרו הדורות, אף אני שווה להם, ייכתב עלי על מה נענשתי. לפיכך כתיב: "יען לא האמנתם בי להקדישני"' (תנחומא "חוקת" סימן י'). יוצא שאצל משה ואהרן הייתה סיבה למה להמשיך לחיות. ממילא לכן דווקא אצלם היה עונש בזה, אבל אצל מרים היא סתם מתה ולא הייתה סיבה מיוחדת שתמשיך לחיות. אלא שלכאורה כמו שעליהם היה ראוי שיחיו להראות שאינם בעוון הדור, כך גם היה ראוי אצלה? אלא שאין זו קושיא כלל, כיון שהנשים לא היו בעוון המרגלים: '...וכן במרגלים שהוציאו דיבה: (במדבר יד) "וישובו וילינו עליו את כל העדה", ועליהם נגזרה גזירה שאמרו: "לא נוכל לעלות". אבל הנשים לא היו עימהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה (שם כו) "כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר, ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה". איש, ולא אשה, על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים' (במדבר רבה כא,י), וכן מובא בתנחומא ("פנחס" סימן ז. רק ששם יש טעות וכתוב 'סמוך למיתת מרים' במקום 'סמוך למיתת דור המדבר') לכן להבדיל ממשה ואהרן, כל הנשים לא היו בגזרה, ולכן עליה אין צורך בהוכחה שלא הייתה בעוון אותו הדור. אלא שלכאורה כל שבט לוי לא היה באותו העוון: 'אמר רב המנונא: לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי, דכתיב (במדבר יד, כט) "במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה" מי שפקודיו מבן עשרים, יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים' (ב"ב קכא,ב)? אלא שיש הבדל בין כלל שבט לוי, שלא שלח מרגלים, וגם אין לו חלק בארץ, לכן עליו היה פחות הדין, ולכן לא מתו. אבל משה ואהרן שהיו המנהיגים, ממילא כשנשלחו המרגלים זה היה מדעתם, אז חומרתם יותר רבה, ולכן העונש יחול גם עליהם כשאר הזכרים. לכן שונה מרים שהיא אישה, וכל הנשים לא חטאו, ממשה ואהרן. לפי זה יובן שהגרסה בתנחומא בלימוד שהנשים לא חטאו נאמר: 'ולכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת מרים, שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים', שהכוונה בפשטות שהנשים לא חטאו, ולכן קשור למיתת מרים, שהיא מתה במדבר (לא מחטא המרגלים), והן לא מתו דווקא במדבר, אלא רק הזכרים מתו דווקא במדבר (כמו שבמציאות [לא מצד החטא] מרים מתה במדבר, לרמז על מוות במדבר). ואולי אפשר יותר מזה, שבאו ללמד קשר מזה שהנשים לא חטאו למיתת מרים, לומר שהנשים גדרו, ולכן אצלה לא חלה אותה הסיבה של משה ואהרן שיכנסו כדי לומר שאינם בעוון אותו הדור, ולכן מתה במדבר. אולי אפשר להוסיף כמה דברים, על משה נאמר שלא יכנס בגלל היותו מנהיג: 'אמר לו הקב"ה למשה: באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך, ונשבית הצאן. ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך. אמר לו המלך: אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות, שאתה השבית הצאן. אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא, וקברתם במדבר, ואת מכניס דור אחר. עכשיו יאמרו: אין לדור המדבר חלק לעולם הבא. אלא תהא בצדן ותבא עמהן, שנאמר (דברים לג, כא): "ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה" לכך כתיב "לא תביא את הקהל הזה" אלא שיצא עמך' (במדבר רבה יט,יג). ממילא הטעם שלא נכנס זה כדי שילווה את יוצאי מצרים. ממילא אפשר שמרים מתה כדי ללוותם, שהיא הייתה מנהיגה בישראל, והיא הייתה הראשונה שראתה את הגאולה, שראתה את הולדת משה שיגאל את ישראל (סוטה יג,א). לכן היא הייתה מלווה את יוצאי מצרים. לכן מתה מצד זה, ומשה ואהרן היו מכניסים. אבל כיון שחטאו אז גם עליהם עמדה מידת הדין שראוי שילוו את יוצאי מצרים (ולכן מי מריבה היו בהקשר למיתת מרים, שאז פסקו המים... שקשור הטעם של מיתתה ומיתתם). עוד אפשר, משה ואהרן קשורים לתורה, משה היה מקבל התורה בסיני, ואהרן היה ממוסרי התורה (שסדר העברת התורה הייתה שמשה לימד לו ואח"כ גם לבניו.. ואח"כ אהרן היה מלמד את העם) כך שקשורים מאוד לעניין התורה. ובפרט מובא ביהודי הקדוש (על פרשת "ויקרא"): 'ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" ואיתא בזוהר הקדוש: ויקרא אלף זעירא, אמאי, אלא בגין לאחזאה מאן ההוא דקרא  ההוא דשרי במקדשא, וכדין זמין למשה כמאן דזמין אושפיזא וכו', תא חזי, מה בין משה לאהרן הי מנייהו עילאה, אלא משה עילאה, משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא. והיינו, כי אהרן הכהן היה שושבין להביא את כנסת ישראל-היינו נשמות ישראל-להשי"ת, וייפה אותם לפני המלך כדרך שושבין, ומשה היה שושבין למלכא- שהביא את המלך וייפה אותו לפני ישראל להתלהב'. ממילא שניהם היו קשורים לחיבור בנ"י והקב"ה. והנה התורה, שבה אנו מתחברים לקב"ה מקומה הוא דווקא בא"י (ספרי "עקב" מג) לכן היה ראוי ששניהם במיוחד בהיותם מקשרים בין בנ"י והתורה, יכנסו לארץ ויאחדו בשלמות המעלה את התורה ובנ"י, לאחדות גמורה בין בנ"י והקב"ה. לכן דווקא אצלם היה ראוי במיוחד שיכנסו, ולכן דווקא אצלם החטא מנע זאת. אבל אצל מרים לא הייתה סיבה מיוחדת ליכנס, אלא נפטרה בזמנה. (אולי זהו שהחטא במי מריבה היה שלא קידש את ה' [רש"י בפס'] או שזלזל בבנ"י [בפשטות כך משמע מפרש"י בסנהדרין קא,ב, שמביא שנענש על האמירה שמעו נא המורים, משמע עצם האמירה זה החטא. וכן משמע קצת בבמדבר רבה יט,ט, שמדגיש את חומרת המילה "מורים"] או מטעם שכעס שזה נראה להם כאילו ה' כעס [רמב"ם הקדמה לאבות פרק ד], שכל אלו זה פגמים מצד מעלת בנ"י או ה' או חיבור בניהם. שזהו מה שאמרנו שקשור לחיבור בנ"י וה'). אולי עוד אפשר שמיתת מרים סמוכה לפרה אדומה, ולמדו מזה: 'א"ר אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת' (מו"ק כח,א). פרה אדומה מכפרת מכוח היותה האם: 'וּמִפְּנֵי מָה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וְזוֹ נְקֵבָה? אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ: מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ: תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תָּבוֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל' (במדבר רבה יט,ח). ממילא נראה שמעבר ללימוד הכללי של מיתת צדיקים, יש במרים עצמה קשר לכפרה על העגל, שהיא כמו האם שמכפרת על העגל, שכל הנשים לא חטאו בעגל (תנחומא "פנחס" סימן ז) ולכן היא באה מצד היותה מנהיגת הנשים לכפר על כל העם מחטא העגל, כעין המשך למעשה הנשים, והיא דואגת לכלל ישראל, כמו הפרה על העגל. משה ואהרן היו ראויים ליכנס לארץ, שהיא מקום הקדושה, וימשיכו את כפרת העגל שהם עשו, משה במעשיו לאחר העגל (שבירת הלוחות, הריגת החוטאים ובקשת הסליחה), ואהרן במעשיו שעשה כדי שיהיה כפרה לישראל (סנהדרין ז,א) ושניסה לעכבם (שמו"ר לז,ב). כך כשיכנסו לארץ ישלימו את הפגם של העגל, ותחזור המעלה כלפני החטא, שהיו אז בדרגת מלאכים (ע"ז ה,א) כעין התיקון השלם, ואז תבוא הגאולה. לכן רצו במיוחד ליכנס, והיו ראויים לכך, אבל כיון שחטאו במי מריבה שלא קידשו את ה', אז בזה פגמו בתיקונם לחטא העגל, שלא ראוי שהם יביאו את הגאולה. (אולי לכן שמואל הוא שהמליך את דוד, שממנו המשיח, ושמואל כעין משה ואהרן: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו" [תהלים צט,ו] כך שקשור לגאולה כמותם. אולי ע"פ זה יובן ההמשך "קראים אל ה' והוא יענם" כעין שאומר שאמנם משה לא נענה, ולא נכנס לארץ, אבל תפילתו לא חזרה ריקם לגמרי, אלא פעלה שכעין יהיה מכוחו שימשיך כוח ממנו ומאהרן לשמואל, וכך יחשב קשר לגאולה גם אליהם). ואולי אפשר שבשניהם הייתה חשיבות מיוחדת שיכנסו לארץ, כיון שהם היו השליחים להוצאת בנ"י ממצרים, הם שעמדו מול פרעה. יציאת מצרים הייתה כדי ליכנס בסוף לא"י, (שהיא הלשון החמישית "והבאתי"), ולכן היה ראוי שהם שהוציאו גם יכניסו את בנ"י לארץ. ואולי אפשר שמשה ואהרן מתו בגלל מי מריבה, אבל גם מרים מתה בחטא המפורש בה (כמו שהם בחטא המפורש בהם), שעל מרים נאמר שחטאה בלשוה"ר על משה (במדבר יב) אולי בגלל זה היא לא נכנסה לארץ (אמנם נענשה בצרעת, אבל אולי זה גרם גם שלא תהיה ראויה ליכנס לארץ) [אמנם דברה רק עם אהרן, אבל אח"כ, כשכולם חיכו, זה התפרסם, ונעשה קצת כעין פתח לקצת זלזול במעלת משה וקשרו לקדושה] אולי לכן סמוך לחטאה מובא חטא המרגלים (כמובא בבמדבר רבה טז,ו, שיש עניין בסמיכותם [שם למדו לעניין שהמרגלים היו צריכים ללמוד מעונשה]) לרמז על אי הכניסה לארץ. וכן התעכבו שבוע עד שנרפאה בצרעתה, שבזמן ההוא לא נסעו לכיוון א"י, כעין עיכוב מהכניסה לארץ.