"וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה" (במדבר יא,כו). 'וישארו שני אנשים במחנה. יש אומרים בקלפי נשתיירו, לפי שאמר לו הקב"ה למשה לבור לו שבעים זקנים, אמר משה: מה אני עושה? הרי הם נופלים ששה וששה לכל שבט ושבט, וחמשה חמשה לשני שבטים! איזה שבט מקבל עליו לבור ממנו חמשה? עשה משה תקנה: נטל פתקים וכתב עליהם "זקן" ונטל שני פתקים חלקים, ובללן והטילם לתוך קלפי. אמר להם בואו וטלו פתקיכם! כל מי שנטל פתק וכתוב עליו "זקן" היה אומר לו משה כבר קידשך המקום; וכל מי שהיה נוטל פתק שלא היה כתוב בתוכו "זקן" היה משה אומר לו: מן השמים הוא, מה אני יכול לעשות לך?... ר' שמעון אומר: במחנה נשתיירו, לפי שראו את משה שמברר לו הזקנים, אמרו אין אנו כדי לגדולה זו. הלכו והטמינו את עצמם. אמר להם המקום: אתם מעטתם עצמכם - אני אגדל אתכם יותר מכולם! בשבעים זקנים אומר "ויתנבאו ולא יספו" יתנבאו לפי שעה. באלדד ומידד הוא אומר "ויתנבאו במחנה", שהיו מתנבאים עד יום מותם. ומה היו אומרים? משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ' (ספרי בפס' [וכן מובא בסנהדרין יז,א]). בגמ' מובאים עוד דעות מה התנבאו: 'אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: על עסקי שליו הן מתנבאים, עלי שליו עלי שליו. רב נחמן אמר: על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין' וכו'. [שם]. מיילא למ"ד שהתנבאו על עסקי השליו, זהו שמיד מובא על השליו (פס' לא). למ"ד שהתנבאו על גוג ומגוג, זה ע"פ פס' ביחזקאל, כמו שמביאה הגמ'. אולם למ"ד שמשה מת ויהושע מכניסם, מניין לו שזה מה שהתנבאו? בפשטות זה משום שיהושע אמר: “אדוני משה כלאם", משמע שזה היה מאוד חמור, ולכן הבינו שזה משהו נגד משה. ואולי אפשר שלמדו כעין דברי מ"ד על גוג ומגוג, שמובא ביהודי הקדוש שמשה לא הכניס את בנ"י לארץ, כיון שאחרת היתה באה הגאולה, והגאולה צריכה לבא דווקא דרך דוד, שזהו שה' עונה לבקשת משה ליכנס לארץ ”רב לך" וגו' (דברים ג,כו) ר"ת 'רות ובועז', שזה מושלם ב"עזות" (שאלו האותיות החסרות בכדי להשלים את השמות שבר"ת) שזהו כוונת המדרש: '"וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת”, עֲשִׁירוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עָנָה אוֹתוֹ עַזּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כו): "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי”' (דברים רבה ב,ד). ממילא כשמתנבאים על גוג ומגוג לעתיד, זה קשור לכך שמשה לא יכניסם לארץ שלכן לא תבוא עכשיו הגאולה אלא לעתיד. ואולי זה קשור לדעה שאמרו שהם אינם ראוים למעלת הנבואה ולכן זכו להתנבא מצד מעלתם העצמית (אולי כדי ליישב בין הדעות אפשר שהם לא באו, ומי שבא יצא לו בפתק 'זקן'). לכן זכו שנבואתם לא פסקה, כיון שהם לא התנבאו מכח מה שמשה העביר להם מרוחו כשאר הזקנים שבהם נאמר "ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים" (כה). לכן יכלו להתנבאות כעין מול כוח משה, וזהו שימות ולא יבוא לא"י. וזהו: “וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה" (כו) שהרוח נחה עליהם שלא כרוח של השאר, וזה משום שנשארו במחנה ולכן לא התנבאו מכוח משה, ודבר זה היה חריג שלכן הנער רץ לספר שהתנבאו, שהרי ודאי שהיו הרבה נביאים בישראל, אז מדוע דווקא הם היו חריגים שלכן הנער רץ לספר? אלא שהיה כאן דבר מול משה, שלכן זה היה חריג, שנראה בחוש שכאן זה קשור לנבואה שלא מכוח משה, שלכן משמע שזהו שהתנבאו שמשה לא יכניס לארץ. או שנאמר "ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם" (כח) והרי איפה מצאנו שיהושע היה יועץ? לכן משמע שזה היה נוגע ליהושע שלכן הוא זה שיצא נגדם, ומודגש "משרת משה" שמה שהוציא אותו מכליו זה כבודו של משה, לכן למדו שהכוונה שהתנבאו שמשה מת ויהושע מכניסם לארץ. אולי יש רמז בשמותם, ש'דד' רומז לנבואה שכעין יונק מלמעלה, ו'אל' רומז לא"י-31 מלכים, ו'מי' רומז למי מריבה שמזה משה נענש. הגמ' מביאה: 'מאי כלאם? א"ל: הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן'. למ"ד שהתנבאו על מות משה, הרי חטאו של משה היה במי מריבה על שאמר "שמעו נא המורים" (במדבר כ,י) שזה היה בהקשר לצרכי הציבור למים, ולכן שיענישם בצרכי ציבור כמשקל לדבריהם. למ"ד שהתנבאו על עסקי השליו, הרי השליו בא בעקבות תלונות בנ"י על רצונם לבשר, והם אמרו שיעלה השליו, ולכן גם זה קשור לצרכי ציבור. למ"ד גוג ומגוג הגמ' מביאה זאת מהפס': “כה אמר ה' אלקים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם" וגו' (יחזקאל לח,יז) ופס' קודם נאמר "ועלית על עמי ישראל' כך שמדובר על שבא נגד ישראל, שזהו סוג של צרכי הרבים, שהוא הולך להביא נזק לרבים. לכן כנגד נבואה זו שיטיל עליהם צרכי ציבור כמשקל לנבואתם.