כלומר, חודש אייר מכליל את שתי המדרגות שהתגלו כל אחת בנפרד בחודשים ניסן וסיוון. מה ארע בחודשים הללו?

הופעתו של עם ישראל על במת ההיסטוריה נבנתה בשני שלבים:

השלב הראשון התרחש בחודש ניסן, המאופיין ע"י חג הפסח – יציאת מצרים, בניית הקומה החומרית-לאומית או במילים אחרות הופעת מימד החול. שש מאות אלף יהודים (מספר משמעותי כשלעצמו בגאולת ישראל – כדוגמת שש מאות אלף היהודים שהיו בארץ עם קום המדינה), התגבשו לכלל גוף לאומי ישראלי.

השלב השני התרחש בחודש סיוון, המאופיין ע"י חג שבועות – מעמד הר סיני, בניית הקומה הרוחנית-תודעתית, או במילים אחרות הופעת מימד הקודש.

כידוע ליודעי חן (תורת הקבלה), ימי ספירת העומר המתחילים בפסח ומסתיימים בשבועות, הם ימים המסוגלים לעליה עצומה ולקדושה עליונה, אך עם זאת, הם רגישים להידבקות בכוחות חיצוניים ובקליפות, שהרי כל המקודש יותר, עלול להיפגע יותר ע"י סטרא אחרא, ועל כן בימי הספירה יש צורך בזהירות יתרה.

אומנם, ישנם שני ימים בימי הספירה, שאין הקליפות שולטות בהם, והם יום העשרים בעומר (ה' באייר) ויום הארבעים ושתים בעומר (כז' באייר).

המשפטים הנ"ל, שנכתבו על ידי הרב קוק זצ"ל, לפני כמאה שנים ונותרו סתומים, קיבלו הארה מחודשת בדורנו כאשר זכה חודש אייר ונקבעו בו שני מועדים, וכמה מפליא הדבר, ששני ימים אלו הם: ה' באייר - יום העצמאות – המקביל לפסח, היום בו החלה בניית הקומה החומרית-לאומית של מדינת ישראל, וכ"ז באייר - יום שבו היה הכיבוש העיקרי של ירושלים, המקביל לחג שבועות – כיבוש ירושלים והר הבית, קומת הקודש הנבנית על קומת החול.