חג שבועות נקרא גם חג הביכורים: "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו" (במדבר כח,כו). הפשט הוא: '"וביום הבכורים" - חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים ע"ש שתי הלחם שהם ראשונים למנחת חטים הבאה מן החדש' (רש"י). שהביכורים הכוונה לשתי הלחם. אבל זה גם מרמז על הביכורים, שזמן הבאתם מתחיל לאחר שתי הלחם ['ומנין שתהא קודמת לביכורים? תלמוד לומר (שמות לד, כב) "וחג שבעות תעשה לך בכורי קציר חטים"' (מנחות פד,ב. ראה בפרוש רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז”ל]. מזה שהביכורים חלים רק לאחר שתי הלחם שבשבועות, סימן שיש עניין מהותי שמקשר ביניהם. הביכורים ניתנים מפירות שהשתבחה בהם א"י: 'אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינין' (מנחות פד,א). בביכורים יש הדגשת מעלת א"י, ולכן דווקא מהפירות שהשתבחה בהם א"י. ויש בזה את מעלת בנ"י בא"י, שלכן לא מביאים ביכורים מחו"ל או מקרקע של גוי בארץ ('והא כתיב (דברים כו, ב) "אשר תביא מארצך"? ההוא למעוטי חוצה לארץ. והא כתיב (שמות כג, יט) "אדמתך"? למעוטי אדמת עכו"ם'. ב"ב פא,א). כך שהביכורים עניינם הוא חיבור בנ"י וא"י במעלה שלמה. לכן זה קשור לחג שבועות שהוא חג מתן תורה, כיון שהתורה בשלמות מעלתה היא דווקא בא"י, שבחו"ל זה רק כציונים: 'אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים' וכו' (ספרי "עקב" מג). וכן בא"י אנו דבוקים בשכינה השורה בארץ, שהיא משפיעה עד כדי כך שאפילו הפירות מתקדשים ממנה: 'קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ' (ב"ח. או"ח סימן ר"ח). לכן זה קשור גם לחג שבועות שהוא לאחר ספירת העומר שבו אנו מתעלים ומתקדשים לדבקות בשכינה שהייתה בסופו במתן תורה בסיני. וזה בא לאחר שתי הלחם, שהוא כרומז על תיקון לעץ הדעת, לתקן את העולם לקדושתו. שעץ הדעת לר"י היה חיטה: 'ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). לכן בא שתי הלחם להתיר להביא את הקרבנות מהחיטה החדשה, שקרבן זה להתקרב לה', להידבק בשכינה. לכן זה בא עם תיקון לעץ הדעת שהרחיק מזה. וזה קשור לשבועות חג מתן תורה, כיון בלימודנו את התורה אנו מדבקים בה' ממש, ולכן קשור לדעת (שאין תינוק יודע..) שבלימוד תורה אנו מתחברים ע"י הדעת (בלימוד) לה'. וגם זה קשור לא"י: 'וזהב הארץ ההיא טוב- מלמד שאין תורה כתורת א"י, ולא חכמה כחכמת א"י' (ב"ר טז,ד). שיש השפעת קדושה בא"י מכוח השכינה שכאן, שלכן: 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (ב"ב קנח,ב). שלכן נלמד גם על הזהב שקשור למקדש, מקום השכינה: 'אמר ריש לקיש: לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב. ולמה נברא? בשביל בית המקדש, שנאמר "וזהב הארץ ההיא טוב", היך מה דאת אמר (דברים ג): "ההר הטוב הזה והלבנון"' (ב"ר טז,ב). ולכן בשבועות חג מתן תורה מתקנים את הדעת והעולם לה', וזה בא דרך כוח א"י שהיא מקום התורה, ולכן קשור לביכורים. נראה שלכן: '"אשר תביא מארצך" כל זמן שהם מצוים על פני ארצך. יכול יביא קודם עצרת? ת"ל "וחג הקציר בכורי מעשיך". מאימתי מביאין? מעצרת עד החנוכה. יכול שאתה קורא (פרשת בכורים) כל זמן שאתה מביא? ת"ל (ואכלת) "ושמחת", אין קריאה אלא בשעת שמחה. כשתמצא לומר, מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. ר' יהודה בן בתירא אומר: מביא וקורא'. הביכורים קשורים לארץ ולכן כל זמן שבארצך, אבל על קריאה הפס' שהם לימוד תורה חלקו. כיון שמצד אחד יש קשר לא"י ולכן קשר לתורה, ומצד שני כיון שאין שמחה אז זה קצת פגיעה בחיבור השלם שלנו לא"י, שהוא חיבור לא"י עם שמחה. שכך החלה הפרשיה "והיה כי תבוא אל הארץ" (דברים כו,א) שמרמז ב"והיה" על עניין השמחה שהיא בארץ (אור החיים), ולכן בלא שמחה זה כעין פגיעה בחיבור לארץ, ולכן אז אין לקרוא שזה המעלה השלמה, כעין שמתחברים לשלמות התורה. לכן יוצא שקוראים עד סוכות שהוא החג שקשור לא"י (ראה ב'לזמן הזה' 'סוכות וא"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). ואמנם ממשיכים להביא עד חנוכה, שהוא נעשה כנגד חג סוכות (כמו שכתוב בספר מקבים) שיש כהמשך של מעלת א"י לחנוכה בה חזר השלטון לידינו, שזהו מעלת א"י. לכן מביאים עד חנוכה, אבל השלמות שזה בשמחה וקדושה שלמה, זה רק עד סוכות (שחנוכה זה כנגדו ולא ממש כמותו, וכן בחנוכה חטאו שמלכו הכוהנים, וכן די מהר נהפכו לצדוקים) ולכן רק עד אז קוראים את הפרשיה כשלמות המעלה. לכן בבכורים אומר: "..כי באתי אל הארץ" וגו' (דברים כו,ג) להדגיש את הקשר שלנו לא"י. ומספר את ההיסטוריה לרמז על תיקון העולם שנעשה בדורות (ומספר על קושי השעבוד, שהוא ההיפך מהשמחה והעצמאות שבא"י). ולכן מרומז בקשר לשבועות שהוא שבע שבועות כתיקון העולם כולו (שבוע הבריאה), ומביא הביכורים מספר על גלות מצרים וגאולתה, רמז לקושי שמגיע מהחטא. שבנ"י ירדו למצרים בעקבות יוסף, שעלה לגדולה בעקבות שפתר לפרעה את חלומו, ופרעה חלם על פרות ושיבולים, כעין בהמיות (פרות) שנובע מחטא עץ הדעת (שיבולים), והרעות בולעות את הטובות, שבעקבות החטא באה רעה לעולם ומונעת מהשפע הטוב להופיע. כך גם בנ"י במצרים שועבדו מהחטא (נדרים לב,א) ויצאו לחירות לתיקון עולם במתן תורה (שלכן הייתה אמורה לבטל את יכולת שלטון זר עלינו [ע"ז ה,א]) ולהביא שפע טוב לעולם, שלכן קשור לביכורים שקשורים לא"י, ונאמר בהם: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך" (דברים כו,יא). לכן מביאים משבעת המינים של א"י, כרמז לשפע טוב, הקשור לתיקון עולם (שבע מינים כשבוע בריאה) שכך מופיע "ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" (שם,ט) ש"זבת חלב ודבש" סופי תיבות 'שבת', שבאים לתקן את העולם כולו להיות קדוש כיום השבת שהוא מעין עוה"ב, לכן נתן לנו את הארץ הזאת שהיא ארץ זבת חלב ודבש, קיבלנו את הארץ כיון שבה יש את היכולת לתקן את העולם. לכן זה קשור לשבועות חג מתן תורה, שבו בא כוח התיקון לעולם.