בחז"ל מופיע פעמיים הסיפור של מות תלמידי ר"ע והעמדת התלמידים השניים. כאשר בגמ' מובאים חמשה: 'עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם. ר"מ, ור' יהודה, ור' יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע. והם הם העמידו תורה אותה שעה' (יבמות סב,ב). במדרש מופיעים שבעה: 'רבי מאיר, ורבי יהודה, רבי יוסי, ור' שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, ורבי יוחנן הסנדלר, ור' אליעזר בן יעקב. ואית דאמרי: ר' יהודה, ור' נחמיה, ורבי מאיר, רבי יוסי, ורשב"י, ור' חנינא בן חכינאי, ורבי יוחנן הסנדלר. אמר להם: בניי! הראשונים לא מתו, אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה' (ב"ר סא,ג). הרי שיש מחלוקת כמה העמיד, וכן מי הם היו. אולי אפשר שתלוי במה מדובר. בגמ' מופיע 'רבותינו שבדרום', ואילו במדרש זה לא מופיע, אלא רק 'בסוף העמיד שבעה'. לכן אולי בגמ' אמרו את רבותינו שבדרום, ובמדרש הובאו גם אלו שלא היו בדרום, לכן מוסיפים גם את ר"י הסנדלר וראב"י. או שעל החמשה מסופר: '...מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, בין ב' תחומי שבת, בין אושא לשפרעם. וסמך שם חמשה זקנים: ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן שמוע' (ע"ז ח,ב) ממילא מובן שאותם חמשה היו מאוחדים ממש, והוסמכו יחד, ולכן ראו בהם בגמ' כקב' אחת שהם סמוכים להוראה. לכן בגמ' מובא: 'והם הם העמידו תורה אותה שעה' לעומת הנאמר במדרש: 'עמדו ומלאו כל א"י תורה'. השבעה היו מפיצי תורה ברבים, ולכן מביאים במדרש שהם מלאו את כל א"י בתורה, אבל החמשה היו סמוכים להוראה והם פסקו הלכה לרבים, ולכן הם העמידו את התורה אז למעשה. או שבתחילה היו חמשה תלמידים ואח"כ התווספו עוד שניים. אולי ההבדל בין שני הדעות במדרש, זה משום שלדעה השניה מביאים את המפורסמים בציבור כתלמידי ר"ע, שלכן היו השבעה המפורסמים שהמשיכו את תורתו של ר"ע בעולם. לכן מובאים ר"י ור"נ ור"מ ורשב"י משום: 'דאמר ר' יוחנן: סתם מתניתין ר' מאיר. סתם תוספתא ר' נחמיה. סתם ספרא רבי יהודה. סתם ספרי ר"ש. וכולהו אליבא דר"ע' (סנהדרין פו,א) הרי שבזה התפרסמו ברבים. וכן על רבי חנינא בן חכינאי נאמר: 'דנין לפני חכמים.. וחנניא בן חכינאי' (סנהדרין יז,ב) הרי שהיה מפורסם בחוכמתו שהיה דן עם חכמים ביבנה. ועל ר"י הסנדלר נאמר: 'מעשה שנכנסו שבעה זקינים לעבר את השנה בבקעת רימון. ומי היו? רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ור"ש, רבי נחמיה, ורבי ליעזר בן יעקב, ורבי יוחנן הסנדלר' (יר' חגיגה ג,א) הרי שהיו מפורסמים ברבים כת"ח גדולים, שלכן עלו לעבר את השנה שזה רק גדולי החכמים עושים. אמנם מופיע כאן גם ראב"י, ובמ"ד השני הוא לא מובא, אולי זה משום שראב"י היה ת"ח גם קודם לר"ע, כיון שנאמר: 'תני שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה... משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי' (יבמות מט,ב) כך שהיה כבר ת"ח עוד מזמן המקדש, ולכן גם אם ר"ע לימדו הרבה עד שנעשה גם כתלמידו (כדעה הראשונה), בכ"ז כיון שהיה כבר קודם ת"ח, אז לדעה השניה לא נחשב מאותם שר"ע לימד והעמיד. או שכיון שנאמר עליו שמשנתו קטנה ('קב') אז לא היה ידוע כ"ך לרבים בהלכותיו ולכן לא הכירוהו בגדולתו כשאר. או שכיון שתמיד הלכה כמותו, אז זה כעין מאפיל על ר"ע רבו (שרב ותלמיד הלכה כרב) ולכן לא כ"ך ראו בו כתלמיד ר"ע. אולי שאולי זה משום שמסופר שהתווכחו שם, ואמר ר"י הסנדלר: 'אמרו: כמה מעלות בקודש ובתרומה? רבי מאיר אומר: שלש עשרה. רבי יוסי אומר: שתים עשרה. א"ר מאיר: כך שמעתי מרבי עקיבה שלש עשרה. אמר לו רבי יוחנן הסנדלר: שימשתי את ר"ע עומדות מה שלא שימשתו ישיבות' וכו'. הרי שהתווכחו מה ר"ע לימדם, ולכן התפרסמו (ר"מ ר"י ור"י הסנדלר) ברבים כתלמידיו. ומה שלא מביאים לדעה השניה את רבי אלעזר בן שמוע, זה משום שלא מצאנו את שמו בקיבוצי החכמים לאחר ששקטה הארץ, ולכן מקובל לחשוב שהיה במרחק, לכן אולי לא ראו בו כ"ך כנושא את שם ר"ע בין החכמים אז. לעומת זאת לדעה הראשונה מביאים את המיוחדים, ולכן זהו חמשת הראשונים, ובנוסף גם ר"י הסנדלר שהיה גדול המשמשים את ר"ע, כך שהיה דבוק בו ביותר, כמו שאומר 'שימשתי את ר"ע...', ולכן שמועותיו ממנו הם הכי מדוייקות, כתלמיד המובהק ביותר. ועל ראב"י נאמר שמשנתו 'קב נקי' שתמיד הלכה כמותו, ממילא בהיותו תלמיד ר"ע זה הכי מעלה, שתמיד הלכה כמותו, וכן שהעביר את המשניות (גם מר"ע) בצורה המדוייקת ביותר. ואולי בגמ' נאמרו החמשה האלו שיחודם הוא שיש בניהם כללי הלכה כפסיקת מי ההלכה (בעירובין מו,ב). שזה בין ר' יהודה ור"ש ור' יוסי ור"מ. וכן יש כלל על רבי, שהיה תלמיד של ר"א בן שמוע. וזה מזכיר את ר"ע שגם בו יש כלל שכזה. לכן בציבור זה נראה שהם קשורים יחד לקביעת ההלכה, כעין המשך ר"ע, שלכן יש בהם כללים שכאלו. ואולי בפשטות אפשר שהחמשה היו הראשונים, שלכן נאמר עליהם שקודם 'והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם' וכו'. אבל אח"כ היו עוד שהצטרפו, וחלק היו הולכים וחלק חוזרים, שלא היו שם כולם כל הזמן (אלא חוזרים לביתם מדי פעם). לכן מביאים שתי אפשרויות מי היו השבעה שלהם אמר שילמדו לקח מהראשונים, שמדובר על זמנים שונים, ולכן באותו זמן היו שבעה אלו או שבעה אלו. שאולי אמר פעמיים, בעקבות משהו שראה (שהזכיר את מעשיהם הרעי של הראשונים) או שלימד אותו זמן את הפס' "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (קהלת יא,ו) שעליו דרש את דרשתו (שצריך תמיד להוסף תלמידים), ולכן אז כאגב הזכיר את חטאיהם של הראשונים, והזהיר את השניים מלחטוא בזה. ממילא יוצא שאין מחלוקת בין המקורות, אלא מדברים על זמנים שונים שבהם נאמר ע"י ר"ע...