'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. ע"ז דכתיב (ישעיהו כח, כ) "כי קצר המצע מהשתרע". מאי "קצר המצע מהשתרע”? א"ר יונתן: קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד. (ישעיהו כח, כ) "והמסכה צרה כהתכנס", א"ר שמואל בר נחמני: כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי, אמר: מאן דכתיב ביה (תהלים לג, ז) "כונס כנד מי הים" נעשית לו מסכה צרה?. גלוי עריות דכתיב (ישעיהו ג, טז) "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה". "יען כי גבהו בנות ציון" שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, "ותלכנה נטויות גרון" שהיו מהלכות בקומה זקופה, "ומשקרות עינים" דהוו מליין כוחלא עיניהן, "הלוך וטפוף תלכנה" שהיו מהלכות עקב בצד גודל, "וברגליהן תעכסנה" א"ר יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן, ומכניסין בהן יצה"ר כארס בכעוס. שפיכות דמים דכתיב (מלכים ב כא, טז) "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה". אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים' (יומא ט,ב). לכאורה לא כ"ך מובן לשון הגמ', שואלת על בית שני "שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמ"ח', היו צריכים לומר שלא חטאו בשלוש העברות החמורות? בפשטות אמרו בלשון כזו שיש בה יותר חומרה, כדי לחדד שלא מצאנו סיבה לחורבן. כך שלא רק שאין את שלושת אלו, אלא בכלל לא מצאנו על מה להאשימם. אולם נראה שבשלושת אלו באים לרמז על שלושת העברות (ולכן בסוף אומרים ששנאת חינם שקולה כשלושתם, שדווקא על שלושתם ראוי לבא החורבן). ש'עוסקין בתורה' מרמז על ע"ז, שבלימוד תורה דבקים ברצון ה', דבקים בשכינה, להיפך מע"ז שזה חיבור לאל זר. 'במצות' זה כנגד גילוי עריות, שה' הוא שציוונו מה מותר ומה אסור, ובעשיית המצוות אנו פועלים במעשינו לעשות את רצון ה', במקום את תאוותינו. וכן יש בעריות איסור על לקיחת אשת אח, ומצד שני יש את מצות יבום, כך שבזה מודגש שהכל תלוי במצות ה'. 'גמ"ח' מרמז על שפיכות דמים, שבגמ"ח עוזר לו להתגבר על קשייו, לתקן את חייו להיות חיים ראויים. וכן מסופר על ר"ע: מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה. לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו. ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה. א"ל: רבי החייתני. יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים' (נדרים מ,א). הרי שהגמ"ח קשור לחיים. לכן אומרת הגמ' בצורה כזו, כדי לרמז על הדרך, שאלו כ"ך חמורים, שהם נחשבים שיא החומרה בכללות הקדושה של תורה מצות וגמ"ח. ונראה עוד, שבכוונה אמרו כך, כדי לרמז על עוד חטאים שבגללם נחרב, שהם כעין כלולים בשלושת אלו. 'אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו ט,יא) "מי האיש החכם ויבן את זאת, ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ"? דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו. עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר (ירמיהו ט,יב) "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם". אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה' (ב"מ פה,א-ב). הרי שנחרב על זלזול בתורה, וזה כלול ב'תורה' (וע"ז [כמזלזל בה' ח”ו]). 'בעון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות, גלות בא לעולם... בשמיטין וביובלות כתיב (ויקרא כו, לד) "אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם" וגו' וכתיב (ויקרא כו, לד) "כל ימי השמה תשבות"' (שבת לג,א), הרי שגם על שמיטה ויובל גלו, נראה שזה כלול כאן ב'מצות' (וג"ע), כיון שמשמיטה למדים על כל המצוות שהם מסיני: '"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר" מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני!? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני' (ספרא. ויקרא כה,א). [וקשור לג"ע, שביובל חוזר לבעלים, ובהקשר לאישות (בנות צלפחד) נאמר על החשש שלא תעבור נחלה. ושמיטה זה להראות שכביכול אין בעלות פרטית (אלא הכל של ה'), לעומת ג"ע שחל ע"פ כעין בעלות פרטית]. 'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב). זה נכלל ב'גמ"ח' (ורצח, כיון שכשאין דין אמת אנשים עושים דין לעצמם, בלי הגבלה למעשיהם). ממילא לכן הגמ' אמרה בצורה כזאת כללית, כדי לרמז שלשלושת העברות החמורות יש גם הקשר כללי, ובאותו הקשר כללי נכללות גם הסיבות הנוספות לחורבן (שזהו כללי, שכלולים בו עוד דברים). ושנאת חינם כנגד כולם, כיון שכל הקדושה ופרטיה חלה בנו מקשרנו לכנסת ישראל, ובפרוד בבנ"י נפגעת כל הקדושה כולה.