"אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה" (ויקרא כו,מו). '"והתורת" - אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני' (רש"י). מקורו של רש"י בספרא: '"אלה החקים והמשפטים והתורֹת" "החוקים" אלו המדרשות "והמשפטים" אלו הדינים "והתורות" מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחד בכתב ואחד בעל פה. אמר ר' עקיבא: וכי שתי תורות היו להם לישראל? והלא תורות הרבה נתנו להם: "זאת תורת העולה" "זאת תורת המנחה" "זאת תורת האשם" "זאת תורת זבח השלמים" "זאת התורה אדם כי ימות באהל"' (ספרא על הפס'). [ראה ב'תורת המועדים' 'היחס שבין תושב"ע לתורה שבכתב' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר היטב על מה חלקו ת"ק ור"ע]. ממשיך הספרא ומבאר את המשך הפס': '"אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל" זכה משה ליעשות שליח בין ישראל לאביהם שבשמים. "בהר סיני ביד משה" מלמד שניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה על ידי משה מסיני'. שכל התורה כולה נתנה למשה בסיני. מדוע זה נאמר כאן? בפשטות זה משום שקודם נאמר על "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם" וגו' (ג) וכן "ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה" וגו' (יד). שלא תחשוב שמדובר על מצוות מסויימות שעליהם נאמר כל זאת. לכן מפרט בסוף שזה כל התורה כולה לגמרי, שעל הכל זה נאמר. ויותר מזה, נראה שבא לרמז על כל התורה כולה, גם מה שלא נאמר במפורש, שלכן  רמז כ"ך על כללות התורה כולה. משום: 'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב) ממילא החורבן בא בגלל אי עשית לפנים משורת הדין, שזה דבר שלא נאמר במפורש בתורה, אלא הוא חל ממשמעות התורה. לכן מפרטת כאן התורה את כל התורה כולה, כולל 'דקדוקיה  ופרושיה' לומר שחל על הכל, כל מה שניתן מסיני, שזהו גם הלפנים משורת הדין, שנכלל במהות התורה כולה שנתנה בסיני, שגם על זה בא החורבן שנאמר ב"ואם לא תשמעו לי" וגו'. עוד נראה שנאמר במרומז על מה החורבן, שלאחר שנאמר כללית על אם לא נשמור את התורה, מפורט חוקים משפטים ותורות, כנגד שלושת העברות עליהם נחרב הבית: 'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו' (יומא ט,ב). ששפיכות דמים כל אחד מבין שזה אסור, ולכן הוא מרומז ב"משפטים" שזה הדברים המובנים ('והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי, וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה. כגון: איסור גזל, ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם'. רמב"ם מעילה ח,ח). גילוי עריות זה לא תמיד מובן למה אסור בקירבה שכזו, ולכן מרומז בחוקים שזה דברים שאין טעמם ידוע ('והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע'. שם). וע"ז מרומז ב"תורות", שכל התורה זה מול ע"ז: 'כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' (ספרי. דברים יא,כח) שכל התורה זה איך לעבוד את ה', ולא ח"ו להיות עובדי ע"ז. נראה שלכן ר"ע מפרט שהתורות זה הנאמר בקרבנות ובמיתה, רמז שהקרבנות זה לביטול ע"ז (מורה נבוכים ג,לב) ומיתה בא לרמז על החומרה של טומאת המיתה, להבדיל מהע"ז שהיו עובדים ע"י הרג ("שחטי הילדים בנחלים תחת סעפי הסלעים" ישעיהו נז,ה. '"שוחטי הילדים" - לקרבן עכו"ם'. רש"י). כך שבזה מרומז על שלושת העברות של בית ראשון. ועל בית שני נאמר: 'מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם' (יומא ט,ב). זה מרומז בסיום שמשה היה שליח בין ה' לבנ"י, כך שהוא כנגד כלל ישראל. ואף מה שנאמר '"בהר סיני ביד משה" מלמד שניתנה התורה, הלכותיה, ודקדוקיה ופירושיה על ידי משה מסיני' זה גם מרמז על שמשה נתן את פלפול התורה לבנ"י: 'אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר (שמות לד, כז) "כתב לך", "פסל לך". מה פסולתן שלך, אף כתבן שלך. משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר (משלי כב, ט) "טוב עין הוא יבורך" וגו' .. אלא פילפולא בעלמא' (נדרים לח,א). 'פלפולא בעלמא - להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה ונוהג בה טובת עין ונתנה לישראל' (רש"י). הרי שבדקדוק ובפירוש יש חלק שמשה נתן לבנ"י מטוב עינו לבנ"י, כך שמרמז על האחדות והאהבה שבבנ"י. לכן זה מרמז על שבית שני נחרב על שנאת חינם, שעשו ההיפך מהתורה באמיתותה. והנה מול עניין החורבן שמובא בשלב השני (אם לא נעשה רצון ה') מובא קודם בשלב הראשון (כשנעשה את רצון ה') הבניין והשלום בארץ, ההיפך מהחורבן. ובו נאמר בפתיחה "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" (ג-ד). זה לא מקרה שזה ההתחלה, אלא זה בא לומר שזהו הדבר המהותי הגדול ביותר שמראה על היותנו רצויים לפני ה' (כמו שמובא בתחילה גשמים, שמופיע בהרבה מקומות בתורה שבא בא"י ע"פ מעשינו [וזה משום שהגשם מיוחד שבא ישירות מיד ה' (מפתח של גשמים ביד ה')]). לכן מובן: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). כיון שאם יש "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" זה מראה שאנו רצויים לפני ה', ולכן אז זהו היפך מחורבן, שאז זהו הגאולה. ובסיום נאמר: "אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה" (מו), שבפשטות זה משום שזה חל ע"פ קיומנו או התרחקותינו מהתורה, ולכן ניתן יחד עם התורה שנתנה בסיני. אולם אפשר יותר מזה, שבא לדבר על התורה וא"י, כדי לומר שהתורה חלה דווקא בהקשר לא"י. שלכן בקיום התורה אנו מתחזקים בארץ (ובהיפוכו ח"ו ההיפך), כיון שזה קשור לזה, כנאמר בספרי: '...אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים' (ספרי "עקב" מג) שהתורה במהותה קשורה לארץ. לכן זה נאמר בסיני, שלא יבוא מישהו ויחשוב שכיון שהתורה נתנה בסיני סימן שהיא לא קשורה דווקא לארץ, לכן כבר בסיני הודגש הקשר לא"י, ומפורט על קבלת כל התורה כולה בסיני, שכל התורה כולה קשורה לא"י. ונאמר בברכה על שפע הפירות, ישיבת הארץ בשלום, והשבתת חיה רעה שבזה יושבים בארץ בטוב ובבניינה. ובנוסף נאמר על רדיפת האויבים, שזה מרמז על השלטון שלנו בארץ, שהוא האחראי על המלחמות. שני אלו (בניין ושלטון) הם שני חלקי ישוב הארץ, כמו שמביא הרמב"ן: 'שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה' (ספר המצות רמב"ן עשה ד). הרי שיש שני חלקים, האחד זה שתהיה פורחת, שלא תהא שוממה. והשני זה שהשלטון יהיה בידנו. ולכן התורה רומזת כאן לשני אלו. וכלל העניין, שמובא על ישיבת הארץ בהקשר של קיום כל המצות, נראה שרומז לכך ש'ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה' (ילקו"ש רמז תתפה). וכן מרמז ההקשר של ישוב הארץ, עם עשיית רצון ה', שבזה אנו ראויים לפני ה', למה שאמרו חז"ל: 'אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון"' (כתובות קיא,א) וממילא אנו ראוים לפני ה'. והנה לפני "אם בחקתי" נאמר: "לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני ה' אלקיכם. את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'” (א-ב) שזה מרמז על ע"ז, שנאמר במפורש ע"ז, ובנוסף שבת ומקדש. שהמקדש כנגד הע"ז, כמו שמביא הרמב"ם (מורה נבוכים שם), וכן שבת, שלכן המחלל שבת בפרהסיא דינו כעובד ע"ז (יינו נסך). שבא להדגיש את עניין הע"ז וכדוגמתה. ואח"כ מובא "אם בחוקותי" שבו מובא על ישוב הארץ. כיון שיש בניהם קשר: '...כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים" וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). שבא"י יש כעין היפך מע"ז. ונראה שהראיה שהובאה מדוד באה לרמז על העניין שבשלטון ישראל בא"י יש משום קידוש השם גדול, שמייצגים את שלטון ה' בעולם, ולכן זהו שיא ההיפוך מע"ז, במעלה גדולה מאוד. ובפרט דוד מייצג את המלחמות של שלטון בנ"י, שהוא היה הכובש הגדול, ולכן מרמז למה שנאמר כאן "ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב. ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב" (ז-ח). שזהו הקשר לישוב א"י, לעומת ע"ז שבחו"ל, כמופיע אצל דוד. עוד נראה שיש קשר בין עניין ישוב א"י ושל היפך מע"ז, שמצאנו מלך שהיה עובד ע"ז, ובכ"ז זכה למלכות בשל ישוב א"י שלו. שזהו עמרי: 'א"ר יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר (מלכים א טז, כד) "ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון"' (סנהדרין קב,ב).אולי גם בהקשר לעניין מלחמה וישוב א"י, נאמר על אחאב: 'אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב (מלכים א כב, לה) "והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם"' (מו"ק כח,ב) וזכה לעוה"ב: 'כולן באין לעולם הבא שנאמר "לי גלעד”... זה אחאב שנפל ברמות גלעד' וכו' (סנהדרין קד,ב) הרי שזכה לעוה"ב בזכות מה שהיה בנפילתו בגלעד, שעמד במרכבה אע"פ שנפצע כדי שלא יכשלו ישראל, כך שקשור לישוב הארץ (שלא יכבשו האויבים) וכעין נמחל לו על הע"ז שלו בזכות המלחמה בא"י. וקשור ל"שבתתי תשמרו" שנמחל לע"ז (שבת קיח,ב).