פרשת המקדש

תזריע: מצוות המשפחה – לתוספת קדושה

הרב ישראל אריאל שליט"א

'אשה כי תזריע וילדה זכר… ואל המקדש לא תבוא עד מלאת ימי טהרה' (ויקרא יב, ב).

רש"י בפירושו לפסוק זה, מסביר את הקשר בין פרשתנו לפרשה הקודמת. שכן, שם מובא איסור אכילת חיות ועופות שקצים ורמשים, ולכאורה, מה ענין זה אצל אשה יולדת? ומביא רש"י את דברי המדרש בויקרא רבה שם נאמר: 'אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית - כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף'. הווה אומר, יש סדר הגיוני בכתיבת הפרשיות זו אחר זו; תחילה מסיימת התורה את ההלכות הנוגעות לבעלי החיים, ומשם פונה להרצות את ענינו של האדם.

על יסוד ההנחה שקיים סדר בפרשיות, יש מקום לשאול, לכאורה, שאף הסידור הנוכחי יש בו בעיה. שכן, מאחר שבהמשך הפרשיות שבספר ויקרא מובאות מצוות רבות הנוגעות להקמת משפחה בישראל, דומה, שהסדר מחייב להקדים אותן למצות היולדת.

ראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה המונה שלושים ושבע מצוות הקשורות להקמת משפחה, כגון, איסורי חיתון בישראל, ובהם קרובי משפחה רבים שהתורה אסרה להתחתן עמם. כמו כן, איסורי חיתון לכהנים, כגון, האיסור להתחתן עם גרושה וחלוצה, כך גם האיסורים בתוך המשפחה, כגון, איסור אשה נדה. איסורים אלה נזכרים בהמשך הפרשיות, ולאור האמור, היתה התורה צריכה להקדים מצוות אלה בסדר הפרשיות, שכן, יש צורך בידיעתן עוד לפני הנישואין. רק לאחר מכן היתה התורה צריכה להביא את דין אשה יולדת, אשר דיניה שייכים לאחר לידת בנים ובנות. מדוע, אפוא, דילגה התורה, על שלושים ושבע מצוות הנוגעות להקמת משפחה בישראל, ופתחה דווקא במצוות הקשורות בלידה ובהבאת הקרבן?

הבאת קרבן היולדת במקדש הוא ההיפך הגמור מכל מה שידעו ישראל עד כה; המשפחה אינה החלטה של שנים להתחתן, המשפחה היא עוד מוסד של קדושה בעם ישראל. יתירה מזו, המשפחה היא תנאי להשראת שכינה, שכן, כהן גדול המתכונן להכנס ביום הכפורים לקודש הקדשים תנאי הכרחי הוא שיהא בעל משפחה.

מכאן מובנת הברכה שתיקנו חז"ל לאומרה תחת החופה: 'אשר קדשנו במצוותיו, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין, ברוך… המקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין', כלומר, דווקא מערכת האיסורים וההגבלות שלפני החתונה, היא היוצקת את התוכן של הקדושה בנישואין ובחיי המשפחה בכלל.