האם ערכו בליל י"ד בדיקת חמץ בבית המקדש?

·       מאת: יונתן שטנצל

בשביל לבדוק את השאלה צריך לבדוק האם היה מותר לכהנים או לישראלים להכניס חמץ לעזרה או לפחות להר הבית?

·       גם אם הכניסו חמץ,·       וגם אם היה אסור, האם צריך לבדוק אולי נשאר לחמי תודה שהם חמץ? או שאין סיכוי כי זה איסור נותר.

האם הר הבית היה מקורה?

·       אם הר הבית לא מקורה, אז יש להר הבית דין של חצר, וחצר שאינה בדוקה אינה צריכה בדיקה כמו שכתוב בפסחים ח. :"האמר רבא: חצר אינה צריכה בדיקה, מפני שהעורבין מצויין שם. אלא באכסדרה - האמר רבא: אכסדרה לאורה נבדקת! - לא צריכא, לארובה דבחדר. - ודהיכא? אי לבהדי ארובה - היינו אכסדרה, אלא לצדדין. - ואבוקה לא?"

·       אולם הירושלמי כותב  כי הר הבית היה מקורה בתענית פרק ג :"הדא אמרה הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מסטיו היה"

·       רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ה הלכה א הר הבית והוא הר המוריה היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה והיה מוקף חומה, וכיפין על גבי כיפין היו בנויות מתחתיו, מפני אהל הטומאה, וכולו היה מקורה סטיו לפנים מסטיו.

האם העזרה הייתה מקורה?

·       תוספות מסכת תמורה דף כג עמוד א אוכלין עמה חולין ותרומה - ואי קשיא הא אין מכניסין חולין בעזרה הא לא קשיא יאכלוה מבחוץ ואחר כך יכנס ויאכל המנחה לרש"י ועי"ל דאין איסור להכניס חולין בעזרה אלא כשעושה שום עבודה מהן אבל בחנם אין לחוש דהא קמן דאדם נכנס עם בגדים חולין בעזרה.

·       תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק א ר' ירמיה בעי בתי כניסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה. מה צריכא ליה שכן מכניסין לשם בשבתות ובראשי חדשים.

·       (קרבן העדה מסכת פסחים פרק א שכן מכניסין לשם בשבתות. שהאורחים אוכלין בשבת בבה"כ כדאיתא בערבי פסחים: ובר"ח. סעודות שהיו עושין כשמעברין החדשים. וי"ג בעיבורות ובר"ח והיינו גם הסעודה שהיו עושין בעיבור שנים😊

·       תלמוד בבלי מסכת ערכין דף ד עמוד א  הכל חייבין בזימון, כהנים לוים וישראלים. פשיטא! לא צריכא דקאכלי קדשים, סד"א: ואכלו אותם אשר כופר בהם אמר רחמנא, והא כפרה היא, קמ"ל: ואכלת ושבעת אמר רחמנא, והא איתנהו. הכל מצטרפין לזימון, כהנים לוים וישראלים. פשיטא! לא צריכא דקאכלי כהנים תרומה או קדשים וזר קאכיל חולין, סד"א: הואיל ואי בעי זר למיכל בהדי כהן לא מצי אכיל - אימא לא ליצטרף, קמ"ל: נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל, כהן בהדי זר מצי אכיל.

·       תוספות מסכת ערכין דף ד עמוד א והך דאכילת קדשים - משום כפרה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם וגו' מלמד שהכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים אימא לא תיבעי זימון כו' מצטרפין אי אכלו חד כהן וחד לוי וחד ישראל כהן בהדי זר מצי אכיל מן החולין הלכך מצטרפין ל"ה ומכאן נראה דג' בני אדם המודרים הנאה זה מזה אינן מצטרפין כיון דאין אחד מהן יכול לאכול עם חבירו ומיהו נראה דג' בני אדם המודרין אינה ראיה ברורה דשאני תרומה שאין לה היתר לזר אפי' בשאלה מה שאין במודר הנאה ובברכות (ד' מה. ד"ה אכל) הארכתי.

·       רבינו גרשום מסכת ערכין דף ד עמוד א ואכלו אותם אשר כופר בהם. מלמד שהכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים והא אכילה חובה היא ולא תיבעי [זימון] (ברכה) קמ"ל ואכלת ושבעת בשביעה תלה רחמנא והא איתנהו:

·       לא צריכא דקא אכלי כהנים תרומה. תרי כהני וחד זר אכיל חולין:

·       תלמוד בבלי מסכת תמורה דף כג עמוד א מותיב רב משרשיא: ולא עשו תקנה בקדשים? והתניא: יאכלו מה ת"ל - מלמד שאם היתה אכילה מועטת - אוכלין עמה חולין ותרומה, כדי שתהא נאכלת על השבע. יאכלוה מה ת"ל - שאם היתה אכילה מרובה, אין אוכלין עמה חולין ותרומה - כדי שלא תהא נאכלת על הגסה. מאי לאו אפילו רבי? לא, רבנן. ורבי אבא אמר רב: הכל מודים במתכפר בשאינה אבודה - שאבודה מתה, על מה נחלקו - דמתכפר באבודה, ד

·       תוספות מסכת תמורה דף כג עמוד א אוכלין עמה חולין ותרומה - ואי קשיא הא אין מכניסין חולין בעזרה הא לא קשיא יאכלוה מבחוץ ואחר כך יכנס ויאכל המנחה לרש"י ועי"ל דאין איסור להכניס חולין בעזרה אלא כשעושה שום עבודה מהן אבל בחנם אין לחוש דהא קמן דאדם נכנס עם בגדים חולין בעזרה.

·       ותהא פשיטא ליה הכן הוא צריכה ליה הואיל ואורן מרובה. מהו שיהא צריך לבודקן בתחילה ביום לאור הנר. ר' יוסה בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה. בלא כך אינן בדיקות מן הנותר. ייבא כהדא תנא ר' זכריה חתניה דרבי לוי נידה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת נידה כהנת חופפת וסורקת שלא תחלוק בין נידה לנידה אוף הכא שלא לחלוק בין ביעור לביעור. תני רבן גמליאל ברבי איניונא קומי רבי מנא נידה שהיא מפסקת כל שבעה חופפת וסורקת. כהנת שהיא טובלת בכל יום אינה חופפת ואינה סורקת. א"ל לשמרת יום כנגד יום נצרכה

·       ביאור הגר"א אורח חיים סימן תלג

·       אעפ"כ. כמ"ש בירושלמי שם ר' יוסא בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהא צריכין בדיקה בלא כך אינן בדוקות מפני הנותר יבא כהדא נדה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת נדה כהנת חופפת וסורקת שלא תחלוק בין נדה לנדה אוף הכי שלא תחלוק בין ביעור לביעור.

·       ראבי"ה חלק ב - מסכת פסחים סימן תנ הפקיד חמצו ביד גוי פירשתי בתשובתיי: ירושלמי <פרק קמא> רבי יוסה בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה בלא כך אינן בדוקות מן הנותר, פירוש שנאמר ושרפת את הנותר, [יי]בה בהדה דתני רבי זכריה חתניה דרבי לוי נידה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת <נידה> כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נדה לנדה וכה שלא לחלוק בין ביעור לביעור. פירוש כהנת טובלת לתרומה בכל יום משום מעלה, ולכן אינה צריכה לחוף, [אבל] כשכהנת נדה חופפת שלא לחלוק בין נדה לנדה. ומגומגם הפירוש בעי[ני], שכשהיא נדה מדוע תטבול עד מלאת ספירת שבעה נקיים, הלא אינה אוכלת בתרומה עד שתספור. ואם מיירי בנדה דאורייתא, גם עליה יש לשאול כן. <ובפרק כל שעה> בירושלמי בסופו איתא נמי אהא דבעי כהנים מהו שילושו בפסח בפושרין, פירוש משום דרגילי בכך במקדש, ומסיק נמי שאסור, שלא לחלוק בין מצה למצה. ודכוותה אמרינן לקמן יאמרו כל הסרוקין אסורין וסרוקי בייתוס מותרין. וזקיני הביא מן הירושלמי הזה ראיה שאף על פי שטאטאו את הכל קודם ארבעה עשר, שלא לחלוק בין ביעור לביעור, צריך לחזור שנית ולבדוק:

·       תלמוד בבלי מסכת מנחות דף פ עמוד ב אמרו למדין לפני רבי, וליתי לחם ולימא: אי הך דקיימא תודה היא - הא לחמה, אי לא - ליפוק לחולין! אמר להו: וכי מכניסין חולין לעזרה? וליתי בהמה ולחם, ולימא: אי הך דקיימא תמורה היא - הא תודה והא לחמה, אי הך דקיימא תודה היא - הא לחמה והא תיהוי שלמים! אמר להו: משום דקא ממעט באכילה דשלמים. אמר לוי לרבי: וליתי בהמה ולחם, ולימא: אי הך דקיימא תמורה היא - הא תודה והא לחמה, ואי האי דקיימא תודה היא - הא לחמה והא תיהוי מותר דתודה! א"ל: כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו,

·       רש"י מסכת מנחות דף פ עמוד ב וכי מכניסין חולין לעזרה - דדלמא הך דקיימא תמורה היא והיאך הביא לחם חולין בעזרה.

·       תוספות מסכת מנחות דף פ עמוד ב וכי מכניסין חולין לעזרה - מצינו למימר דרבי לטעמיה דאית ליה הכי לקמן בפרק בתרא (דף קו.) גבי פירשתי מנחה של עשרונות ואיני יודע מה פירשתי אי נמי אפילו לרבנן התם אפשר דמחוייב כולה ואפילו אינו מחוייב כולה יש שם מקצת שהוא מחוייב אבל כאן שמא כל הלחם חולין ואף על גב דאדם נכנס במלבושי חול לעזרה ומביא כבשתו לעזרה ומקדישה אחר כך לא אסרינן להכניס חולין לעזרה אלא היכא דאיכא כעין עבודה כי הכא וביכורים דפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פא:) דאיכא (הגשה ותנופה) וכן חזה ושוק דפרק הזרוע והלחיים (חולין קל.) שיש תנופה וכן ההיא דפירשתי ואיני יודע מה פירשתי כדדרשינן מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור דהיינו כעין עבודה דומיא דשלי בשלך והא דפריך לעיל בהקומץ רבה (דף כא:) חולין פשיטא מאי בעי התם ומשני דאע"ג דאמר מר יאכלוה שיאכלו עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השובע אפילו הכי מלח דקדשים לא יהבינא להו ופירש שם בקונטרס דחוץ לעזרה יאכלו חולין ותרומה ויכנסו ויאכלום על השובע ועל חנם פירש כן דיכול לאכול החולין עמה בעזרה דתנן בפרק כל התדיר (זבחים צ:) וכולם רשאין הכהנים לתת לתוכן תבלי חולין ותרומה ודריש לה בגמרא מדכתיב למשחה לגדולה ומה שתאמר תחילה כל כך בפשיטות חולין מאי בעי התם בדין קא מתמה דמאי בעיא אכילת חולין בפני עצמה בעזרה דאיצטריך למימר דלא יהבינן להו מלח וא"ת מאי קשיא לן הכא ובכמה דוכתי מחולין בעזרה יקדישה ויאמר דאי לאו תודה היא יהו לבדק הבית כשאר הקדשות שמביאים בעזרה שהיה שם גפן של זהב שכל המתנדב גרגיר מביא ותולה בה ואין חילוק בין אוכלים לשאר דברים ובהדיא אמרי' בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פא:) גבי קונה שתי אילנות דמספקא אי קנה קרקע ומביא ביכורים מספק ומקדישן דלא ליהוי חולין בעזרה וכי בעי למיכל פריק להו וכמו כן קשה בההיא דפירשתי ואיני יודע מה פירשתי וי"ל דלא שרינן הכי אלא גבי ביכורים דלא הוו כולי האי כעין קרבן אף על גב דאיכא (הגשה ותנופה)