ר' משה בן נחמן (הרמב"ן) זצ"ל

 ד'תתקנ"ד – י"א בניסן ה'ל'

 רבי משה בן נחמן נולד בגירונה שבספרד בשנת ד'תתקנ"ד (1194). הרמב"ן היה תלמיד חכם גדול ומגדולי הראשונים כבר בצעירותו חיבר פירוש לספר איוב ולאחר מכן חיבר פירוש לחמישה חומשי תורה וכן היה בקי בתורה, פוסק, פרשן, מקובל וגם רופא והיה נשוא להערצה מצד הציבור ומצד תלמידיו, וכך כתב עליו הרשב"א תלמידו: "לא היה גדול ממנו בחכמה במנין וביראת החטא", כמו כן היה רבו של הרא"ה. הרמב"ן לחם כנגד הנוצרים והיה משתתף בפולמוס נגד הנוצרים, ואף הוציא ספר הנקרא 'ספר הויכוח' כנגד הנצרות.

בפירוש הרמב"ן על התורה (במדבר טז, כא), הוא מסביר מדוע היתה המגיפה בעם בימי דוד, ופירושו הוא מוסר השכל לדורנו: "ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו... עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך...  ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים... ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם".

הרמב"ן סבר שיש מצות עשה לשבת בארץ ישראל בכל עת גם בזמן הזה, הוא כתב שירים על ארץ ישראל ועשה מעשה ועלה לארץ ישראל כשהוא בן 73, זכה לגור בארץ כמה שנים ונפטר בי"א ניסן ה'ל (1270) ושם נקבר.