אחר מות קדושים - ליום הזיכרון.

------------------------------------------------------

 מניח בזה לפניכם במה שהתייסרתי רבות ואני ממשיך להתייסר.

מדוע כרכה התורה בסוף שירת האזינו את הגאולה ביסוד של מחיר כבד של : 

"וכיפר אדמתו עמו" .

שמשמעותו וודאי : שארץ ישראל מכפרת במוות  

להיותם של ישראל ראויים להיות לה בגאולה.

 משל שבכדי לזכות בה בגאולה צריך להשלים בישורת האחרונה 

את יתרת הכפרה כדי לזכות בהחשת הגאולה.

הליך כפרה משלים על הגלות  שהתקצרה והוא כרוך

 להוותינו במחיר היקר ביותר   : 

בקורבנות אדם.

 כיום הזה : 

"יום הזכרון".

ואני מתייסר  האם אכן כך , או אני בכלל  [יש יגידו כרגיל]

בודה מהגיונות ליבי 

ואך מתבדה.... 

ולוואי שכן.

 הברור הוא, שכך או כך אנו אפופים לעניין זה בעננה כבדה של ניסתרות .

 ניסתרות האתגר מונח לפתחינו. לנסות ולא לחדול מלהמציא ולמצוא פתרונות

ותרופתות .

ועוד כנ"ל. 

בכתוב  : "בקרוביי אתקדש ועל פני כל העם אתכבד".

 האם ייתכן לומר וחלילה  שהקב"ה מתכבד על ידי כל העם כשהוא ממצה את מלוא כובד מידת הדין בפומביי בנבחריו ודווקא לעיני כל ...

 או שמא כלל לא שייך כתוב זה לעניינינו .....

 ולבסוף לחיות עם עצמי כאדם מאמין ,אני צריך .

ואני צריך תירוץ טוב לפחות לעצמי :

 שמא זו דרכם של השמיים כשושבינים משלימים לה לארץ .

 שתמיד תמיד מגלים הם שאט נפש כשהארץ מכזבת בבניה  : 

בינם לבין עצמם. 

בין זה לזה. 

 הקב"ה לא משיב אהבה כשבניו אינם אוהבים זה לזה  

שואהבת של ריעך נקשר בואהבת את ה' אלוהיך.

וכך תמיד תמיד כשבארץ בניו של הקב"ה מתקוטטים ומגלים שנאה זה לזה .

 השמיים משל מתנתקים.מתעננים בעננת מידת הדין לגבות מחירים כבדים . 

עד אם תושב האחדות ואהבת כלל ישראל תושב למכונה .

 ודוק : יהיו מי שיהיו.....

 ועתה  כאילו להוסיף גם חטא על פשע מי שהקריב עצמו בעבורינו אנחנו לא נוהגים לגביו :

 נכון , יפה וראוי .

 לא בזכרו ....

ולא באלמנותיו וביתומיו....

 

הבוז לרשויות המזניחות ......

 כמו גם הבוז לרבנים תלושים,שיש בליבם הכל.

 חוץ מאלוהים.........