"וישחט ויקח משה מדמו ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית. ויקרב את בני אהרן ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם הימנית ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית ויזרק משה את הדם על המזבח סביב" (ויקרא ח,כג-כד). משה כאן מבצע מה שנאמר לו ע"י ה' (בשמות כט,כ) אולם מה העניין בשלושת מקומות אלו? גם במצורע אנו מוצאים דבר זה (ויקרא יד,יד), מה המיוחד בהם?- בפשטות ניראה שימין מבטא חוזק, ולכן שמים מדם הקרבן שקשור לקודש על כמה נקודות בצד ימין לחבר לחוזק. שימין היא חוזק האדם (בדר"כ) ולכן מקשרים את כוחו של האדם שיהיה קשור לקודש. ועוד שבא לומר בזה שהוא עכשיו מתקדש להיות כביכול לימין ה', לעמוד למען הבאת גילוי ה' בעולם. ועוד שהכהנים החליפו את בכורות בנ"י, והם עובדים במקדש כמייצגי בנ"י (שאפילו אם כהנים 'שלוחי דרחמנא נינהו' [קידושין כג,ב] בכ"ז הם מקריבים בשביל כל בנ"י, גם אם לא נחשבים שלוחים שלנו, הקרבנות הם של כלל בנ"י) וכן תפקידם ללמד תורה לבנ"י (דברים יז,ט. ועוד הרבה) ולכן הם קשורים לכלל בנ"י. אותו דבר המצורע בצרעתו הוא יוצא ממחנה בנ"י, כביכול שאינו בכלל ישראל, ועכשיו בא ליטהר ולחזור לכלל בנ"י. לכן נותנים בימין, כנגד 'כשם שברא הקדוש ברוך הוא ד' רוחות, וכנגדן ד' דגלים, אף כך סיבב לכסאו ד' מלאכים: מיכאל וגבריאל ואוריאל ורפאל. מיכאל בימינו... למה נקרא שמו מיכאל? בשעה שעברו ישראל בים, פתח משה בשירה "מי כמוך וגו'", מי שסיים את התורה אמר (דברים לג, כו): "אין כאל ישורון" "'מִי כָמוֹךָ" "אין "כָּאֵל"" הרי מיכאל' (במדבר רבה ב,י). הרי שמיכאל נמצא בימין, וקשור לכלל בנ"י שאמרו שירה בים (שמשה אמר שבנ"י שרו ["ישורון"] "אין כאל") ולכן הימין מסמל את כלל בנ"י, והיותנו קשורים לקדושת ה' בעולם. ושמים שבשלוש מקומות (אוזן יד ורגל) כנגד חזקה (3 פעמים), וכן רמז למלמטה (רגל) ועד למעלה (אוזן) הכל (יד -אמצע, לומר שהאוזן והרגל זה משם ועד שם, הכל, ולא רק שם ושם) לה'. ואולי גם בשלוש אלו נירמז לכח שלושת האבות, שמהם אנו קדושים, שהאבות ניבחרו ואנו המשכם, ולכן הם יסוד הקדושה שבנו, ולכן כנגדם. (ואולי אוזן כאברהם שנאמר לו ללכת לא"י ושיהיה לו זרע [ששמע את הנאמר לו]. יצחק כיד, שהיה כולו כקרבן ולא יצא מא"י, ולכן היד מסמלת את הפעולות באדם, שכל כולו היה קודש גמור. ורגל כיעקב שגלה ללבן ולמצרים). ואולי אפשר שיד ורגל בשניהם זה "בהן" כעין שני מזוזות (היד לפעמים מגיעה עד לרגל כשלוקח מהריצפה וכדו'), והתנוך אוזן הוא כעין משקוף (מלמעלה) [וכן יד ורגל ארוכים ולכן כמזוזות, ואוזן קצרה מלמעלה]. כנגד "ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם" (שמות יב,ז) שבזה סימנו את היותם בנ"י השייכים לקודש. וכן ה' פסח על בתי בנ"י והרג את המצרים, שמכח זה יצאו בנ"י ממצרים, ולכן מסמל את כלל בנ"י הקדושים (והמצורע טמא) ובפרט שבנ”י ניגאלו בזכות ארבעה דברים, שאחד מהם הוא שלא דיברו לשוה”ר (ויק”ר לב,ה) ולכן המצורע שהוא על לשוה”ר (ערכין טו,ב) צריך להתקדש מדבר זה, ולכן מזכירים לו שזהו יסוד שבזכותו ניגאלנו, ולכן יש לו להתקדש כמותם. ובמיתת בכורות מצרים התקדשו הבכורים, ואח"כ הכהנים החליפו אותם, ולכן בזה קידשו את הכהנים במקום הבכורות. וכאשר יצאנו ממצרים רק חמישית מבנ"י יצאו (רש"י שמות יג,יח), לכן נותנים רק בבהן, באצבע אחת מחמשה שביד, כנגד חמישית. ואולי אפשר שזה כנגד מתן תורה, ששם התקדשנו לעבודת ה', ולכן כנגד שכולנו שמענו את מתן תורה שמים באוזן (כעין שעבד נירצע זה באוזן כנגד ששמע במתן תורה.. [קידושין כב,ב]) ומשה עלה (ברגל) להר סיני להביא את התורה, וחזר כשבידיו שני לוחות הברית, ולכן שמים ביד וברגל. או שכנגד מתן תורה זהו באוזן (ששמענו כולנו) כנגד הליכה לא"י זהו ברגל, וכנגד קיום התורה בא"י (שבארץ זהו עיקר קיום התורה [ספרי. דברים (עקב) פיסקה מג]) זהו ביד (שמסמל את המעשים) ולכן באלו מסמלים את קשרנו לקדושה בשלמות. ואולי זה כנגד התורה שהיא מקדשת אותנו, ולכן שמים בבוהן, מתוך חמשת האצבעות שזה כנגד חמשה חומשים, כשאת ספר "דברים" משה אמרו (והוא משנה תורה, כנגד שאר התורה) ולכן הוא מסמל את קשרנו-חיבורנו לתורה (ולכן בבהן- אצבע אחת, אחרונה, כנגד "דברים"). והתורה ניתנה שלוש פעמים במקומות שונים (סיני, אה"מ וערבות יריחו [חגיגה ו,ב] {גם לר"י זה בשלושה מקומות, ומה שחלק על ר"ע זה מה נאמר בכל חלק}) ולכן כנגדו בשלוש מקומות. או כנגד שספר במדבר מחולק לשלושה ספרים (שבת קטז,א). ובצד ימין כנגד '...שהתורה ניתנה בימין, שנאמר (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו"' (ברכות סב,א). או כנגד '...זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר" וגו' "ויהי קול השופר" וגו' "והאלקים יעננו בקול"' (ברכות ו,ב) ולכן ביד וברגל שיש חמשה אצבעות (ובבהן משמיעים קול ע"י הקשה על אצבע אחרת) [ו"ע"פ שני עדים... יקום דבר" (דברים יט,טו) לכן הם מרמזים על העקרון של חמשה] ובשלושה מקומות כנגד "ביום השלישי". או כנגד החסד שבתורה: 'שתחילת התורה גמילות חסדים ואמצעיתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים' וכו' (תנחומא "וישלח" סימן י), ולכן נותן שלוש פעמים, לומר שמלמעלה (אוזן) דרך האמצע (יד) ועד למטה (רגל) הכל מלא חסד בתורה, שזהו שורשה. ועניין החסד דבוק בבנ”י, שהיא אחת משלושת המידות שלנו (יבמות עט,א) שהיא מגלה בגלוי את יסוד הקדושה שבנשמתנו, וכך מחברים לגילוי קדושה מנשמתנו החוצה לגילוי הקדושה גם במעשינו, ולכן בזה מסמלים את קשר הקדושה שבנו. (ואולי גם כנגד שלושת המידות שבנו, שבאוזן שומע את צרות האחר ומרחם עליו, ברגל בורח מגאוה בשל ביישנותו, וביד עושה חסד לאחר). [ואולי כעין שעכשיו עושה שוב חזרה לקדושה לה', ולכן כעין יציאת מצרים מחודשת, ולכן כמו שמתגלה בכל שנה ב'פסח מצה ומרור', כך גם באוזן כנגד קדושה של הנשמה שהיא במח (ושמיעת מתן תורה) וזה קודש כקרבן פסח, רגל כעין ארציות שהוא מקור למרור ורעה, ויד כנגד המצה שהיא עשיה בזריזות]. ואולי שמים שבשלושה מקומות כנגד שלושה בתי מקדש (ראשון, שני ולעתיד), שבהם שוכנת השכינה, כעין שכינה שבכל יהודי, בבחינת “ושכנתי בתוכם” שלכל אחד יהיה חיבור לשכינה בתוכו. ושמים בבהן, שהוא אחד מחמשה לרמז על עניין חמישית שקשור בקודש ("חמישתו יוסף עליו" ויקרא ה,טז. “ויסף חמישתו" שם כז,יג. “ויסף חמשיית" שם,טו). וכן חמשה סוגי מקדש (אהל מועד [יריעות], שילה [אבן למטה ויריעות למעלה] ושלושה בתי מקדש). וכן בשלוש מקומות כנגד שהמקדש נקרא בשלוש שמות ע"י האבות: הר, שדה ובית (פסחים פח,א) [ואף שמות אלו הם כנגד שלושת המקדשים] ושדה זה למטה-בארץ, בית זה יותר גבוה, והר זה הכי גבוה, כך גם כנגדם זה אוזן יד ורגל ע"פ הגובה. ואולי אפשר שזה מרמז על שורשם, שהנה מצורע הלך וסיפר לשוה"ר, ולכן כנגד זה באוזן ששמע (וכן השמיע לאחר) וברגל שהלך לספר, וביד שהסתיר את דבריו שאחר לא ישמע שריכל עליו (כמו שעושים שמקרבים את היד לאזן האחר כדי להסתיר שאחרים לא ישמעו) ולכן כנגדם מכפרים לו. וכן אצל אהרן הוא עשה את העגל ובעקבותיו נעשה לכהן (שמו"ר לז,ב) וזה היה לאחר שאמרו לו שיעשה את העגל, וזהו אוזן (ששמע אותם אומרים), ועשה את העגל בידיו ולכן כנגדו ביד, והוא רצה רק לעכבם, ולכן שלחם שילכו להביא תכשיטי הנשים כדי שיתעכבו בנתיים, וכנגד זה ברגל (ששלחם להביא) [וכן אמר להם לבא למחרת לחגוג, כדי לעכבם כמה שעות עד אז, והם הלכו]. ואולי בשלוש מקומות כנגד 3 רמות, שזהו כהונה לויה וישראל, שכך זהו הסדר הנכון להעמדת הקדושה. לכן במצורע שניטמא (והכהן מטהרו) ובהקדשת הכהנים, מרמזים על שלוש דרגות אלו. ואולי יד ורגל כנגד קידוש ידים ורגלים שבכך מטהרים לקראת כניסה לקודש, לעבודת המקדש, ובאוזן כנגד מתן תורה בהר סיני ששם החל ואנו ממשיכים כהמשכו להביא שכינה בעולם (שהמקדש המשך למשכן, שהוא המשך למתן תורה). ואולי זהו כמו קרבן: "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו לה' יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו. ידיו תביאינה את אשי ה' את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני ה'. והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו. ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם. המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה. כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל" (ויקרא ז,כח-לד). שכנגד קרבן זה שמחבר בין השמים והארץ, שיש חלק לה' וחלק לכהנים וחלק לבעלים, שמרמז על חיבור קדושה מלמעלה עד למטה, וזהו "שלמים" כעין שלמות חיבור והשפעת קדושה בעולם. והחלב לה', כעין זה האוזן שמרמז על מתן תורה, שאנו קיבלנו על עצמו להיות קדושים לה' ולעשות את רצונו בעולם. החזה כנגדו היד (שהוא מפעיל את היד) והשוק כנגדו הרגל (שזה ברגל) וזה של צד ימין ("הימין"). לכן בהקשרים לקדושה בעולם, כמצורע והקדשת הכהונה, אנו עושים אותו כמחובר לקרבן זה, להתקדש להיות כעין כנגד הקרבן והבאת השכינה לעולם, להיות כעין יצחק שהיה קדוש כעין קרבן בעולם ('אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך' [רש"י. בראשית כו,ב] שעניין מעלת הקרבן משפיע על קשר גמור לקדושה [אמנם נאמר עולה כי היה עולה, אבל זה בכל קרבן] שלא להתחבר לשום עניין שכעין טומאה כלל)