"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם" (ויקרא א, א-ב)

פרשת השבוע העוסקת בקורבנות, מתחילה ומסיימת בנושא הגזל, ויש לברר מה המשמעות בכך.

על המילה "אָדָם" שבתחילת הפרשה כתב רש"י מדוע דווקא נכתבה המילה אדם (על פי חז"ל): "אָדָם" – למה נאמר? מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל".

לקראת סוף הפרשה (ה, כג) מופיע שוב עניין הגזל, מי שגזל מצֻוה להשיב את הגזל: "וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל".

"הכלי יקר" עמד על חזרה זו שבפרשתנו על נושא הגזל, וביאר את משמעותה דווקא בפרשה שעוסקת בקרבנות, וכך כתב:

"מצינו שפרשה זו תחילתה... וסופה אזהרה על הגזל. תחילתה "אָדָם כִּי יַקְרִיב"... וסופה שנאמר "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה". לפי שהקרבן והגזל הם שני הפכים, כי הקרבן מקרב השכינה והגזל מרחיקה... המקריב בהמה גזולה שלא עמל בה ולא חלה ידו בה, איך תהיה תמורה לנפשו"!

הנביא ישעיה הוכיח את עם ישראל שהקב"ה אינו חפץ בתרומה שיש בה גזל (ישעיה סא, ח): "כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה".

על דברי הנביא ישעיה ניתן לשאול – האם עדיף גזלן קמצן או גזלן תורם שידו פתוחה, וכך כתב ה"חפץ חיים":

"בּאֹ וּרְאֵה כַּמָּה נִתְרַחַקְנוּ מֵהַשְׁקָפַת הַתּוֹרָה. אִלּוּ הָיוּ מְסַפְּרִים לָנוּ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי עֲשִׁירִים שֶׁעָשׂוּ כְּסָפִים בְּעשֶֹׁק וּבְמִרְמָה, בְּנִשּׁוּל וּבִגְזֵלָה. וְאֶחָד מֵהֶם לִבּוֹ לֵב אֶבֶן, וְאֵינוֹ שׁוֹקֵד אֶלָּא לַעֲשׂוֹת הוֹן וְלאֹ בְּמִשְׁפָּט, לְהַרְבּוֹת כְּבוֹד בֵּיתוֹ וְעשֶֹׁר נַחְלָאוֹתָיו. וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי, עִם כָּל עַוְלוֹתָיו, יָדוֹ פְּתוּחָה לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה: בָּנָה בֵּית כְּנֶסֶת, תָּרַם סֵפֶר תּוֹרָה, מַחֲזִיק יְשִׁיבָה. אוֹמְרִים הָיִינוּ שֶׁכִּפֵּר עַוְלוֹתָיו בְּמִדַּת מָה. מִתְיַחֲסִים אֵלָיו בְּיֶתֶר סַלְחָנוּת, אוּלַי אֲפִילוּ חוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד. אֲבָל הַכָּתוּב צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: "אֲנִי ה' שֹׂנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה", שׂוֹנְאוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁאֲנִי שׂוֹנֵא אֶת הַגּוֹזֵל וְאֵינוֹ מֵבִיא עוֹלָה. וּמַדּוּעַ, מִשּׁוּם שֶׁבַּחֶשְׁבּוֹן הַסּוֹפִי, בְּמַבַּט הַתּוֹרָה, נִזְקוֹ רַב יוֹתֵר מִנִּזְקוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן. כִּי מַפְסִידִים מִמֶּנּוּ פִּי כַּמָּה יוֹתֵר מִשֶּׁמַּרְוִיחִים מִמֶּנּוּ. כִּי חָתַר תַּחַת אוּשִׁיּוֹת הַצֶּדֶק וִיסוֹדוֹת הַמִּשְׁפָּט, וּמֵבִיא לְהוֹרָאַת הֶתֵּר שֶׁל עֹשֶׁק וּגְזֵלָה, וְהוֹרֵס בְּכָךְ אֶת עִקַּר הָעִקָּרִים, אֶת (תהילים פט, טו): "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ", וּמַרְבֶּה חָמָס בָּאָרֶץ. וְהַדְּבָרִים יוֹרְדִים וְנוֹקְבִים עַד הַתְּהוֹם".

הרב כרמיאל כהן, מתוך האתר: "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" www.ybm.org.il