פרשת ויקרא

פרשת המקדש

'ריח ניחוח' – הרעיון והמעשה

הרב ישראל אריאל שליט"א

ספר ויקרא עוסק רובו ככולו בנושא הקרבנות ומשום כך גם נקרא - 'תורת כהנים'.  מצוות רבות בתורה זכו לטעם מפורש בפסוקים. לא כן באשר לקרבנות, כאן נותנת לנו התורה רמזים בלבד.

אחד הרמזים ל'טעמי הקרבנות' מובא בפרשתנו, ככתוב: 'ריח ניחוח לה'' (ויקרא א, ה). אך הביטוי סתום, שכן, בוודאי אין התורה מתכוונת ל'ריח' במובן הממשי. להיפך, הצאן והבקר אינם משתבחים בריחם. ראה את דברי חז"ל בבראשית רבה (סה,כב): 'אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים'. כך גם בענין העוף אומרים חז"ל (ויקרא רבה ג,ה): ''ההדיוט הזה, אם מריח הוא ריח כנפים [נשרפות] נפשו קצה עליו'. מהו, אפוא, ה'ריח' העולה מן הקרבן, שהתורה כל כך משתבחת בו?

להסברת המושג 'ריח ניחוח' העלו הפרשנים רעיונות עמוקים (ראה רמב"ן ויקרא א,ט. ספר החינוך מצוה צה. ועוד) אולם בדברי חז"ל מצינו, שהעלו על נס את עצם מעשה הקרבן. ראה בילקוט שמעוני (במדבר כח, רמז תשפא) שם מובא: 'שאמר ונעשה רצונו!' כך גם רש"י מפרש את המושג, שכל ענינו: 'נחת רוח לפני - שאמרתי ונעשה רצוני!' הווה אומר: המעשה! קיום מצוות ה' ללא עוררין – הוא 'ריח הניחוח'. דוגמה לדבר מביאים חכמים שם, כיצד ביקש אגריפס המלך שיעלו עבורו בלעדית אלף עולות ביום אחד, אולם הכהן העדיף באותו יום למלא את בקשתו של עני מרוד ולהביא את קרבנו הדל, שלא היה אלא שני בני יונה. ומסכם המדרש: 'נראה לו לאגריפס בחלום: קרבן של עני קדמך!' ללמדנו, שפעמים, שריח רע העולה מכנפי היונה, גדול בערכו מבשרם של אלף שוורים, שכן, הקובע הוא 'ריח' המעשה הטוב, היינו, ההקרבה ומסירות הנפש של העני בקרבנו.

אף הרמב"ם המאריך להסביר את 'טעמי הקרבנות' (ראה 'מורה נבוכים' ג' לב והלאה) מגיע למסקנה בהלכות מעילה (סוף פרק ח) שהקרבנות הם מעשה בלי טעם. ובלשונו: 'אמרו חכמים: חוקים חקקתי לך - ואין לך רשות להרהר בהן… כגון, פרה אדומה ושעיר המשתלח וכל הקרבנות כולן… שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד'. דומה, אפוא, שהביטוי 'ריח ניחוח לה'' רומז, שרק הבורא יודע את סוד הקרבן. יפה, אפוא, הרעיון, אך מעשה ההקרבה גדול מן הרעיון ורק ה' יודע את סודו.

באלפיים שנות הגלות והחורבן ובהעדר מקדש, היה רשאי עם ישראל לטפח את הרעיונות סביב הקרבנות. עתה עם השיבה ארצה, לירושלים ולמקום המקדש – הגיעה שעת המעשה. לא ברעיונות סביב המקדש ייבחן דורנו, אלא במעשים, ובהחזרת העבודה למקומה בהר בית ה' כימי עולם וכשנים קדמוניות.                   

   שבת שלום