לב,ד: ויעשהו עגל מסכה: האם העגל אכן נעשה לצורך עבודה זרה? שד"ל: "העגל לא היה לעבודה זרה, ולא קיבלוהו עליהם לאלוה, אלא שיהיה כלי מקבל שפע האל, ויעמוד להם למנהיג במקום משה (ואהרן לא היה מספיק להם, כי גם הוא בן אדם)". שד"ל מסביר שהעם לא התכוונו להתרחק מה', אלא שרצו כלי "מתווך", כי משה איננו, ואהרן אינו כלי מתווך. מעניין. ממשיך שד"ל ומסביר מדוע בכל זאת ציווה ה' 'שימו איש חרבו ... והרגו איש את אחיו' (פסוק כז): "אף על פי שלא היה העגל  עבודה זרה ממש, היה התחלה לעבודה זרה, והוצרך האל בתחילת הוויית האומה לבער החוטאים ולהשאיר לכל העם זיכרון נורא, למען לא יתחיל להידמות לעובדי אלילים". גם זה מעניין.

לג,יג: הודיעני נא את דרכך: מה התכוון משה בבקשתו לדעת את דרכי ה'? שד"ל: "אם תתן לנו רשות להקים המשכן, אם לא ...  כי היו כנזופים למקום (אחרי חטא העגל), ולא היה ה' רוצה להשרות שכינתו בקרבם, ומשה  לא הגיד לעם צוויי עשיית המשכן (שנאמרו בפרשות תרומה ותצוה) עד שנתפייס להם המקום (לפי רש"י לפסוק י"א) ... והשיב (ה') 'פני ילכו והניחותי לך' (יד), כלומר אני עצמי אלך עמכם ואביא אתכם אל המנוחה והנחלה, כלומר תעשו לי מקדש ואתהלך בקרבכם, וכששמע משה כך, הוסיף לשאול: 'אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה' ... אל תסיענו אפילו מסע אחד בטרם יוקם המשכן". משה מבקש מה' לסלוח ולהחזיר את יחסו לעם לזה שלפני החטא, וה' נענה ומתרצה ומאפשר את הקמת המשכן.

לג,כ: לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי: מדוע אסור לראות פני ה'? שד"ל: "כדי שלא ילמדו בני אדם לעשות תמונה". כוח המְדַמֶּה עלול להביא לדבר איסור עשיית תמונה, אם יראו את ה'. מעניין.

לד,ו" ה' ה' אל רחום וחנון: מדוע פעמיים 'ה''? שד"ל: "הכוונה ה', ה' לבדו, הוא אל רחום וחנון, וטעם נכפל: הוא (ה') דווקא ולא אחרים, וכן 'כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי' (דברים לב,לט), וכן 'אנוכי אנכי הוא מנחמכם' (ישעיה נא,יב)". כפילות = הדגשה לייחוד.

לד,כא: בחריש ובקציר תשבות: מדוע הוזכרו מלאכות אלה? שד"ל: "אפילו בזמן החרישה והקצירה (דווקא) – תשבות ביום השבת ... וכן נכון. ויש מפרשים 'תשבות' אפילו ממלאכות החרישה והקצירה, ולפי זה מֵחריש ומִקציר היה לו לכתוב (היל"ל)". שד"ל עושה אבחנה לשונית פשוטה: בחריש = בזמן חרישה.