"ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה" (אסתר א א). 'ר' עקיבא היה יושב ודורש, ונתנמנמו התלמידים. בעא לערערה יתהון, אמר: מה זכתה אסתר למלוך על "שבע ועשרים ומאה מדינה"? אלא כך אמר הקב"ה, תבא אסתר בתה של שרה שחיתה שבע ועשרים ומאה שנה ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה' (אסתר רבה א,ח). ע"פ ר"ע יוצא שאחשורוש מלך על 127 מדינות כיון שבהמשך יקח את אסתר, ולה ראוי להיות על 127 מדינות, מהיותה צאצא של שרה אמנו. מניין לו זאת?- ניראה שסומך על הדרשה '"אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" ר' יצחק ורבנין. ר' יצחק אמר:"אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" שבאו כל הצרות בימיו שנאמר (אסתר ד, ג) "אבל גדול ליהודים" "הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" שבאו כל הטובות בימיו שנאמר "אסתר". רבנן אמרי: "אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" עד שלא נכנסה אסתר אצלו. "הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" משנכנסה אסתר אצלו לא היה בועל נדות' (שם,ג). הרי שב"הוא אחשורוש" מרומז על אסתר, לכן למד ר"ע שזהו רמז שלכן מובא מיד: "המלך מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה". ואף דרשו: '"הַמֹּלֵךְ" ועדיין לא מלך' (שם,ד) שמדובר על שמתעלה למלכות עוד ועוד, כך שגם מובן שזה תהליך, ולכן זהו המשך עד להגעת אסתר, שלזה עלה ועלה. ולכן למד שהמלכות כנגד שנות שרה. אולם מה הקשר בניהם?- אולי במיתת שרה נאמר: "שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך" (בראשית כג,ו) הרי שאז התגלה בגלוי עליונות אברהם על הגוים, כנשיא עליהם, בהיותו מייצג ה'. כך גם כאן, בעקבות אסתר "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (אסתר ח,יז). שמתגלה בזה מעלת היהודים על הגוים וזה בעקבות אסתר, כעין הגילוי שעשה אצל שרה. ועוד שעל שרה נאמר "ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא,יב) שגם כאן הרגו את שונאי ישראל ולא ריחמו עליהם, על שרצו להרוג ביהודים, כמו ששם ישמעאל התעסק להרוג את יצחק (בראשית כא,ט. ברש"י), ובשניהם זה קשור לזרע, שם זה בחירת יצחק וכאן שרידות ישראל (והעדפתם על שאר העמים, שלכן פחדו והתייהדו). ושרה היתה בנביאות גדולה מאברהם כמופיע בהקשר לזה: '"ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך" וגו' (בראשית כא, יב) מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות' (שמו"ר א,א). וכך כאן אסתר היתה גדולה ממרדכי בהשפעתה בעולם. ואולי אפשר שהנה שרה מתה בגלל עקידת יצחק: '"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה"  מהיכן בא? מהר המוריה, ומתה שרה מאותו צער. לפיכך נסמכה עקידה ל"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה"' (ב"ר נח,ה). כך שגיל מיתתה קשורה לעקידת יצחק, והעקידה היתה בהר המוריה. כך שאולי מרמז על הגאולה, שיצחק מוסר את עצמו בשביל גאולת ישראל, כמו שמסר עצמו למיתה בעקידה. שבזמן הגאולה רק יצחק יקבל על עצמו את חטאי ישראל (שבת פט,ב). לכן בהקשר לגיל מיתת שרה יש קשר לגאולה, ועל אסתר נאמר 'ואמר ר"א אמר רבי חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". ואמר ר"א אמר רבי חנינא: צדיק אבד, לדורו אבד. משל לאדם שאבדה לו מרגלית, כל מקום שהיא מרגלית שמה, לא אבדה אלא לבעלה' (מגילה טו,א) שניראה שרומז (מעבר למקרה הפרטי שנעשה שהביאה גאולה) גם שאסתר דוגמה לגאולה. וזה מפורש ביר': 'דלמא (=מעשה) רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה  וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא (מיכה ז) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה (אסתר ב) "ומרדכי יושב בשער המלך" ואחר כך (אסתר ו) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" ואחר כך (שם) "וישב מרדכי אל שער המלך" ואחר כך (אסתר ח) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" ואח"כ (שם) "ליהודים היתה אורה ושמחה"' (יר' ברכות א,א) הרי שפורים הוא דוגמה לגאולה. ומיד הביאה הגמ' עוד אמירה של ר"א בשם ר"ח, על מיתת צדיקים, אולי באו לרמז על הקשר של מיתת שרה ואסתר (ואף ניראה שאומר שאבד לדורו, שאבד לכולם. אבל גם מרמז שלדורו אבד כי חסר להם נוכחותו שהיה להם, אבל כן ממשיך להשפיע לכל הדורות, ולכן נקט 'לדורו' ולא 'לכולם'. כמו ששרה השפיעה לאסתר מלכות). אולי אפשר לרמז שמוזכר כאן "מהדו ועד כוש" 'והלא מהודו ועד כוש דבר קל הוא? אלא כשם שמלך מהודו ועד כוש כך מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה. ודכוותיה (מ"א ה, ד) "כי הוא רֹדֶה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה" והלא מתפסח ועד עזה דבר קל הוא? אלא כשם ששלט מתפסח ועד עזה, כך שלט מסוף העולם ועד סופו. ודכוותיה (תהלים סח, ל) "מהיכלך על ירושלם לך יובילו מלכים שָׁי" והלא מהיכל לירושלם דבר קל הוא? אלא כשם שהקרבנות מצויים מהיכל לירושלם כך דורכיאות עם דורניאות עתידות להיות מצויות למלך המשיח, הה"ד (שם עב, יא) "וישתחוו לו כל מלכים". ר' כהן אחוה דר' חייא בר אבא אמר: כשם שהשכינה מצויה מהיכל לירושלם, כך תהיה השכינה ממלאה מסוף העולם ועד סופו, הה"ד (שם , יט) "וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן"' (אסתר רבה א,ד). שהדוגמה לזה הוא הנאמר אצל שלמה, וכן הנאמר לעתיד, שבעצם בא לרמז על דוגמה לעתיד, ששלמה הקים את המקדש, והוא מלך בן דוד, וישב בשלום, שכך יהיה בעתיד, ולכן הוא דוגמה לעתיד, שנאמר מיד. ואצל אחשורוש היה דומה לזה, כיון שגם פורים קשור לגאולה. וגם המספר הזה של 127: '...אחשורוש שלט בחציין למה בחציין … ויימר מאה ועשרים ושש מה ת"ל "שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה"? אלא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה נתת עליה אחת לביתי משלך, שאמרת (עזרא א, ג) "מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל אף" אני נותן עליה תוספת אחת משלי, שהוסיף לו מדינה אחת בחשבון הה"ד "שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה"' (שם,ה) הרי שהמספר הזה (127 ולא 126) בגלל הקשר לחזרה לא"י, לגאולה מגלות בבל. לכן גם בזה מרומז קשר לגאולה.  והנה על מהודו ועד כוש יש מחלוקת על מיקומם: '"מהודו ועד כוש" רב ושמואל. חד אמר: הודו בסוף העולם, וכוש בסוף העולם. וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו. כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א ה, ד) "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה" רב ושמואל, חד אמר: תפסח בסוף העולם, ועזה בסוף העולם. וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו' (מגילה יא,א) ניראה ברמז שמרמז על השוני שיש בין סוגי הגאולה, בין גאולת מצרים ולגאולה בעתיד. שזה נעשה בגילוי ה' גדול, וזה נעשה גאולה בהסתר פנים. כך ששניהם קרובים, שניהם גאולה שלמה יחד. אבל בפרטיהם הם שונים מאוד, שזהו שכוש בסוף העולם והודו בסוף העולם, כעין הפכים. ולכן למ"ד קרובים מביאים שזהו כמו שלמה, שהוא מייצג את מלכות ישראל השלמה, ומשיח בן דוד. שכך הגאולות דומות בעקרון האחיד של הגאולה השלמה (וכן המלך שלמה מרמז על השלמות) אבל בפרטיהם הם שונים. שכך גם לעתיד הגאולה תבוא בדרך הטבע 'קמעא קמעא' ורק אח"כ יבוא שלב של גילוי ה' גדול, של תחיית המתים שמעל הטבע. ניראה שלכן זה התגלגל במחלוקת רב ושמואל, שלפסיקת ההלכה הכלל הוא: 'הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני', הרי שרב ושמואל הם כמו הפכים ושניהם צודקים להלכה כל אחד בתחומו, ובשיתוף שניהם יוצאת ההלכה השלמה (איסורים ודינים). כך גם הגאולות הן שונות אבל שתיהן נכונות, כל אחת במקומה, ויחד משלימות את הגאולה השלמה. הגאולה העתידית היא בדרך הטבע, כמו שהיה אצל אסתר בשושן שהיתה גאולה מכוסה בטבע, שמי שלא מאמין יכול לכפור בגאולה הזו, ולומר שזה נעשה בדרך הטבע ולא התערבות יד ה'. וכך בגאולה שלנו היא בדרך הטבע, ומי שלא מאמין מספיק לא רואה את יד ה' הגדולה שנעשתה לנו. וכיון שמשה היה בדגש של מעל הטבע (ראה ב'תורת המקרא' "וארא" למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) אז בהתחלה היה קצת בדרך הטבע (שלכן הוכבד השעבוד [שם]) ואח"כ הרבה מעל הטבע, ולעומתו הגאולה העתידית היא בדרך הטבע, ולכן הרבה לאט לאט, ורק בסוף יהיה מעל הטבע (בתחיית המתים). לכן אצל אסתר יש ייחוד מיוחד שלא קיים בשאר הספרים בתנ"ך, שלכן אסתר היא 'סוף כל הניסים', שמלמדת אותנו על ההשגחה בהסתר פנים (ראה ב'לזמן הזה' אדר 'אסתר מן התורה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א) שהיא גם המלמדת על הגאולה העתידית. ניראה שלכן מובא בכמה מקורות שמגילת אסתר נתנה מסיני: 'רב ור' חנינה ור' יונתן ובר קפרא ור' יהושע בן לוי אמרו: המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה' (יר' מגילה א,ה) [וראה בירור ב'מועדי ישראל' פורים, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]. שמדוע צריך קשר של המגילה הזו לסיני?- אלא כמו שאמרנו דרגת משה היתה מעל הטבע, ולכן אם לא היה ניתן על ידו קשר עוד מסיני, לא יכלה המגילה להכתב כחלק מספרי הקודש, כיון ששונה לגמרי (הפוך) ממעמד מתן תורה אצל משה, בהיותה בהסתר פנים. לכן היה צריך קשר כבר מסיני. לכן כבר בסיני ניתן הקשר, וזה התגלה בזמן פורים, שאז התחבר למתן תורה כהמשכו, כיון שהם משלימים זה את זה: '"ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). לכן פורים הוא המשלים את מתן תורה שזהו שקיבלו אז (בפורים) את התורה ברצון ולא בכפיה, כי לא היה בזה את מעל הטבע כמו בסיני ששם (בסיני) היה בכפיה בלא יכולת להתנגד.