לבן לא רדף אחרי יעקב כדי להשיב את התרפים. לבן ידע שרחל אוהבת את התרפים שלו, והוא היה יכול לקנות חדשים בלי לבזבז סכום עתק לרדוף עם הצבא מחרן לכנען. היו לו סיבות חשובות יותר:

1. בניו של לבו טענו שיעקב מתעשר מרכושו של אביהם (בראשית לא א). לכן, כשיעקב ברח בני לבן רצו לרדוף אחריו כדי להעניש אותו על הגניבה לכאורה, ולהחזיר לרשותם את צאנו. לבן הצטרף אליהם כדי למנוע מהם לפגוע ביעקב, ולהימנע בכוונה תחילה מלאתר את התרפים. כך הוא יכול להציגם כמאשימים לשווא, כלומר כבני מוות, ולנצל את ההלם כדי לתת לבנותיו את הנדוניה המגיעה להן. 
2. לבן חשד שיעקב הכריח את בנותיו להצטרף אליו, כדבריו: "וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב" (בראשית לא כו). זאת, משום שזכר את דברי עבד אברהם כשזה בא לקחת את רבקה. לבן חשב שהעבד היה רשאי לקחת אישה אפילו בכוח. לכן לבן חשב שיעקב, נכדו של אברהם, פועל באותה שיטה. כלומר, לבן חשב שבנותיו תבקשנה ממנו שיציל אותן מידי יעקב. כשחיפש אחרי התרפים, ראה לבן שהן לא התלוננו, ושרחל גנבה את התרפים כדי ללדת עוד בנים יעקב, ולכן הוא הסיק שבנותיו הלכו עם יעקב מרצונן. 
3. יש לזכור שכשיעקב ברח, לא הייתה לו שום הוכחה חוקית (תעודה כתובה בפני עדים) לבעלותו על העדר. לבן לא התכוון להשיב את הצאן לחרן, אלא להעניק אותו לבנותיו כחוק, בפני עדים, כדי שיעקב ימשיך להיות שכיר של נשותיו. 
4. לבן רצה להבטיח שיעקב ינהג יפה בבנותיו. הרי יעקב כבר הפגין את כעסו על רחל, כשהיא התלוננה על עקרותה, ואמר: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (בראשית ל ב); גם לאה חשה שיעקב איננו אוהב אותה (בראשית כט לג), שכן לא מילא את חובתו לקיים איתה יחסים (בראשית ל טו). לכן לבן היה צריך לאיים על יעקב: "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי, אֵין אִישׁ עִמָּנוּ; רְאֵה, אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (בראשית לא נ). 
5. לבן רצה להעניק לבנותיו נדוניה, מה שלא עשה ביום נישואיהן ליעקב. הוא חשש שיעקב יסתלק עם בנותיו ועם נדונייתן, כשם שעבד אברהם חזר לכנען מיד כשקיבל את רבקה. כמו כן חשש לבן שעשיו יפגע בבנותיו כחלק מנקמתו ביעקב. לכן הוא השהה את מתן הנדוניה כערובה מפני שובו של יעקב לכנען בטרם עת. הבנות לא הבינו את כוונתו, והתלוננו על העיכוב: "וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ" (בראשית לא טו). כוונתו של לבן הייתה שבניו יהיו עדים למסירת הנדוניה לבנותיו, ויוודאו שיעקב ימלא את מצוות אביהם לנהוג יפה בבנותיו. 
6. לבן ידע שיורשי אברהם זכאים לשליש מנחלתו, כי היא הירושה שנחור לקח את כולה לעצמו מתרח. כמו כן ידע שרבקה, אחותו, זכאית לחצי מצאנו, נדונייתה וירושתה מאביה, בתואל. לכן הוא דרש מיעקב שיוותר על כל זכויותיו מצפון לגל, כדבריו: "אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה, וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת, לְרָעָה" (בראשית ל נב). 
7. הצבא של לבן דלק בעקבות יעקב והעלה עמוד אבק. כך הגן לבן על עורפו של יעקב מפני שודדי דרכים ורודנים שלא רצו להסתבך עם לבן וצבאו.
8. ייתכן שלבן נשאר לנוח מספר ימים בגלעד. הצבא נופף בדגלים והשתמש במגני הברונזה, כראי זוהר, להודיע לעשו על נוכחותו. לבן צפה במפגש בין יעקב ועשו, וכך הוא הזהיר את עשו לא לפגוע ביעקב ובבנותיו.

 את כל הבעיות האלה הצליח לבן לפתור בסדרת הסכמים עם יעקב.

גניבת התרפים, ככל הנראה, שימשה ללבן רק אמתלה לפגוש את בנותיו ולהציל את יעקב מנקמת בניו. ברשות לבן היו שטח אדמה גדול (נדרשו שלושה ימי הליכה כדי לעבור את כל נחלתו) וצבא גדול, וידו השיגה לתת לבנותיו עדר גדול כנדוניה. אין ספק שהבין שעלה לגדולה בזכות אלוהים ולא בזכות התרפים (בראשית ל כז). לכן הדעת נותנת שלא התאמץ במיוחד למצוא את תרפיו, ולא רדף אחרי בנותיו רק בגלל כמה פסלוני זהב שניתן לקנות בשוק.