"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת. ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים. וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים. שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים. אבני שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" (שמות כה,א-ט). 'חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו.. נכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה.... חמשה לא יתרומו כו'. ר' שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" פרט לגוי, "מאת כל איש" פרט לקטן, "אשר ידבנו לבו" פרט לחרש ולשוטה, "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם" פרט לתורם את שאינו שלו' (יר' תרומות א,א). בפס' כאן מדובר על תרומת המשכן, שמהמשכן מתחברת השכינה לכל יהודי ויהודי, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן  ניראה שמרמז כאן על תיקונו של כל אדם מישראל. שכל יהודי יש לו יעוד מיוחד בתיקון העולם, שהוא נתקן על ידו, ובפרט ע"י תורה ומצוותיה. לכן אותם חמשה מרמזים על התיקון. חש"ו פטורים מן המצוות ולכן אינם בדרגה של המתקן החייב במצוות, שמעמיד ממש את השכינה בעולם. וכן גוי לא יכול להחליף את היהודי, גם אם היהודי הרשה לו, זה לא משנה כי דרגת היהודי והגוי ותפקידם בעולם אינה אותו דבר, ולכן אין הגוי מביא את השכינה כיהודי. וכל יהודי יש בו יחוד מיוחד שלו בתיקון העולם והשראת השכינה, ולכן אי אפשר לתרום בלא רשותו, שזה כלקיחת חלקו בעולם (ואם הרשה הרי הוא כממשיכו). לכן גם מרומז כאן גיל חיוב המצוות, בו אדם נעשה ל"איש" המתקן בעולם: '"תקחו את תרומתי" - אמרו רבותינו ג' תרומות אמורות כאן: א' תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים כמו שמפורש באלה פקודי, ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור, ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד. י"ג דברים האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה כשתדקדק בהם' (רש"י פס' ב') הרי שישנם 13 דברים אותם צריך להשיג בשביל המשכן (זהב וכסף וכו') כך שזה מרמז על גיל 13 בו האדם נעשה ל"איש" שפועל בתורה ומצוות ומקדש את העולם. ושאר התרומות מגיל 20 (תרומת המשכן שנאמר כאן זה מגיל 13, ואילו תרומת האדנים והשקלים מגיל 20) כי בגיל 20 האדם נעשה במדרגה גבוה יותר, שלכן גם מתחייב בעונש בידי שמים (ראה ב'משנת המדינה' מאמר 'גיל האחריות..' ממרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). והנה רש"י מביא שנאמר כאן 3 פעמים תרומה כנגד שלושת סוגי התרומה, ומקורו ביר': 'ר"ח בשם רשב"ג: ג' תרומות נאמרו בפרשה הזאת: תרומת אדנים, ותרומת שקלים ותרומת המשכן. "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" וגו' זו תרומת אדנים. "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" זו תרומת שקלים. "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם" זו תרומת המשכן. תרומת המשכן למשכן, מה שירצו יעשו. תרומת שקלים לקרבן, מה שירצו יעשו כדי שיהא יד כולן שוה. תרומת אדנים לאדנים העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט' (יר' שקלים א,א [בבלי שקלים ב,ב]). ניראה ששלוש הפעמים שמרמז על התרומה, מרמז גם על שלושת האבות, שדרכם, דרך זה שהם נבחרו, אנו ממשיכי דרכם שמקדשים את העולם בהיותנו בנ"י. וכל אב הוא מיוחד במעמדו בקשר לקודש (ולכן אומרים 'אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב' שכל אחד התחבר בדרכו המיוחדת) ולכן תרומת המשכן היא מגיל 13, וכל אחד תורם כמה שרוצה. תרומת האדנים מגיל 20 ותורמים כולם את אותו הסכום מחצית השקל. ותרומת השקלים לקרבן זה מגיל 20 ותורמים כמה שרוצים ובלבד שיתרמו כולם אותו דבר. כך שכל תרומה שונה מחברתה בייחודה, אבל כולם תרומה לצרכי המשכן, כך גם כל האבות קשורים לתיקון והשראת השכינה בעולם. על "ועשו לי מקדש" מביא האבות דר"נ: 'רבי טרפון אומר: אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"' (אבות דר"נ יא,א) השראת השכינה היתה תלויה במלאכה. ניראה שבכל מלאכה של יהודי בעולם יש חיבור לקדושה ולהשראת שכינה, שמתקן במלאכתו את העולם הפיזי, ובהיותו אדם מישראל שיש בו חלק אלוק, הוא במלאכה זו שמשפר את המצוי בעולם, גם מקדשו בהיותו נעשה מכוחו בעולם. לכן השראת השכינה במשכן היתה קשורה לעניין המלאכה שהוא התיקון ככלל. ניראה שזהו שהתורה מתקנת את העולם ואף המלאכה מקדשת: 'אהוב את המלאכה כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל אדם יהי שונא את המלאכה. כשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר, (שמות כ) "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלקיך"' (שם). שברית זה חיבור ביננו לה', מימלא במלאכה אנו מחברים את העולם לה', כמו בשבת שהוא לה' כך מחברים את שאר הימים וכל הקשור בעולם לה'. וזהו כעין התורה שמתקנת את העולם לה'. וזהו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" שע"י עשיית מלאכה תשרה השכינה, וכרומז "ועשו לי מקדש" שכל מה שאנו עושים אנו מקדשים בזה את העולם לה', וזה מכח "ושכנתי בתוכם" מכח החלק הנשמתי האלוקי ששוכן בכל אחד מאתנו. ולכן במלאכה אנו מתדמים לקב"ה שברא את העולם בששת ימי בראשית, עד: "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" (בראשית ב,ב) כך גם אנו עובדים במלאכה בששת ימי המעשה ושובתים בשבת, כמו שהקב"ה עשה, ובכך מקדשים את העולם ע"י מעשינו במעלת הנשמה חלק האלוק שבנו. לכן גם מוזכרת המלאכה בברית 'כשם שהתורה נתנה בברית' שהתורה זהו רצון ה' הדבוק בה', (שהקב"ה ואורייתא חד), כך גם בנו יש נשמה של חלק אלוק, וכך במלאכה בעולם אנו מקדשים את העולם כנגד בריאת העולם שה' ברא ע"פ התורה. '...כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' (בראשית רבה א,א) והרי גם ישראל נקראו ראשית: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י. בראשית א,א). כך שכמו שברא ע"פ התורה שנקראת "ראשית" וכן ניברא בשביל התורה, כך גם מה שניברא בשביל ישראל, כך גם כנבנה ע"י ישראל, שאנו מקדשים את העולם וכעין ניבנה על ידנו, שזהו עומק העניין שנברא בשביל ישראל. לכן מרומז הברית של מלאכה כמו תורה, וזה נלמד מהפס' של שבת. כך המשכן מרמז על קידושנו את העולם לה', ולכן בנייתו לא בשבת, כמו שהמלאכות שעל ידנו זה בימי החול ולא בשבת, כמו שה' ברא את העולם. ותיקון העולם נעשה על ידנו במשך הדורות, וזה נרמז ב"וכן תעשו" (פס' ט) 'וכן תעשו - לדורות, אם יאבד אחד מן הכלים, או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון: שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם' (רש"י) שכלי המקדש נעשים כמו הכלים שנעשו, שיהיה אותו דבר, כך גם רומז לכל הדורות שממשיכים את תיקון העולם כעין אותו דבר, אותו תיקון ארוך עד לתיקון השלם, שכל יהודי הוא כלי ('דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא'. סנהדרין צט,ב) להשראת השכינה ותיקון העולם. אנו ממשיכים את מה שהחל במתן תורה, שה' ירד לעולם ובכך הראה מה שצריך להיות, שהעולם יהיה מתוקן לשכינתו. ואנו ממשיכים לתקן את העולם להיות ראוי לשכינת ה', ולכן הפס' הוא "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" שמרמז אף לזה. וכן מרמז "ועשו לי מקדש" (פס ח') '"ועשו לי מקדש" - ועשו לשמי בית קדושה' (רש"י) שעלינו לקדש את העולם להיות בית קדוש לה', כדי שאז "ושכנתי בתוכם". ולכן המשכן נקרא מקדש: 'משכן דאיקרי מקדש, מנלן?... מהכא (שמות כה, ח) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" וכתיב (שמות כה, ט) "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן"' (שבועות טז,ב) וכן המקדש נקרא משכן (שם) (מעבר לפשט שיש בזה צורך הלכתי כמובא שם) כיון שהשכינה שורה ע"י שמקדשים את העולם לה', שכשמתקדש העולם זה מביא את השכינה לכאן. וגם קידוש העולם נעשה ע"י החלק הקדוש שבנו, שלכן אנו עבדי ה' בעולם, לתקנו לה', שזה מהיותנו "בנים" לה' שלכן זכינו להיות ראויים לכך, ואותו חלק קודש הוא הנשמה חלק אלוק, ששוכן בנו, ולכן משכן נקרא מקדש, שהחלק הקדוש השוכן בנו מביאנו לידי קדוש העולם, ואז הקדושה בעולם מביאה לשכינת ה' בעקבותיה, שלכן המקדש קרוי משכן.