מביאור שד"ל לתורה – פרשת יתרו

יח,כר: שונאי בצע: מה מקור המלה 'בצע'? שד"ל: "בקיעת דבר לשניים ... לחלוק עם הגנב, כלומר להשתתף עם החייב כדי להצדיק רשע ולהרשיע צדיק". שופט הלוקח שוחד, למעשה בוצע רווח עם גנב.

יח,כג: כל העם הזה, על מקומו יבוא בשלום: לאיזה מקום אמור העם לבוא בשלום? שד"ל: "לא יצטרכו לבוא כולם אליך, אך ילך כל אחד אצל השר הקרוב אליו, וביאתם אל המשפט תהיה בשלום ובלא ערבוביא". המקום הוא מקום המשפט, שייהפך לחוויה יותר נעימה מאשר קודם.

יט,ו: ממלכת כהנים וגוי קדוש: האם כל העם יהיו כהנים וקדושים? שד"ל: "האומה כולה תהיה קרובה אל האל, שיהיה האל קרוב אליה בכל קראה אליו ומשגיח על ענייניה ... וזה רק על ידי שמירת מצוותיו". שד"ל מביא זאת כניגוד לתפיסת העמים כאילו רק הכהנים קרובים אל האל, ורק דרכם ניתן לבקש מהאל.

יט,ט: וגם בך יאמינו לעולם: האם יאמינו במשה גם הדורות אחריהם? שד"ל: "אמונה קיימת כל ימי חייהם, ואין הכוונה לדורות, ואין מתן תורה אות ומופת מספיק לכל הדורות". יש לחדש את עבודת האמונה בכל יום, ובכל דור, ולא להסתפק במה שהיה פעם, בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי.

כ,יא: כי ששת ימים עשה ה': וכי יש כאן טעם למצוות השבת? שד"ל: "אין גם אחת מעשרת הדברות שיהיה טעם מפורש אצלה, אלא בקצת מהן מפורש מתן שכרן או עונשן ... כדי שתהיה מנוחת כולם ביום מיוחד ועל ידי כך יוכלו להיקבץ יחדיו, לאכול ולשתות ולדבר אלה עם אלה, ותתרבה האהבה ביניהם וגם יוכלו להתאסף בבתי עבודת האל .... להיותה חוק פרטי ומיוחד לישראל ... לאות בינו ובינינו".

כ,יז: לבעבור נסות אתכם: מהו 'לנסות'? שד"ל: "לתת לכם ניסיון, כדי שתבחנו ותכירו גדולתו ויכולתו (של ה'), כדי שתהיה יראתו על פניכם". ה' נותן לנו כלים לנסות אותו כדי להכיר בגדולתו, ולא דווקא ה' ינסה אותנו, שהרי מסקנתו כבר נאמרה שאנו 'עם קשה עורף'.

כ,כב-כג: כי חרבך הנפת עליה ...ולא תעלה במעלות: מהו הטעם לאיסור הנפת ברזל על אבני המזבח ולאי עלייה למזבח במדרגות? שד"ל: "לא רצה הכתוב להזכיר הטעם האמתי, שהוא כדי שלא יבואו לעשות צורות (לעבודה זרה באבני המזבח באמצעות הברזל), כי יאמרו אנו נעשה גזית ולא נעשה צורות, ('ולא תעלה במעלות') גם זה נראה לי כדי להרחיק שיעשו ציורים (לעבודה זרה) באבני המעלות, ולא רצה לגלות הטעם האמתי הזה, ואמר בו טעם אחר, שלא תגלה עליו הערווה על ידי הרחבת הפסיעות". מעניין ששד"ל חולק על פשט הכתוב וחושף (כביכול) את סתרי התורה, ומנמק זאת 'שמא לא יחושו לאיסור'.