פרעה, מטעים הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט"א ראש ישיבת "עטרת ישראל" בירושלים בלשונו המתקתקה, מתעקש להחזיק עצמו לאלוהים, מתוך הנחה זו הוא יוצא לעשות צרכיו ביאור רק בשעת בוקר מוקדמת באין רואים, בעוד העם המצרי עודנו נם את שנתו, אלא שאז מחכה לו אורח בלתי קרוא, משה שמו, מנהיג יהודי המדינה, שתופס אותו "על חם" ומביך אותו, ואז פרעה, מה לעשות, חייב להתאפק ולו בכדי שיוכל להמשיך ולהחזיק את עצמו לאלוהים.. זוהי ה"ההתעללות" ["משחק" בלשון פרשנותו של רש"י על אתר] {שמות י,ב] אשר התעלל הקב"ה במצרים ובמנהיגם, מנתח הרב אזרחי שליט"א, הוא הפך את הנלעג לאבסורד.. הביא אותו למצב של לעג עצמי.. שיתפוס עצמו ויפתח את העיניים וישאל עצמו: פרעה, מה איתך? אתה שפוי?? האמנם אתה כן אם מה שאתה בעצמך מטיף ללא הרף במאמיניך??

פרעה חש "גבר שבגברים" – תמיד דאג להזכיר לכולם בעזות מצח קטנונית כי "מי הוא האלוקים אשר אשמע בקולו".. [ראה שמות ה,א] אלא שהגיעה העת בה הוא היה צריך להניף ידיים למרום, הוא כבר לא יכול היה למכות שהמיטו חורבן אחר חורבן למצרים רבתי. ואז, בעיצומה של עלטה ושינת ליל עמוקה, הוא אץ רץ חיש למשה, מנהיג היהודים שבמדינה, ומתחנן אליו בגרון ניחר: אנא, פנה מידית לאלוקים שיניס את כל החולאים הנוראים שאופפים את עמנו, אי אפשר ככה יותר.... [שמות יב, לא]

הרי אתה, פרעה, אך לפני רגע קט, ויתרת בשקט על חסותו של האלוקים עליך? הרי אתה עצמך התרסת בעוצמת גאים כי  "מי ה'  אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל; לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" [שמות ה, א-ב[  אז מה פתאום קרה? מדוע פניך השתנו ונהיו חיוורות? אה??

זהו ה"למען תספר" הנעלה והאידיאלי, כך נחדד ונשלהב את נקיקי ליבו של ילדנו הקט בעל המוח התמים והזך, שעומד לפנינו – לא עוד "התקפות" עזות או "תיאורים צבעוניים" למכביר על חיי המרורים שהביאה בכנפיה האידיאה הבלתי- דתית, כשראשיה נשיאיה, נתפסים בקלונם ובמערומיהם, כי אם בהפיכתם לאפס מאופס, סרי טעם תשתית ובסיס מוצק, כאלו שגם נושאי דגליה [בעיקר אישים פוליטיים שמזגזגים השכם והערב לפי אינטרסים מקומיים צרים שעומדים בפניהם] יגחכו מול המראה וישאלו עצמם בכנות: מה קורה איתנו? האין פנינו לאבדון?? העודנו שפויים? הרי אין בידינו בכלל משנה רעיונית סדורה.. אפילו לא "אישיות" אידאולוגית שתתפצל..