"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים" וגו' (שמות טו,א). בכל שירת הים מובא תיאור ושבח על מפלת המצרים שרדפו אחריהם. מביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'משיב מלחמה- א' סימן א' שאין לשמוח על מיתתם של האויב, ואפילו של הרשעים. ומביא לכך ראיה מהגמ' בסנהדרין לט,ב: '"ויעבר הרנה במחנה" א"ר אחא בר חנינא (משלי יא, י) "באבוד רשעים רנה" באבוד אחאב בן עמרי רנה. ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים? הכתיב (דברי הימים ב כ, כא) "בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו" ואמר רבי יונתן: מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב? לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים. דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: מאי דכתיב (שמות יד, כ) "ולא קרב זה אל זה כל הלילה"? באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה, אמר להן הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני? אמר ר' יוסי בר חנינא: הוא אינו שש, אבל אחרים משיש. דיקא נמי דכתיב (דברים כח, סג) "ישיש" ולא כתיב ישוש, שמע מינה'. הרי שהקב"ה לא שמח במפלתם של הרשעים, ולכן לא נתן למלאכים לומר שירה על כך. ומימלא אנו צריכים לידבק במידותיו של הקב"ה, ולכן כמו שהוא לא שמח כך גם אנו אין לנו לשמוח. ומה שנאמר שמשיש אחרים הכוונה שאת הרשעים משיש, שהרי הפס' הזה מדבר באויבי ישראל ששמחים על מפלתנו, ועל זה נאמר שמשיש אחרים. והקשה, אם כך מדוע אמרו שירת הים, וה' השרה שכינתו עלינו ובכך אמרו שירה? והביא שבמדרש תנחומא (בובר) “בשלח" ובילקו"ש רמז רמ"א מובא: 'דבר אחר: אז ישיר -בשעה שהיו ישראל חונים על הים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה ולא הניחן, שנאמר: ולא קרב זה אל זה ואומר: וקרא זה אל זה. למי היו דומין? למלך שנשבה לו בנו, לבש נקמה באויביו, והלך להביא אותו, ובאו הבריות לומר לו הימנון. אמר להם: לשאני פודה את בני, אתם מקלסין אותי. כך ישראל היו נתונין בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה. נזף בהם, אמר להם הקב"ה: בני נתונין בצרה ואתם מקלסין אותי?! כיון שעלו מן הים, בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה. אמר רבי אבין הלוי: משל למה הדבר דומה? למלך שירד למלחמה ונצח, ובאו בנו ועבדיו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך. באו למלך, אמרו לו: בנך ועבדיך עומדים ועטרה בידם, מי יכנס תחלה? אמר להם: שוטים שבעולם, עבדי קודם לבני?! יכנס בני תחלה. כך כיון שעלו ישראל מן הים, באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב"ה למלאכי השרת: הניחו ישראל תחלה, שנאמר: אז ישיר משה. נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי יקלס תחלה? אמר רבי חייא בר אבא: רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר: קדמו שרים אחר נוגנים. קדמו שרים - אלו ישראל, ואחר כך נוגנים - אלו המלאכים. בתוך עלמות תופפות - אלו הנשים. אמר רבי לוי: השמים! לא אקבל את הדבר הזה, אלא הנשים קלסו תחלה, דכתיב: בתוך עלמות תופפות - העלמות בתוך. התחילו מלאכי השרת להתרעם, אמרו: לא דיינו שקדמו לנו האנשים, אלא אף הנשים?! אמר להם הקב"ה: חייכם כן' וכו'. הרי שאמרו בסוף שירה אף המלאכים. והעמיד שבגמ' לא משמע כך, אלא חלקו על המדרש. ומה שקשה כיצד אמרו שירה? הביא לתרץ זאת ע"פ הנאמר בחז"ל (תנחומא ומכילתא) ש"אז ישיר" זהו לשון לעתיד, מימלא לא אמרו על אותו זמן שמעשה ידי ה' טבעו, אלא מכוון לעתיד לבא, ולכן אז אין בעיה, שלא נחשב ששרים בזמן שטבעו. והנה לכאורה אמנם זה עמוק, אבל בפשטות מהגמ' משמע במשיש אחרים, שזה כל אחרים, ולא רק רשעים, שאחרת היו אומרים זאת?- אלא ניראה שאין איסור לשמוח, שאמנם זה לא ראוי כדברי מרן הגאון, אבל בסה"כ אם שמחים על אבדן רשעים זה לא אסור, ולכן אומרים שה' אף פעם לא שמח על כך, אבל אחרים משמח, וזה תלוי בדרגת האדם, שאם הוא בדרגה גבוה וראויה, שדבק כראוי בה', אז לא ישמח. ואולי יש להביא למרן הגאון ראיה, שדורשים זאת על "באבוד רשעים רנה" שלכאורה משמע שזה כולל את כל הרשעים, ובכ"ז דרשו זאת על אחאב, מדוע לדרוש על אחאב דווקא וכי למ לא ללמוד כפשוטו שזה חל על כל הרשעים?- בפשטות זה בשל לימוד לפס' “ויעבר הרנה במחנה".. אבל אולי בא לומר שכיון שמת אחאב פסקה המלחמה, ולכן הרנה היתה גם במחנה האויב, ועל זה מסמיך באבוד רשעים רנה, ששמחו הגוים על סוף המלחמה, כמו בפס' בדברים ששמחים אויבנו, שזהו השמחה באבוד הרשעים, ולא שהצדיקים שמחים. והנה במכילתא (פרשת שירה) ישנה מחלוקת: '"אז ישיר משה" "אז ישיר ישראל" - לשעבר. ויש אומרין:לעתיד לבא'. ניראה שמחלוקת זו היא ההבדל שבין הגמ' למדרש, שלמ"ד לעתיד זהו הגמ'. ולמ"ד לשעבר ששרו אז, זהו כמדרש ששרו אף המלאכים. ואולי לכן סתמו בגמ' שמשיש אחרים, ולא פרטו את מי, כי זה תלוי במחלוקת בחז"ל.