בפרשת וארא יש שבע מכות. דבר זה מרומז בשתי האותיות הראשונות של וארא שהם ו'+א' בגימטריה שבע, ובפרשת בא יש את שלוש המכות הנותרות וזה מרומז באותיות בא שהן בגימטריה שלוש.

"ויעלו הצפרדעים על ארץ מצרים" - חז"ל אומרים שהצפרדעים סימנו את הגבול של מצרים. בעבר היתה מלחמה בין כוש לבין מצרים על הגבולות, והצפרדעים הכריעו עד היכן מגיע הגבול האמיתי של מצרים, שעד איפה שהיו הצפרדעים היה הגבול של מצרים.             ונקשה קושיה ידועה ומפורסמת. אם הצפרדעים כבר סימנו את גבול מצרים וזה פתר את העניין הגבולות בין מצרים לכוש. אז מדוע שוב פעם כתוב במכת הארבה "ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים" ? כלומר שוב פעם ה' הביא מכה גם כדי לסמן את הגבול של מצרים. שכן הארבה מודגש כאן שהיה רק בגבול מצרים להדגיש שבמכה זאת שוב פעם סומן הגבול במצרים. ומדוע? כבר במכת צפרדע סומן הגבול ומדוע שוב פעם?  אז מתרצים בתהילים דוד המלך אומר כך "ויך גפנם, ותאנתם וישבר, עץ גבולם" כלומר הברד שנתן ה' יתברך שבר את הגבול וטישטש את הגבול של מצרים. לכן המכה הבאה אחרי הברד היא ארבה שתפקידה גם לסמן מחדש את הגבול שוב פעם.

מובא בחז"ל: שאין הגשמים יורדים במצרים תדיר, אלא, רק כאשר פרעה יוצא אל הנילוס, היה הנילוס עולה לקראתו, ומשקה את שדות מצרים, וכולם משתאים לנוכח פלא זה.            ואנו שואלים את עצמנו שאלה:  איזו זכות היתה לפרעה הרשע שיעלה לקראתו היאור?  אלא, לא זכות ולא כלום עמדו לו, אלא ברכתו של יעקב שבירך אותו, כנאמר: "ויברך יעקב את פרעה". ורש"י פירש על פי מדרש תנחומא: "ומה ברכה ברכו? שיעלה נילוס לרגליו".  וביארו המפרשים, שיעקב אבינו עליו השלום, בירך את פרעה מתוך הכרת הטוב, מידה כנגד מידה על שפרעה העלה את בנו יוסף מעבדות למלוכה, כך יעלה הנילוס לקראתו.                   פרעה הרשע, קיבל גם כן מידה כנגד מידה לצד ההפוך.                                                         פרעה אמר למשה "מי ה' אשר אשמע בקולו, לשלח את ישראל" , ולכאורה המילה "אשר" מיותרת. יכול היה פרעה להגיד "מיהו ה' שאשמע בקולו?" ועל המילה "אשר" שאמר פרעה, ה' העניש אותו מידה כנגד מידה. פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו ?  ה' אמר למשה   "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה". "אשר" עולה בגימריה 501. ה' שלח לפרעה מידה כנגד מידה, עשר מכות שסימנם הוא : דצך עדש באחב = 501.

"ונתתי לכם מורשה"-  פעמיים כתוב בתורה לשון מורשה, אחת לגבי ארץ ישראל, ואחת לגבי התורה, כמו שכתוב "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", ויש קשר ביניהם. שאם יש תורה אז יש גם ארץ ישראל, שנאמר "ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו". כלומר רק אם נלך בדרך ה' הוא יעזרנו וישמרנו מכל אויבינו ומבקשי רעתנו.

"הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה". ואפשר להקשות, הרי בני ישראל לא שמעו למשה בגלל "עבודה קשה וקוצר רוח" ולכאורה מה קשורות סיבות אלה לפרעה? משה יכול ללכת לפרעה ולדבר אליו, כי בני ישראל לא שמעו אליו מפני העבודה הקשה שסבלו ומפני הקוצר רוח שלא למדו תורה ואיך זה קשור לפרעה?  ויש מתרצים שבאמת ישראל לא שמעו מחמת עבודה קשה וקוצר רוח, אבל משה בגלל הענווה שלו, חשב שהם לא שומעים אליו מפני שהוא ערל שפתיים.  ולכן אמר שגם פרעה לא ישמע, אבל התורה גילתה לנו את האמת, שהם לא שמעו בגלל העבודה הקשה וקוצר הרוח שלא למדו תורה ולא בגלל משה רבנו שהיה ערל שפתיים.

"ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה" – מהמילים "בת עמינדב" כבר אפשר לדעת שהיא אחות נחשון. אז בשביל מה לכתוב אחות נחשון? אלא מלמד שהנושא אישה צריך לבדוק באחיה.  אבל בואו נקשה קושיה על הדבר הזה, נאמר "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה". ואם היה בודק באחיה לבן, או באביה בתואל? מה היה קורה? אלה שניהם רמאים. אבל היא כשושנה בין קוצים. רבקה היתה צדיקה. אז מתרצים שבגלל שלא בדק באחיה נולד לו עשו הרשע. אבל נולד לו גם יעקב אבינו. כלומר שכאשר יש לאדם ברירה והוא בוחר לשאת דוקא אשה שאינה ראויה, הוא עלול לשלם על כך את המחיר. אבל במקרה זה של רבקה היה ברור לכולם שאין מישהי מתאימה יותר, ומה עוד שהקב"ה סימן לו שזאת האשה המיועדת לו, ודאי שאין בכך איסור.

ולעניין הצפרדעים ראינו דבר נפלא, כתוב " ויצעק משה אל ה' " כתוב לשון צעקה, ומפורש בשפתי חכמים שבגלל שהמתפלל צריך שישמיע לאוזניו והצפרדעים היו מרעישים בקול לכן צעק משה שישמע את תפילתו באזניו.

אנו רואים שבמכת דם, מי שמכה את היאור לא היה משה אלא אהרון אחיו, ומפרש רש"י בגלל שהגן היאור על משה, שממנו ניצל משה כאשר בתיה לקחה אותו מהתיבה. לכן מידת הכרת הטוב שמשה לא יכה אותו. וגם בעפר לא הכה משה שכן הוא הטמין את המצרי בחול. ומקשים קושיה? לדומם כמו חול ולמים אין רגשות זה דומם. אז מה יש להכיר לדומם הכרת הטוב? התשובה היא שישנה חשיבות רבה להכיר טובה גם לדומם, כי אם אין לך הכרה לדומם, יתכן מאוד שלא תכיר טובה לחברך. וחוסר הכרת הטוב לדומם תפתח אצלך בפנימיות חוסר הכרת הטוב גם לאנשים.  ואמרו חז"ל: "כל הכופר בטובתו של חברו סופו לכפור בטובתו של מקום". מוסר ההשכל הנלמד מכאן הוא החשיבות של הכרת הטוב. וזאת משום שמידה זו מטהרת ומזככת את ליבו של האדם וגורמת לו להתעלות בעבודת ה', ומתוך שהאדם מכיר בטובת חברו, סופו להגיע לידי הכרה בטובתו של ה' יתברך.

ישנו מעשה ברבי עקיבא, שהלך בדרך והיה עימו חמור תרנגול ונר. בא ורצה להתאכסן באכסניה ולא נתנו לו. אמר כל מה שעושין מן השמים הוא לטובה. הלך וישן בשדה. בלילה בא אריה ואכל את חמורו. בא חתול ואכל את התרנגול, באה רוח וכיבתה את הנר. אמר רבי עקיבא כל מה שעושין מן השמים עושין לטובה. ובלילה ההוא באו שודדים וגזלו את אנשי העיר ואת אנשי האכסניה. ואילו היה הנר דולק? היו רואים את רבי עקיבא בשדה. ואם היה החמור נוער? או התרנגול היה קורא בקול? אז היו שודדים גם את רבי עקיבא. לכן כל מה שעושים מן השמיים לטובה עושים גם אם תחילה זה לא ניראה ככה.  

ברבי עקיבא שגזרה מלכות על ישראל שלא יעסקו בתורה. רבי עקיבא הקהיל קהילות תורה ברבים וישב ודרש בתורה. ראה אותו פפוס בן יהודה ושאל את רבי עקיבא : "אין אתה פוחד מפני אומה זאת שגזרה לא ללמוד תורה?" אמר לו רבי עקיבא: "בוא אמשול לך משל. משל לשועל ודגים. השועל היה מהלך על שפת הנהר וראה דגים שהיו קופצים ממקום למקום. אמר להם מפני מה אתם קופצים (רצים) אמרו לו מפני הדייגים שרוצים לתפוס אותנו עם הרשתות, אמר להם "רצונכם שתעלו ליבשה ונגור אני ואתם כדרך שגרו אבותי ואבותיכם?" אמרו לו אתה שועל אומרים עליך פיקח שבחיות, אתה טיפש שבחיות. ומה במקום חיותנו (המים) אנחנו מפחדים? במקום מיתתנו לא כל שכן! " אותו דבר אמר רבי עקיבא לפפוס בן יהודה, "אנחנו במקום חיתנו התורה הקדושה פוחדים, אז בלי תורה לא נפחד?".                  לימים תפסו את פפוס בן יהודה ורבי עקיבא. אמר לו פפוס בן יהודה לרבי עקיבא "אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לא לפפוס בן יהודה שנתפס על דברים בטלים". ואז ידוע הסיפור שסרקו את בשרו של רבי עקיבא במסרקות של ברזל והיה צועק קריאת שמע ומקבל עליו את הדין באהבה, ואמר לתלמידיו "כל ימי היתי מצטער על פסוק זה (שמע ישראל) אמרתי מתי אבוא זה לידי ואקיימנו?" היה מאריך בתיבה "אחד" עד שיצאה נשמתו באחד. יצאה בת קול מהשמיים "אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד ואתה מזומן לחיי העולם הבא".

לחם הפנים סיפור לשבת קודש :

אחד מן העולים מפורטוגל קבע את מגוריו בעיר הקודש צפת. פעם אחת, שמע מאחד מרבני העיר צפת, שדרש בנושא לחם הפנים שהיה מוקרב בבית המקדש מידי שבת בשבתו, ואותו רב היה נאנח בדרשתו ומצטער, "ועכשיו בעוונותינו הרבים אין לנו איך להקריב את לחם הפנים כי חרב מקדשנו". אותו אחד מפורטוגל, ששמע את הדבר, הלך בתמימות לב לביתו והורה לאשתו שבכל יום שישי תכין לו שתי ככרות לחם, ושתלוש את הבצק בטהרה, ושיהיה אפוי טוב בתנור, משום שהיה רוצה להקריבו לפני היכל ה', אולי יתעשת ה' ויקבל את לחם הפנים.  וכאשר ביקש, כך עשתה אשתו. וכך, בכל יום שישי היה אותו איש תמים לוקח את אותם שתי ככרות הלחם ומביאם לבית הכנסת, לפני ארון הקודש, ומתפלל ומתחנן לפני ה' יתברך שיקבלם ברצון טוב והיה מניח את הלחם והולך לו. גבאי בית הכנסת, שהגיע ביום שישי לסדר את בית הכנסת, נתקל בשתי ככרות הלחם המשובחים, שמח על המציאה, ולקחם, ומאז, בכל יום שישי, היה מגיע לבית הכנסת ולוקח את שתי ככרות הלחם מבלי דרישה וחקירה מהיכן באו ומי הביאם. בשעת תפילת ערבית, היה אותו איש תמים ירא ה' רץ לבית הכנסת, ומסתכל בארון הקודש, וכיון שלא היה מוצא את הלחם, היה שמח שמחה גדולה ורבה בליבו, והלך ואמר לאשתו "השבח והודאה לה' יתברך, כי קיבל את הלחם שלנו. והיה מזרז את אשתו ומזהירה שלא תתרשל בעשייתם. והיה אותו איש תמים הולך ומתמיד בזה. פעם אחת קרה מקרה ואותו רב היה מכין את הדרשה בבית הכנסת ובדיוק האיש הביא את הלחם וקרב אל היכל הקודש והתחיל לסדר דבריו ותפילתו כנהוג. הוא לא שם לב שגם הרב נמצא שם, מרוב ההתלהבות והשמחה שהיו לו בזמן שהיה מביא את לחם הפנים הזה לפני ה'. הרב, שהביט וראה ושמע את כל מה שהאיש דיבר ועשה, נבהל וכעס מאוד, קרא לאותו איש וגער בו, ואמר לו: שוטה שכמוך! וכי ה' הוא אוכל ושותה? ודאי הגבאי לוקח את הלחם הזה מדי שבוע, ואתה מאמין ובטוח שה' הוא שלוקח אותם? וזה עוון גדול לייחס גשמיות לבורא עולם, שאין לו דמות הגוף ואינו גוף. והשמיע באזניו עוד דברי מוסר, עד שבא הגבאי כמנהגו לקחת את הלחם. והרב כשראה אותו קרא לו, ואמר לו 'תספר לאיש הזה מדוע באת כעת, ומי לוקח מדי שבוע את ככרות הלחם. והגבאי הודה שאכן כך הם הדברים. אותו איש כששמע את הדברים, התחיל בוכה ונשבר ליבו וביקש מהרב שימחל לו שטעה. תוך כדי שיחתם, בא שליח מאת האר"י הקדוש ז"ל, וקרא לרב אל האר"י הקדוש בדחיפות. כאשר הגיע, אמר לו האר"י ז"ל : צו לביתך, כי מחר בזמן שבו היית אמור לדרוש, מות תמות, וכבר הכרוז יצא והודיע על כך בשמים! הרב נבהל מאוד מדברי האר"י, ושאלו בפחד: מה פשעי ומה חטאתי? ענה לו האר"י ז"ל הקדוש: "שמעתי, שביטלת את הנחת רוח שהיה לקדוש ברוך הוא. משום שמיום שחרב בית המקדש, לא היה לבורא עולם נחת רוח כזו, כמו באותה שעה שהאיש התמים הזה מפורטוגל היה מביא שתי ככרות לחם, בתמימות לבו, ומקריבם לפני היכלו, ובטוח היה באמת ובתמים שה' קיבלם ממנו. ובגלל שבטלת אותו מלהביאם, נגזרה עליך מיתה, ואין שום דרך לבטל את הגזירה. הלך הרב לביתו, כתב צוואה, ולמחרת, ביום שבת קודש, בשעה שאמור היה לשאת את דרשתו, נפטר לבית עולמו כאשר אמר לו איש האלוקים האר"י ז"ל.

השעה שעת לילה מאוחרת, אנשים ישנים כדי לאגור כוחות למחר. מקצה הרחוב מגיחה דמותו של נער צעיר שגמרא בידו, חוזר הוא זה עתה מבית המדרש לאחר שעות של עמל בתורה. הוא מנסה לפתוח את דלת הבית אך מתברר כי היא נעולה. בטעות חשבו כי כל בני הבית נמצאים ונעלו את הדלת.. יש לו 2 אפשרויות, להעיר את בני הבית ולהיכנס לבית, או לא להעיר מפני חשש לגזל שינה ולהישאר מחוץ לבית. אז מה יעשה עכשיו? כיצד יעביר את הלילה? נשא הוא את עיניו למרומים וראה את הלבנה מאירה עליו.. "מצוין" אמר לעצמו, כך לא אעבור את השעות הבאות לריק ולבהלה, לאור הירח אפשר לקרוא את הכתוב בספר. התיישב על הארץ, פתח את ספרו ועד מהרה שקע בכתוב בו. השעות חולפות בזו אחר זו, והוא שקוע בלימודו ובעיונו. וכך הוא העביר את השעות תחת כיפת השמים, עד שאביו קם לתפילת שחרית פתח את הדלת וראה את הנער הצעיר יושב ולומד תורה במדרגות בפתח ביתם. הבין אביו שהוא לא רצה להעירם ולכן נשאר מחוץ לבית.. כמה כיבוד הורים היה לנער הזה,  והנער הזה שמו בישראל "עובדיה" והוא לא פחות ולא יותר הרב עובדיה יוסף זצוק"ל גאון התורה.             

ומספרים פעם אחת שהחזון איש בא למסור שיעור תורה בין מנחה לערבית הוא הגיע מיד לאחר תפילת מנחה, הוא וכמה מחסידיו. אחד מהמתפללים טרם סיים את תפילתו והיה באמצע תפילת שמונה עשרה , התפלל הוא בדבקות עצומה אך הבעיה היא שהוא התפלל בכניסה לבית הכנסת. חסידיו של החזון איש נכנסו, אך החזון איש לא נכנס. ששאלו את החזון איש למה הוא לא נכנס אמר להם "איך אפשר להיכנס הרי יש כאן קיר שחוסם את הדרך". החזון איש התכוון שאסור לעבור מול בנאדם שמתפלל שמונה עשרה וזאת הלכה שהרבה לא יודעים אותה, כמו כן יש הלכה שאסור לקרוא עלונים באמצע קריאת התורה ובאמצע החזרה של תפילת 18, ונשתדל כולנו להמשיך ולעשות את רצון אבינו ובעזרת ה' נזכה כולנו לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן.. 

שבת שלום ומבורכת