ו,כ: ויקח עמרם את יוכבד דודתו: כיצד יכול להיות שעמרם הוא בנו של קהת ואביו של משה, והרי קהת בנו של לוי, ואיך יצאו ממצרים כבר בדור רביעי ליעקב? שד"ל: "על כורחנו צריכים אנו לומר שהשמיט הכתוב קצת דורות בין קהת לעמרם ... נסכים עם קופה (פרשן תורה) שאמר כי לוי קהת עמרם ומשה לא היו דורות תכופים זה לזה, אך דורות אחרים היו ביניהם, ולפי זה יתישב כמשמעו מספר 430 שנה שישבו בני ישראל במצרים ... לפיכך כל מקום שנאמר 'בן יצהר', 'בן קהת' וכיוצא, עניינו מזרע יצהר, מזרע קהת, ולפי זה יובן למה נכתב למעלה 'וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי', ולא נזכר בשמו עמרם, כי באמת לא היה עמרם אביו של משה". שד"ל משנה כאן את הכתוב בתורה. אי"ם פירש כפשוטו ומצא תשובה הולמת.

ח,ח: ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים: מדוע צעק משה? שד"ל: "מפני שמכת הדם נמשכה שבעה ימים ופסקה בלא תפילה ("וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור"; ז,כה), וכאן הייתה הפעם הראשונה שהתפלל (משה) שתסור המכה, אמר לשון 'צעקה', המורה על תפילה בכוח יותר מלשון 'העתרה' הכתוב בשאר המכות (והעתרתי אל ה' וסר הערוב; העתירו אל ה' ורב מהיות קולות), וגם (לפי אבן עזרא) מפני שכבר הבטיח לפרעה בלא רשות האל (התפאר עלי למתי אעתיר לך) שיסורו בזמן שיקבע לו". תפילה מעומק הלב ובכוונה עצומה כאילו מצב של 'אין ברירה אחרת' – היא צעקת התפילה.

ט,יד: אני שולח את כל מגפותי אל לבך: האם משה שלח לפרעה בבת אחת את כל המגפות? שד"ל: "(מגפות) הוא הברד, ולהיותו משחית התבואה ומביא הרעב, הוא קשה מכל המכות, וכולן נכללות בו". הצרה הגדולה ביותר ממנה יש להימנע בכל כוח היא העניות והרעב.

ט,כז" ואני ועמי הרשעים: האם גם העם המצרי חטא? שד"ל: "גם העם חטאו, כי פרעה מתחילה נתייעץ עמהם ("הנה עם בני ישראל ... הבה ...), ואם לא היו רשעים היו משתדלים להסיר חמתו מהשחית, והם לא אמרו דבר, אך מיד הסכימו עמו, "וישימו עליו שרי מסים", (לא 'וישם פרעה')". מכאן שגם העם המצרי חטא והיה בר עונשין. ראייה נוספת מביא שד"ל מכך שהמיילדות העבריות לא עשו כגזירת פרעה, קל וחומר שגם העם המצרי יכול היה לבטל גזרותיו או למתקן. מעניין.