ראיית הטוב ב'למה הרעותה'

בפרשתנו המשך ישיר של סיום הפרשה הקודמת בה נאמר כי לכאורה נכשלה שליחותו של משה לפרעה, בכך שלא די שלא נגאלו או נעצר סבלם אלא 'מאז באתי אל פרעה...הרע לעם הזה'. כך מבאר הרב אליהו הכהן האיתמרי (בעהמ"ח שבט מוסר) בספרו סמוכים לעד את סמיכות הפרשיות, וזלה"ק:

...כיון שאמר משה 'ומאז באתי אל פרעה...' ויאמר ה' אליו עתה תראה' כלומר עתה שהכבידו השעבוד תראה בגאולתם. כאמרו רבותינו ז"ל כובד השעבוד קיצר הגלות, באופן שהדין שעשו היו רחמים. וזהו דסמיך 'וידבר אלקים' – שהוא דין, ויאמר אליו אני ה' – שהוא רחמים, כלומר הדין שגלגלתי שיעשו בהם מכובד השעבוד, אדרבה רק לרחמים לקצר השעבוד...

ועוד הוסיף שם בדרך הרמז של הגימטריה: יש בפסוק 'ויאמר ה' אל משה עתה תראה' י"ז תיבות, רמז שאמר לו הקב"ה למשה עתה שהכביד פרעה העבודה, תראה סימן טוב לכל ישראל כי ביד חזקה יגרשם מארצו...עכ"ל הרב אליהו הכהן האיתמרי.

ובאלשיך הקדוש ביאר כי משה דיבר כמנהיג רחמן שמכאב ליבו דיבר על צערו של צאן מרעיתו, לכן ה' יתברך שמע את הדבור הקשה שנבע מריבוי הרחמים, וכך כתב:

הנה פה גילה הוא יתברך השגחתו בפרטי פרטים, לשלם לאיש כמעשהו וכלבבו. והוא, כי הנה גם כי משה הקשה לדבר למה הרעות, הנה אין ספק כי ברוב חמלתו על עם ה', ובאש קנאתו על מדכאם, בהגיגו תבער אש, והקשה לדבר. ואין ספק כי לא איש אל, הרואה לעינים, כי אם גם יראה ללבב. יידע מרוב חיבת עם ה' בלב משה בצרתם לו צר, ותבער כמו אש דאגתו בלבו על צרת בנו בכורו יתברך, על כן הוציא מפיו מלין זרים, ואם כן לא יאשם בעצם, ובצד מה ראוי לקבל שכר. וזה יאמר לו יתברך, הנה דברת קושי מן השפה ולחוץ, ולבך טוב, כי צר לך בצרת בני. על כן כנגד הדבור קשה - וידבר אלקים אל משה שהוא קושי בדבור בלבד. ועל טוב לבו - ויאמר אליו אני ה', בעל הרחמים, לרחמך על שרחמת על בני, וזהו אומרו 'אליו' שהוא על הנוגע אליו. עכ"ל האלשיך הקדוש.

דיוק בדברי השליחות של פרעה למשה ולאהרן במכת הערוב

ויקרא פרעה אל משה ולאהרן ויאמר לכו זבחו לאלקיכם (ח' כ"א) בחידושי מהרי"ל דיסקין הקשה בשם אביו: דבכולהו כתיב 'למשה ולאהרן' ולא מצינו הלשון הנ"ל בשום שליחות שקרא אותם ביתר המכות.

ופי' [ופירש] דמסתמא שלח פרעה שליח לקרוא אותם, ע"כ כאן במכת הערוב הלא היו השליח צריך לפחוד אולי בדרך תטרפנו חיה רעה, וע"כ עשה תשובה בעת ששלח לקרוא אותם והוה שלוחי מצוה ואינם נזוקין עכ"ז היה מתירא לשלוח אותו לקרוא גם לאהרן רק למרע"ה שהיה בטוח שלא יהיה השליח נזוק, ע"כ אמר לשליח לך אתה אל משה לקרוא אותו, והוא ואתה תלכו אל אהרן, ומדוייק ר"ל אל משה ולאהרן... עכ"ל המהרי"ל דיסקין.

כפילות המגורים כפילות המשמעות

בישמח ישראל לרב יעקב חיים סופר זצוק"ל בעהמ"ח כף החיים: יש להקשות מהו כפל הדברים מגוריהם אשר גרו בה, שכולם לשון גרות, והיה די לומר לתת להם את ארץ כנען אשר גרו בה?!

ויש לומר עפ"י מה שאמרו המפרשים ז"ל [תשב"ץ קטן, פסקי המהר"ם מרוטנבורג, אות תקנ"ט]  כי היושב בארץ ישראל צריך ליזהר יותר ויותר במעשיו ובכל עניניו, וגם צריך להתנהג שם בענוה ובחסידות יותר מהיושב בחוצה לארץ, משום שהוא דומה ליושב בהיכל המלך, ואינו דומה למי שמכעיס את המלך והוא יושב בהיכלו, למי שמכעיס את המלך והוא יושב בחוץ. וכן אינו דומה עבודת המלך למי שיושב לפניו בהיכלו או ליושב בחוץ, כי בודאי עבודת המלך מוטלת יותר על היושבים לפניו בהיכלו.

ומזה תראה כמה מצוות יש שאין נוהגין אלא דוקא בארץ ישראל כגון שכחה, פאה, תרומות ומעשרות שמיטה יובל וכדומה. וזה שאמר לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם, ר"ל כי נתינת ארץ כנען היא ארץ מגוריהם [דהיינו] מגור שלהם, כי צריך לישב שם במגור של ה' יתברך בקדושה ובחסידות, וע"י זה אשר גרו בה ר"ל יזכו לגור בה תמיד.  עכ"ל הרב יעקב חיים סופר זצוק"ל.

השפעת הסביבה הנלמדת מהשלכת המטה לפני פרעה

הרב יהודה מאיר שפירא מלובלין זצ"ל מיסד ה'דף היומי' בספר מאמריו שנלקטו בשם אמרי דעת, מבאר בדרכו החינוכית הגדולה, את מעשה השלכת המטה לפני פרעה ואלו דבריו שם (ח"א פרשת וארא):

כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין (וארא ז' ט'). צריך ביאור מה שכתוב 'לכם' והלא צריך היה לומר 'לי'? גם צריך ביאור מדוע דוקא מופת זה שהמטה יהיה לתנין, זה יהיה תשובה על דרישת פרעה, 'תנו לכם מופת'?

[התשובה] אמר ה' יתברך למשה, כי כשיאמר אל פרעה 'בני בכורי ישראל' ישאל אותו פרעה: מה נשתנו אלו מאלו, הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז?! אזי יענה לו משה, אמנם נכון הדבר, אולם כל זה רק בזמן שהם נמצאים תחת ידך, אך לא כן כשיכנסו תחת כנפי השכינה.

וזהו 'כי ידבר אליכם פרעה, תנו לכם מופת' כלומר 'לכם' דייקא, שאמנם כנים דבריכם שאמרתם, כי לכשיהיו תחת ידיכם יחזרו למוטב....

כי ההשפעה הגדולה ביותר על האדם נודעת מסביבתו בה הוא שרוי. אפילו האופי המושחת והגרוע ביותר עשוי להשתנות ולהשתפר, כאשר הוא שרוי בסביבה טובה ונאצלה. ומאידך, האדם הטוב ביותר עלול ליהפך לחיה צמאת דם בהמצאו בסביבה מושחתת. וכשביקש משה רבינו להסביר לו לפרעה, כי אעפ"י שבני ישראל כה מושפלים ובזויים עתה במצרים, עד שאין להם כלל צורת אנוש, בכל זאת יוכלו ליהפך לאנשים גבוהי דרגה ונאצלים ביותר, כשישתחררו מן הסביבה המצרית המושחתת. הוכיח לו, כי מטה האלקים שעליו חרות השם המפורש, הרי שהוא ממקור הקדושה וגם בטבעו קשה מאוד אבן הסנפיריון, אעפי"כ כשתשליכו אותו לפני פרעה שאז יצא מרשותכם לרשות פרעה כי אז יהי לתנין מקור הטומאה, והיה באחוז אותו משה בזנבו כי אז ישוב להיות המטה הקדוש, וזה לאות כי כן עם ישראל, בשובם תחת כנפי השכינה כי אז ירוצו לעבוד את ה' ברינה ותודה והמון חוגג. עכ"ל הרב יהודה מאיר שפירא מלובלין זיע"א.    

רמזי מוסר משליחת משה אל פרעה

באלף המגן ספרו של הרב אליעזר פאפו  (בעהמ"ח פלא יועץ) כתב בפרפראותיו הנפלאות המוסריות: את הכתוב (וארא ז' ט"ו) לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור, והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידיך.

לך אל פרעה, שהוא יצר הרע, הלחם עמו בבוקר, בימי בחורותיך, הנה יוצא ע"י המימה שהיא התורה, ונצבת לקראתו ג"כ לעת זקנה כשאתה על שפת היאור, שאם אינו מכין ביבשה מה יאכל בים?!

או נאמר, ונצבת לקראתו בתוקף על השפתים, כי כל עמל אדם לפיהו [קהלת ו' ז'], וצריך ליזהר מאוד דבעי חיים בלישניה, וזהו שפת היאור אור תורה, וצריך ליזהר ג"כ ממאכלות לא זו אסורות, אלא אפילו של היתר שהוא מוסיף כח בהיצר הרע ושלחן נהפך לנחש ע"י אכילה מרובה תתן לצדקה וע"י זה תקח בידך לעוה"ב. עכ"ל הרב אליעזר פאפו זצ"ל.

במדרש שמות רבה (וארא ו' א') למדנו יסוד גדול של אמונה:

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם אל יצחק, הה"ד (קהלת ב) ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו.

הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה, על שלמה כיצד כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל נתן בה מצות עשה ומצות לא תעשה ונתן למלך מקצת מצות שנא' (דברים יז) לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב וגו', ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא ואמר למה אמר הקדוש ברוך הוא לא ירבה לו נשים לא בשביל שלא יסור לבבו אני ארבה ולבי לא יסור, אמרו רבותינו באותה שעה עלתה יו"ד שב'ירבה' ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבון העולמים לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם, הרי שלמה עומד ומבטל אותי ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה?! אמר לה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין, וקוצה ממך איני מבטל. ומנין שבטל אותה מן התורה וחזר לתורה, שנאמר (בראשית יז) שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה, והיכן חזר (במדבר יג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע,

ושלמה שהרהר לבטל אות מן התורה, מה כתיב בו (משלי ל) דברי אגור בן יקא, שאיגר דברי תורה והקיאן, נאם הגבר לאיתיאל, דבר זה שאמר הקדוש ברוך הוא לא ירבה לו נשים לא אמר לו אלא בשביל לא יסור לבבו, לאיתיאל שאמר אתי אל ואוכל, מה כתיב ביה (מלכים-א י"א ד') ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, אמר רשב"י נוח לו לשלמה שיהא גורף ביבין שלא נכתב עליו המקרא הזה, ולכך אמר שלמה על עצמו (קהלת ב') ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות, אמר שלמה מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה, ואותו הבינה ואותו הדעת של הוללות וסכלות היו, למה כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, דברים אשר הם חצובים מלפניו, שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה ומודיע להם הדבר, כדי שידעו ויעידו כולן כי דינו דין אמת וגזירותיו אמת וכל דבריו בהשכל, וכן הוא אומר (משלי ל) כל אמרת אלוה צרופה, ואומר (דניאל ד) בגזירת עירין פתגמא, שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי.

כיצד נאמר על משה, לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ואני אחזק את לבו, ומשה לא שמר את הדבר הזה אלא בא להתחכם על גזירתו של הקב"ה והתחיל אומר ה' למה הרעות לעם הזה, התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה), ועל זה נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היו, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה, ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, הה"ד וידבר אלהים אל משה, ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דיבר כן, חזר ונהג עמו במדת רחמים, הה"ד ויאמר אליו אני ה'. עכ"ל המדרש.

על דברי המדרש האלו מבאר הרב שאול ישראלי זצ"ל[1] בספרו שיח שאול:

דומה, שהשמים שהתחילו להתבהר שוב כוסו בעננים כבדים. כקרן אורה פלשה האמרה 'פקוד יפקוד' זיק של תקוה התגנב לתוך הלב. אולם האכזבה רבתה ביותר. ועל כן, מתמלטים מפי האוהב הגדול של ישראל דברים כלפי מעלה: למה הרעותה...באותה שעה בקשה מידת הדין לפגוע בו...אולם דוקא שעה זו דורשת ביותר את התמימות ואת אי-ההתפלספות, רק אמונה שאינה מהרהרת יכולה לפעול בגאולה.

וארא אל אברהם ...ולא הרהרו אחר מדותי...ואעפ"י שישראל שבאותו הדור לא היו נוהגים כשורה, שמעתי את נאקתם בעבור בריתי שכרתי לאבותיהם (שמות רבה שם ו' ד',ו') כי אליבא דאמת יש לדעת כי 'אני ה' במדת הרחמים אני עומד, ואעפ"י שנראה לנו כי מדת הדין מתגלה, אין זה אלא גילוי יותר נסתר של מדת הרחמים.

עוד שם במדרש 'ופניתי אני לראות חכמה...'כי בשני הדברים גם יחד אין להתחכם, אין להסתכל באספקלריה של החיים בקטע הקטן של ההווה. רק בהביאנו בחשבון את העתיד ורק לאחר קפלנו במבטנו את התקופות השונות בהשתלשלויותיהן, רק אז יכולים אנו להוציא משפט. רק מיסוד היו"ד שב'ירבה' שבאורו העתיד, יכולים אנו להוציא משפט. זו היתה הטעות שטעה משה, וטעות זו עצמה טעה שלמה, 'אני ארבה ולא אסור' קוצר רואי רוחני מדמה למצוא את הטעות בתורה. ולא היא, במקום שהאדם רואה איזה אי ישרות צריך הוא לחפש ביתר שאת במקום הטעות, בו עצמו.

וגם כשאנו רואים  לפעמים דבר הנראה לנו כטעות, כשנוטים, אנו למצוא איזה עיוות בספר החיים, ספר העולם, יש גם לנו לזכור את ה'י' שב'ירבה'. כי רק אילו נביא בחשבון את התוצאות שבעתיד נוכל להוציא משפט. אולם מיהו אשר יוכל להביאו בחשבון? 

קוצו של יו"ד שב'ירבה' דברים קטנים קלי ערך. אולם דוקא מדברים אלה מורכבת נפש האדם, וכיון שקוצו של יו"ד שב'ירבה' נפגם, נפגם אתו יחד גם ספר התורה כולו ואינו מוצא את שלמותו אלא כשהיו"ד חוזרת למקומה. עכ"ל הרב שאול ישראלי זצ"ל.  

המשותף לשלש המערכות של בריאה מכות דברות

בשפת אמת (וארא תרל"ה) הציב יסוד איתן ורחב המקיף את כל הבריאה כולה ואלו דבריו הקדושים:

מו"ז ז"ל היה אומר כי עשר מכות נגד עשרה מאמרות ועי"ז באו אח"כ לעשרת הדברות כו'. דאיתא בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל כו' כדי להפרע מרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים. בוודאי להפרע מרשעים הוא פרעה, דכתיב ביה ואני ועמי הרשעים. ולתת שכר טוב לצדיקים, היא התורה שנקראת 'טוב' שניתן לבנ"י. ופירוש זה כי קודם החטא היה יכול להבראות במאמר אחד, אבל הקב"ה ראה כי יחטא האדם ויהיה תערובת טוב ורע, ולכן נחלקו אח"כ העשרה מאמרות שהיו בכלל ונפרטו צד הרע העשר מכות לרשעים, והטוב עשרת הדברות [לצדיקים] שהוא בפרט. ודיבור לשון הנהגה כמ"ש בזוה"ק [ואתחנן רס"ט ע"א] על פסוק 'ודברת בם', להתנהג כל המעשים ע"פ דברי תורה, ע"ש. ולהביא הקדושה בפרטות בכל מעשה, צריכין מקודם לתקן צד הרע עשר מכות. ולכן יציאת מצרים הכנה לכל המצוות...עכ"ל השפת אמת

לשבת ראש חודש

בבאר משה לרב משה יחיאל הלוי אפשטיין זצ"ל האדמו"ר מאוז'רוב (ראש חודש שבט יום ההלולא שלו!) כתב רמז נפלא בענין קידוש החודש (מאמר תחית המתים סוף ספר מלכים)... החדש הזה לכם שבו נרמזו דברינו על אודות חידוש הבריאה והתחדשות ישראל עולה בגימטריה תחיה עם הכולל..ותראה נפלאות תורתנו הקדושה שבתחילת התורה נרמז תחה"מ שהרי בראשית ברא אלקים עם י"ד האותיות, עולה בגימטריה יחיו מתיך – טל אורות טלך (ישעיה כ"ו י"ט) עם הכולל...[לכן היה הוה אמינא שהתורה תתחיל כאן  שהחודש הזה לכם שמרמז על התחיה, בו תתחיל התורה שגם היא מרמזת על התחיה לעתיד לבוא.]  

העלון נערך ונדפס לעילוי נשמות אבי מורי מנחם אהרן ב"ר טוביה (ברקאי), חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה), אשתו זהבה בת רבקה בנם יצחק משה. ולרפואת אמי חוה בת לאה בתושח"י.