לקט מביאור שד"ל לתורה – פרשת ויחי

מח,ה: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי: האם נלמד מכאן דין בכור יורש פי שניים מאחיו? שד"ל: "לא אמר שיהיה יוסף הבכור כראובן ... ולא אמר ליוסף שיהיה הוא הבכור, על כן נראה לי כי עד יעקב לא היה (דין) פי שניים (בבכור) נוהג, רק מאהבתו את יוסף רצה שיהיו שני בניו (אפרים ומנשה) במספר השבטים, ואולי מזה נמשך אחר כך משפט פי שניים לבכור". החידוש הוא שאין משמעות לבן הבכור, אלא כוונת יעקב לצרף את מנשה ואפרים לבניו היורשים את הארץ.

מח,ו: ומולדתך אשר הולדת אחריהם – לך יהיו, על שם אחיהם יקראו בנחלתם: מה טעם 'על שם אחיהם'? שד"ל: "יעקב לא ידע, או שכח באותה שעה שאין ליוסף אלא שני בנים, ועל כן כשראה אותם אמר מי אלה, כי נולד לו ספק אם הם מנשה ואפרים או אחיהם הדומים להם, ויוסף השיבו שאין לו בנים אחרים זולתם". ניתן להבין שלקראת מותו ועקב מחלתו, יעקב לא ידע בדיוק מה קורה סביבו.

מח,יט: הקטון יגדל ממנו: במה אפרים היה גדול ממנשה? שד"ל: "וכן היה, כי במניין במדבר היו בני אפרים 40,500, ובני מנשה 32,200, וארץ ישראל נחלקה ליוצאי מצרים, למספר גולגלותם". מכאן שאפרים היה גדול ממנשה בנחלתו.

מח,כב: אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי: וכי יעקב לחם באמורי? שד"ל: "עבר (לקחתי) במקום עתיד (אקח), והכוונה שייקחו בניו". למעשה יעקב כאן הכווין את בניו להילחם על הארץ.

מט,יח: לישועתך קיוויתי ה': למי מיועדת אמירה זאת? שד"ל: "כשבא לברך את גד עלה בדעתו לומר גם עליו לשון נופל על לשון, כי גד עניינו מזל טוב ... על כן אמר 'לישועתך קיוויתי ה'' ולא לישועת המזל, ומיד ביקש ומצא לשון אחר נופל על לשון, בלא הזכרת המזל, ואמר 'גד גדוד יגודנו', ונכון מאד". מכאן שאין לסמוך על המזל אלא על מעשינו, כמו גדוד צבא הלוחם.

מט,כא: נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר: האם זאת ברכה או תיאור מצב? שד"ל: "אמרי נועם מלשון שפיר ... שעניינו יפה....'הנותן אמרי שפר' – נותן תודה לאלוהיו על נחלתו אשר שפרה עליו, ולפי זה יש כאן גם ברכה, כי ברכו שכן יהיה תמיד – שמח ומודה לאל". תן תודה – תמיד תהיה שמח.

נ,י: ויבואו עד גורן האטד אשר בעבר הירדן: האם המלווים עברו בעבר הירדן המזרחי בדרכם ממרים לחברון? שד"ל: "(גורן האטד) בארץ ישראל, ונקרא בעבר הירדן כלפי המקום שהיו בו משה וישראל". מכאן ראייה נוספת שמשה כתב את התורה, והסתכל ממזרח הירדן על גורן האטד אשר בדרך ממצרים לחברון, ומכנה זאת 'עבר הירדן'. מעניין.

נ,יז: ויבך יוסף בדברם אליו: מדוע בכה יוסף? שד"ל: "בכה בראותו צרת אחיו היראים לנפשם ומוכרחים להמציא תחבולות להינצל מחרון אף". ניכר שיוסף אהב את אחיו והיה לו אכפת מהם.