"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שמות ב,א) '"וילך איש מבית לוי" להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא, עמרם גדול הדור היה כיון שראה שאמר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו. עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות. פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז ולעוה"ב. פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר (איוב כב, כח) "ותגזר אומר ויקם לך". עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן' (סוטה יב,א). מה הכוונה שגזר על העוה"ז והעוה"ב?- רש"י מסביר: 'אלא בעולם הזה - שנולדים ומתים וחוזרים וחיים הן לעוה"ב. אתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא, שכיון שאינם נולדים אינן באין לעולם הבא'. והת"ת מביא הסבר: ולו"ד יש לפרש ע"פ מ"ש בברכות י,א שאמר ישעיה הנביא לחזקיה "כי מת אתה ולא תחיה", כי מת אתה בעוה"ז ולא תחיה לעוה"ב. אמר ליה: ומאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפו"ר. ולכן י"ל דהבא קאי על האבות שאם לא יתעסקו בפו"ר נחשבים כאבודים בעוה"ז ובעוה"ב'. דברי הת"ת יפים, אולם לכאורה אין להשוות בין לפני מתן תורה לאחריו, ולכן אין ללמוד מחזקיה לעמרם. וכן, חזקיה לא רצה כלל להוליד, ואילו כאן פירש ואם פרעה יחזור בו היה מחזירה, כך שזה כזמני ולא לעולם. ועוד שכל דבריה זה על הבנים הנולדים, ורק דבריה של העוה"ז והעוה"ב זה על האבות? לכן פרש"י ניראה יותר. ואולי אפשר לפרש גם שכוונתה היתה שפרעה גזר בעוה"ז להעשות, אבל הוא גזר גם בעוה"ז שאנשים יגרשו, וגם גזר כלפי העוה"ב, כלומר עולם הנשמות, שלא יוולדו כאן בעולם כדי שלא יהרגו. ומימלא בכך יוצא שאמרה בצורה מדורגת: בתחילה אמרה שפרעה גזר רק על הזכרים והוא על שני המינים. והוסיפה שגם על הזכרים שפרעה גזר אפשר שהיו ניצולים, אבל הוא גזר גם למעשה בעולם וגם לשמים, ומימלא יצא שלא יוולדו כלל, כי יגרשו וגם אם יהיו שלא יגרשו לא יוולד להם. ועל זה הוסיפה, שאף אם יגיד שהוא לא התכוון לגזור כלפי מעלה, בכ"ז גזירתו ודאי תמיד מתקיימת, שחל בו כנאמר בגמ': 'הואי (קהלת י, ה) "כשגגה שיוצא מלפני השליט"' וכו' (כתובות כג,א. ובהרבה מקומות.) שהוא צדיק ולכן דבריו מתקיימים תמיד גם אם לא התכוון לזה, ולכן יגרם שלא יוולדו לאף אחד כלום. (אולם 'לעוה"ב' משמע לעתיד, ולא כ"ך כעקרון על עולם הנשמות, שהיה ראוי יותר לומר 'ולשמים'). ואולי מה שלמדו שאמרה בצורה של שלוש טענות זה משום שהובא קודם: '"ויצו פרעה לכל עמו" א"ר יוסי בר' חנינא: אף על עמו גזר. ואמר ר"י בר' חנינא: שלש גזירות גזר. בתחילה: אם בן הוא והמתן אותו, ולבסוף: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולבסוף אף על עמו גזר'. ולכן כנגד שלושת הגזרות אמרה לו שגזירתו קשה משל פרעה. שעל הגזירה הראשונה להרוג, אמרה לו שזה על זכרים ולא על הנקבות. ועל הגזירה השניה אמרה שפרעה גזר להרוג בכח ביאור, כיון שהמילדות לא שמעו לו, ולכן "ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים" (שמות א,כא), ומימלא עכשיו פרעה הורג כשמוצא, וזהו גזר בעוה"ז כמה שימצאו, ואילו עמרם היה צריך להצטרף למילדות ולהתחשב גם בצד הקדושה, ולכן להתחשב בעוה"ז ולעוה"ב (ובפרט שזה תוצאה של העוה”ז שיוולדו, כמו שהבתים שהמילדות קיבלו לעתיד [כהונה לויה ומלכות] זה תוצאה של מעשיהם בזמנם). ובתור נביאה ראתה מרים שעתיד פרעה להרוג את כל הנולדים ביום הולדת משה (או שהבינה זאת ממחשבה הגיונית של הפחד של המצרים, או שחשבה שאולי הגזרות יחמירו, כמו שקרה באמת ביום הולדת משה) וכנגד זה אמרה שאע"פ שככה הם חושבים שיצליחו להרוג את כולם, בכ"ז כיון שהוא רשע זה לא יצליח לו, אלא ינצלו. שכך ניבאה: '"ותקח מרים הנביאה אחות אהרן" וגו'. אחות אהרן ולא אחות משה? אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב: מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור, עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך. וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה. אמר לה: בתי היכן נבואתיך? והיינו דכתיב (שמות ב, ד) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" לידע מה יהא בסוף נבואתה' (סוטה יב,ב-יג,א). הרי שניבאה שיוולד ויושיע את ישראל, הרי שלא ימות. וזהו שאמרה שפרעה רשע וספק אם מתקיימת גזרתו שרוצה להרוג את כולם (כמו שהלכה ליאור לראות מה יקרה, שהיתה בספק). אבל עמרם צדיק ולכן ודאי שגזרתו תתקיים ולכן אין לו לעשות זאת. לכן "וילך איש מבית לוי" וגו', שבזה למדו החזירה, נאמר לאחר "ויצו פרעה לכל עמו" שגזר אף על עמו להרוד את הנולדים ביום הולדת משה, והרי התאריכים הם להיפך, שהרי אח"כ נאמר "ותהר האשה ותלד בן" (ב,ב) והיא התעברה לפני שילוחיה שלכן יכלה להצפינו שלושה חודשים כי מנו מזמן החזרתה, הרי שזמן הלידה שבה גזר פרעה אף על עמו להרוג היתה הרבה אחרי שעמרם גירשה, אז מדוע נאמר לפניו? בפשטות זה (החזרתה) כנושא חדש ולא כמתאר את ההמשך. או שאמר לכל עמו שיהרגו את הנולדים העברים, ומה שנאמר בלשון שאמר לכל עמו, מזה דרשו שגזר אף על עמו, אבל זה לא חל אז ולא על זה נאמר שאמר לעמו באותו זמן (שבאותו זמן היה רק להרוג את העברים). אולם אולי בא לומר בכוונה לפני החזרתה, לומר שאמנם הגזרה היתה אחרי, אולם גזרה זו היתה קשורה להחזרתו של עמרם את יוכבד, וזה משום שזו היתה אחת מטענות מרים כדי שיחזיר את אשתו. וניראה שלמדו שמרים היא זו שטענה מול אביה, כיון שהיא התנבאה על משה, והנביא אחראי למה שקיבל בנבואתו, לכן היא זו שפעלה בהקשר לזה.