לקט מביאור שד"ל - פרשת ויגש
נכתב על ידי אורן מס, 6/1/2017
לקט מביאור שד"ל לתורה – פרשת ויגש
מה,ג: העוד אבי חי: מדוע שאל זאת יוסף, הרי ידע שאביו חי? שד"ל: "חתימת יהודה ("פן אראה ברע אשר ימצא את אבי") החרידה את דמיונו בעיניו כאילו אביו בסכנה, על כן צעק 'העוד אבי חי', אף על פי שכבר אמרו לו שהוא חי". סכנה עתידית עם סימן שאלה, מפחידה יותר מהתמודדות עם מציאות קשה.
מה,כד: אל תרגזו בדרך: רק בדרך אסור להתרגז? שד"ל: "הוסיף מילת 'בדרך', כי כשיגיעו לביתם אין ספק שלא ידברו דבר ולא יריבו על מכירתו, כי ייראו להודיע לאביהם (על עניין מכירתו), אבל בדרך היה אפשר שיתקוטטו על זה". גם לריב יש עיתוי נכון ולא נכון. "לכל עת".
מו,ל: ויאמר ישראל אל יוסף – אמותה הפעם: האם יעקב ביקש למות דווקא אחרי ששוב ראה את יוסף? שד"ל: "טוב לי אם אמות עתה, כי לשמחה גדולה מזאת לא אקווה, ובהפך – יש לי לדאוג פן תקראינה אותי צרות אחרות". ובנוסח אחר של פירוש זה: "הלוואי ואמות עתה, כלומר אין רע אם אמות עתה, אחרי ראותי שאתה חי, ואם עתה אמות – אמות בשיבה טובה ולא ביגון, כמו שהייתי אומר קודם לכן 'כי ארד אל בני אבל שאולה' (לז,לה)". גם כאן ניכרת המלצה לעיתוי טוב למות. "לכל עת". אלא, שלידה ומיתה מסורים בידי ה' ולא ברצון כל אדם, לכן בקשתו 'אמותה הפעם' נשארה בגדר הבעת שמחה על מצבו הנוכחי ולא בגדר בקשה מאת ה'.
שבת שלום, שבת של התחשבות בסכנה עתידית, דיבור בנחת ושמחה תמידית, אורן, בן וכו'.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
