על היונים נאמר במדרש: '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן. שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב"ר ב,ד). וזה מובן לאור מה שעשו.. אבל לכאורה איך אפשר להבין זאת, שאומה שכ"ך רעה לישראל דווקא בה נאמר "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" (בראשית ט,כז) ונאמר במשנה: 'אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית' (מגילה א,ח) והסבירו בגמ': 'א"ר אבהו א"ר יוחנן: הלכה כרשב"ג. וא"ר יוחנן: מ"ט דרשב"ג? אמר קרא: "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם", דבריו של יפת יהיו באהלי שם. ואימא גומר ומגוג? א"ר חייא בר אבא: היינו טעמא, דכתיב "יפת אלקים ליפת" יפיותו של יפת יהא באהלי שם' (מגילה ט,ב). הרי שלהלכה רק יוונית מותר לכתוב את התורה, כך שסימן שיש בה צד חיובי, איך אפשר להבין זאת לאור רשעותם הרבה? ועוד אצל הראשונים אנו מוצאים התייחסות חיובית לפילוסופיה היוונית, עד שהיו שקראו לאפלטון 'האלוקי'?- ניראה שבשל היכולת לחיוב הקיימת בהם, לכן בעיוותה הם נעשים לרעים ביותר. כמו שמצאנו: 'ת"ר: ארבעה נכנסו בפרדס. ואלו הן: בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא. אמר להם ר"ע: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, משום שנאמר (תהלים קא, ז) "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני"... אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום' (חגיגה יד,ב) 'שיש טהור-מבהיק כמים צלולין: אל תאמרו מים מים - יש כאן איך נלך' (רש"י). שאיך אפשר ש'אחר' הגיע לקדושה כ"ך גדולה ודווקא שם נעשה אפיקורס?- אלא דווקא במקום כ"ך קדושה יש צורך להיות ישר בשלמות (כמו שאמר ר"ע את הפס'..). כמו שבקרבנות אפילו מחשבה פוסלת, בשל מעלת הקדושה, שכמה שקדוש יותר כך צריך יותר להיות בשלמות. כך גם ניראה שאצל היונים היתה בהם יכולת של קשר לקדושה, כמו שקראו לאפלטון (האלקי), וכן יש באידאות שלו דימוי לעולם הצורות של הקבלה, ולדברי הבעש"ט בבריאה (כמו שמביא מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן כיון שיש בהם כח גדול של קירבה לקדושה, לכן יש בהם גם את ההיפך ח"ו. ניראה שזהו מה שאמר ר"ע שכשמגיעים לאבני שיש שלא לומר שיש מים ואי אפשר לעבור. שאולי כוונתו שכשמגיעים קרוב לקדושה, שלא לעצור שם מבלי להמשיך לברר עד הסוף, אחרת יכולים להגיע לדברים שלילים מאוד. שזהו ההבדל בין אבן למים, שזה קשה וזה נוזל (ובאר עשויה מאבן שבתוכו מים) ורק ניראים דומים (שלכן יתבלבלו ויחשבו שזה מים) ולכן כשלא מבררים אלא נעצרים שם ומביטים בראיה מוטעה, זה מביא לטעות ועיוות נוראית. שאולי זהו מה שגרם ל'אחר' לכפור, וכך זה מה שהיה אצל היוונים, שדווקא מתוך הפילוסופיה שלהם שבררו היטב ונכון, והתקרבו לאמת, שזה מכוחם שיש לו יכולת להתקרב לקדושה, נעצרו שם וכך נישאר שטעו ונישארו בחוסר אמונה, ולבסוף הגיעו עד כדי רדיפת האמת האמיתית של היהדות. אולי זהו 'תנו רבנן: נעמן גר תושב היה. נבוזר אדן גר צדק היה. מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים, ומאן נינהו? שמעיה ואבטליון. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק' (סנהדרין צו,ב) לומר שאותם שהזיקו לישראל מהם יצאו מחוברים לישראל, כיון שיש להם כח של קשר לקירבה ליהדות, ולכן יש בהם בעיוותו כח גדול לרעה. וכך מיצחק יצא עשו, וממנו עמלק.. ניראה שלכן בפס' מופיע "יפת אלקים ליפת" ששם אלוקים זה מידת הדין, לומר שכאשר לא נימצא ב"אהלי שם" זה נעשה למידת הדין. ניראה שלכן במדרש מובא גם: '"וְחֹשֶׁךְ" זה דורו של אנוש על שם (ישעיה כט, טו): "וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי וְגוֹ'"' (ב"ר ב,ג). ועל דור אנוש נאמר "ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה'” (בראשית ד,כו) '"אז הוחל" - לשון חולין, לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה, לעשותן אלילים ולקרותן אלהות' (רש"י) שמאז החלו לעוות את האמת של האלוקות לע"ז. שזה דומה ליוונים שאת הפילוסופיה שלהם במקום לכוון ולהמשיך הלאה לאמת, הפכו ממנה להיות מעוותים את האמונה בה', ולפועלים להחשיך את האמונה בה'. אולי זהו שמובא כדוגמה למעשי היוונים שדרשו לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל, שבפשטות הכוונה שאין להם התנגדות לחיי ישראל, שהשור משמש לעבודה בשביל פרנסה, כביכול שאדם יוכל להחיות עצמו, באכילה. וכן אין להם בעיה שישראל בארץ, שזהו שחורשים עם השור בארץ. כך שבזה באו לומר שאינם כבבלים שהגלו את ישראל, ואינם כמדי שרצו להשמיד את ישראל (אצל המן), אלא אין להם בעיות עם חיי ישראל שיחיו כרגיל, רק שלא יזכירו את שם ה', וזהו לכתוב בקרן השור. שהקרן בראש שבולט לכולם, שיכריזו בקול שאינם מאמינים בה' ח"ו. אולם אולי אפשר שיש בזה משמעות של ההבדל בין יוון לישראל, שהיוונים היו קרובים אבל עיוותו. שכך זהו שאין הבדל בשור, שעיקר השור הוא לעבודה ולא חשוב לזה הקרן, אולם בקרן יש את ההבדל, שבה רצו את הכפירה, שכך היו קרובים אבל עיוותו בסוף (כמו הקרן שבסוף השור) וכך נוצר ההבדל הגדול שניגלה לכל (כקרן שבולטת וניראה לכל) שאלו לה' ואלו לכפירה. כך גם בדומה זה ההבדל בין האש של היוונים (שהאש היתה באחת הפילוסופיות מהות העולם [ראה ב'מועדי ישראל' 'נס פך השמן' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א. וכן דבריו ב'מחניים' גליון יב 'אורות הקודש' (הבאנו באתר 'חידוש')]) לבין האור של החשמונאים, שהאש מביאה אור, אלא שאצלם האש ניפרדה מהאור, שנישארה רק בחלקה הגשמי, וכך האש במקום להיות אור בעולם נעשתה לאש מכלה בעולם ומפיצה "חושך". כך גם ניראה שלכן התירו לכתוב יוונית רק בס"ת, ולא תפילין ומזוזות. כיון שתפילין ומזוזות זה מייצג את ה' בעולמנו, ובזה שילוב יוון יכול להגיע לרעות גדולות של הרעה היוונית. אלא רק בס"ת זה מותר, כיון שהס"ת מגלה את ה' בעולם, וכך ממשיך את כח היוונית שתשרה על ידנו בצורתה החיובית, שיגיע עד שתשמש גילוי ה' בעולם. ניראה שזהו 'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים' וכו' (שבת כא,ב) שמצאו רק פך אחד שמספיק רק ליום אחד, כך שהוא קטן, כמבטא את מהות הקדושה שתלויה בדבר שכביכול קטן, שבו נעוץ ההבדל שבין יוון לחשמונאים, רק שמאותו הבדל קטן כביכול נעשה בהמשך הבדל עצום. וכך הנס היה שדלק שמונה ימים, ומצד עצמו היה מספיק ליום אחד, כך שיש כאן קשר של שבוע (שהוא הזמן שיותר ממה שהיה צריך לדלוק) ויש קשר לשמונה (שדלק שמונה ימים), שכך זה מבטא שהיוונים קידשו את הטבע, שהוא כביכול חזות הכל, שזהו ע"ז, שהאלוהות היא הטבע וזהו שבעה ימים. מצד שני יש את החשמונאים שהם מייצגים את ה' ששולט בעולם, שזהו שמונה, מעל הטבע. שכך זה מבטא את הניצחון החשמונאי על היוניות.