במלחמת החשמונאים יהודה פטר את ארבעת סוגי האנשים הפטורים במלחמת רשות, וקשה כיון שנילחמו מלחמת מצוה? מרן שר התורה פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק“ל זיע"א הסביר בעמקות רבה, שיש במלחמת מצוה שני חלקים עליהם מתחייבים במצוות המלחמה. אחד זהו מצוות הצלה מטעם "לא תעמד על דם רעך" וכיוצ"ב, והשני הוא סמכות המלך בתוקף צו מלכותי להוציא את כולם למלחמה. מצד מצוות ההצלה יש לפטור את ארבעת הסוגים, כיון שהתורה הגדירה שהם חשובים יותר, שלכן פטורים ממלחמה (במלחמת הרשות). אבל מצד המלך גם עליהם חל החיוב, ולכן אינם פטורים במלחמת מצווה. לכן כאן כיון שיהודה לא היה מלך, אז לא היה בסמכותו לחייב בצו מלכות, אלא כל המלחמה התבססה על מצוות ההצלה, שבהם ארבעת סוגי האנשים פטורים. ולכן פטרם. (ראה באריכות ב'תורת המועדים' 'מלחמת החשמונאים לאור ההלכה'). ואולי אפשר לומר עוד הבדלים: במלחמת החשמונאים היה מלחמה מיוחדת, כיון שלא היה שום סיכוי לנצח, שהיה ודאי שיפסידו. כמו שאנו אומרים 'רבים ביד מעטים' וכו', שבזמנו של יהודה הלוחמים היו אלפים אחדים בלבד כך שבטוח שלא היו מנצחים. לכן אין זה כמו מקרה רגיל של מלחמת מצוה שבה הכל יוצאים כדי שיהיה בטוח שננצח, כאן השיקול של ניצחון לא היה בכלל קיים, ולכן דינו כסתם מלחמת רשות. או שבמלחמת מצוה בשל עצם עניין המצוה לא פוטרים אף אחד. אבל כאן שודאי שלא תושג ניצחון אז אין את העניין של מלחמה לקיום המצווה, כיון שבכ"א המצוה לא תושג, ולכן מעמדו כסתם מלחמת רשות ללא מצוה. ואולי מעמדה של מלחמה זה כשהציבור רוצה לילחם (או ע"י המלך שהוא מחליט בשם הציבור), אבל אם זה קומץ שיוצא לילחם על דעת עצמו כשרוב העם נגד זה, אין לו מעמד של מלחמה. ולכן אצל החשמונאים בזמן יהודה המכבי, רוב העם היה נגד המלחמה הזו, ולכן לא היה לו דין של מלחמה אלא כפעולה קרבית מקומית. לכן ראוי אז להתחשב באותם הפטורים, שאם במלחמת מצוה ניפטרו, אז ק"ו שכאן יפטרו. (או שבשל שהרוב מתנגדים אז יש לו דין כמו של מלחמת רשות שלא בטוח שרוב הציבור רוצה במלחמת רשות [כי זה על דעת המלך], אבל רק מתקיים מצב של מלחמה, ולכן דומים. או שכיון שהרוב נגד זה אז אין כאן דין של מצוה, כיון שהרוב נגדם, ולכן זה רק כמלחמת רשות). ואולי על הדרך של מלחמתם גם כבשו את א"י, וגם הסירו את האויב שבא עלינו, אבל בעצם מטרתם היתה להפסיק את ההתייוונות בישראל, ולא לכבוש את הארץ או להציל מהאויבים. ולכן כיון שלא יוצאים לילחם בשם כיבוש הארץ או עזרת ישראל, אז נישאר מעמדו רק כמלחמת רשות. שיהודה ידע מה עומד בסיבת מלחמתו, ולכן התנהג בהתאם לכך (אולם זה דחוק, כי משמע שם שבאו הגוים לילחם ולהרוג, ומול זה יצא יהודה). ואולי היוונים לא רצו להרוג אותנו (ולכן אין סעודות מצוה בחנוכה) ולכן אין במלחמה נגדם עניין של עזרת ישראל מיד צר [אולם זה דחוק כי משמע שבאו להרוג ולא רק לכבוש בכח ואם יכנעו אז יעזבום] (ואולי אפילו יכלו להשלים מבלי לילחם, שיעשו הסכם רגע לפני המלחמה ויקבעו שלא יחייבו את היהודים לכתוב על קרן השור.. ואז אפילו צער לא יהיה) וגם בכיבוש הארץ, היוונים לא החשיבו את עצמם שליטים בלעדיים על המקומות שכבשו אלא רק כשליטי על, כשכל אומה שולטת על עצמה (ומה שגזרו שמד היה בעקבות הבקשות של המתיוונים, שהיונים ראו בהם את דוברי ישראל), ולכן יש כאן שלטון יהודי בא"י ואין צורך לילחם בכדי לכבוש את הארץ. לכן אין כאן דין של מלחמת מצווה ולכן נישאר מעמדה רק כמלחמת רשות. ואולי בכוונה לא ראה את המלחמה הזו כמלחמת מצוה שהיא מלחמה מאורגנת, אלא כאילו שנילחמים בלא חשיבות של מלחמה ממש, ולכן דינה שצריך להתחשב ולפטור את הפטורים במלחמת הרשות. כיון שהוא היה המנהיג, ולא רצה שיחשב כעין מלך שמנהיג את המלחמה, כיון שהוא כהן, כדי שלא לעבור על איסור לכהנים להיות מלכים (שהרמב"ן אומר שבזה חטאו בני חשמונאי) ולכן החשיב זאת כעין אוסף של אנשים היוצאים לקרב, שאין בו חשיבות של מלחמה ממש, ולכן ראוי לשחרר את הפטורים, כיון שלא נחשב יותר מלחמה ממלחמת רשות. ואולי רוב החכמים התנגדו לצאת לילחם בצורה שכזו, בזמן שאין להם סיוע של עוד עמים, ורוב בנ"י לא איתם. לכן כיון שהתנגדו לצאת לילחם אין בזה מעלה של מלחמת מצוה, כיון שחכמים מתנגדים אליה, ולכן נישאר רק כעין מלחמת רשות. ואולי במלחמת רשות משחררים את הפטורים, משום: 'רבי יוסי הגלילי אומר: "הירא ורך הלבב" זה שהוא מתיירא מן העבירות שבידו, לפיכך תלת לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן' (משנה סוטה ח,ד). ובמלחמת מצוה אומרים לו שיתגבר על פחדיו שבעקבות שזה מצוה ה' יגן עליו. אבל כאן שבטוח יפסידו הירא מעברות לא נירגע, ולכן עדיין מפחד ולא יוכל לילחם. לכן פטר את הירא כאן, ומימלא גם את כל השאר. ואולי כיון שרוב העם לא יצא לילחם, לא ראוי שאותם הפטורים יצאו. שכשכולם יוצאים למלחמת מצוה אז אומרים שלא מתחשבים בצרכים שלהם, שאין פטור לאף אחד, אבל כאן שלא כולם יוצאים, לא ראוי להתעלם, אלא ראוי לשחררם. ואולי חשב שכולם ימותו, ולכן רצוי שישארו כמה להמשיך לנסות לארגן המשכיות, ולכן כיון שיש ליפטור כמה, אז ראוי לפטור אותם מבין כולם. ואולי מה שלא פוטרים במלחמת מצוה, זה משום שסומכים שהנשים יספקו מים מזון וציוד, שגם הן עוזרות- 'כלה יוצאת מחופתה'. אבל במלחמת רשות אין את הנשים, ולכן הפטורים מספקים את האספקה. לכן כאן שאין אחרים שיעזרו להם (שרוב העם היה נגדם), צריך לפטור את הפטורים כדי שיספקו להם אספקה.