האיום האחרון הוא למעשה סיפורו של החנוכה - מאבקם של היוונים כנגד היהודים היה בניסיון לבולל את היהודים ולגרום להם להתערות בתוך התרבות היוונית.

המאבק באותם ימים לא ניטש בין יהודים ליוונים בלבד. התחולל מאבק גדול בתוך העם היהודי, בין היהודים הנאמנים לדתם ובין המתייוונים, שהאמינו כי יש לאמץ את התרבות ההלניסטית המודרנית ולנטוש את היהדות המתבדלת.

היהדות, שדגלה בסיסמה "עם לבדד ישכון", עמדה מאז היווסדה במאבק מתמיד מול מגמות של התבוללות והתערות בתוך העולם הגדול. תמיד ניצב הפיתוי להיסחף אחר התרבות הכללית במקום להיות עם קטן ונבדל. מאז ומעולם היו שחשבו כי 'קִדמה' פירושה בעיטה בערכים המסורתיים והליכה אחרי הזרמים השולטים בעולם.

אבל נשארנו יהודים לא בזכות אותם 'חדשניים'. הם לדאבוננו נטמעו ואבדו ולא נותר מהם שריד. נשארנו יהודים בגלל יהודים 'מיושנים', עקשנים וסרבנים, שבחרו להחזיק בדתם ובמורשתם.

לבסוף מי ששמר על יהדותו, שרד והשתלב בשלשלת הזהב של הרציפות היהודית, ומי שדבקו בתרבות יוון התבוללו לחלוטין ואבדו לעם היהודי.

המאבק הרעיוני שמאחורי נס חנוכה, אינו שייך להיסטוריה הרחוקה. זה בדיוק האתגר העומד לפנינו כאן ועכשיו. בימים ההם זו הייתה התרבות ההלניסטית, שאותה נשאו היוונים, ובזמן הזה אנו עומדים מול התרבות המערבית, המצויידת בטכנולוגיה חדשנית, המנסה להפוך את העולם כולו לכפר גלובלי אחד. התרבות הזאת קובעת מה אוכלים, מה לובשים, מה קוראים, מה שרים, במה מאמינים, מה מקדשים ומה דוחים.

אנו מתמודדים כיום באותה התמודדות של מתתיהו ובניו, אלא שהפעם המאבק איננו נגד גזרות דת של שלטון עריץ, אלא זה מאבק רוחני-ערכי. גם כיום יש פיתוי להיסחף בתוך זרם התרבות הכלל עולמית, השוטף אותנו.

בני-אדם אוהבים את ההגנה של ה'עדר' מתחושת ההתבדלות. מה פשוט יותר מלהיות כמו כולם, להתלבש כמו כולם, לשמוע אותה מוזיקה ששומעים כולם, לחשוב כמו כולם. למה למשוך מבטים ותשומת לב מיוחדת? למה יהודי אינו יכול לאכול עם כולם? למה הוא צריך פתאום להתפלל, ולמה עליו לעצור את העולם עם כניסת השבת או החג?

אבל צריך לזכור שהזרם הזה נוטל מאיתנו את הדבר היקר ביותר – את היותנו יהודים. זה בדיוק התהליך הפוקד רבים מבני עמנו בעולם החופשי.

בהדלקת נרות החנוכה ראוי לזכור את הלקח הנצחי - מפתה מאוד להיות חלק מהעולם הגדול, אבל הקיום היהודי תלוי דווקא בשמירת הייחודיות היהודית. עתידנו – כעם וכיחידים – טמון בהמשך הרציפות של המסורת היהודית. היהודי הנצחי ראה ממלכות קמות ונופלות, תרבויות באות והולכות, ערכים משתנים ואופנות מתחלפות, אך ערכי היהדות נשארים לנצח ועמם אנחנו, העם הנצחי. האמונה היהודית נשארה טהורה ומקורית שאינה מושפעת משינויי הזמן, שלאורה חי העם היהודי לאורך אלפי שנים, מקיים חיי משפחה נאמנים ושומר על ייחודו. זה האור שיביא בסופו של דבר את העולם כולו אל הגאולה.