כימי העץ ימי עמי (ישעיה ס"ה כ"ב)

דע כי תכלית האיסור בעץ הדעת טוב ורע אינה רק בעיקר הקלקול בחג"ת בחינת חטה גפן תאנה אלה בכללות שבע הפירות המבורכים עד כדי התמר ועד כדי אותו תמר מיוחד המבשיל רק לאחר 70 שנה והם שבעים שנה בעולמו שהם בערך 25.5 מליון שנה בעולמו שבהם האמירה מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל היא לא בחינת אפשר ואסור אלה בחינת אי אפשר בכלל עדיין להגיע לכדי זאת האכילה כי אין דעת בכלל לידע היכן באמת בדיוק מצוי זה העץ בתוך הגן וגם שהוא עדיין לא בשל ולא הותר בכול בחינות ומליצות ומשלי היתר האכילה שלו ולכן מזיק וגם כי ביום אוכלך ממנו מות תמות כלומר האכילה הסופית ממנו תמית את המוות לחלוטין וזה כפי שאמרתי יהיה רק בעוד 25.5 מליון שנה שהם 70 שנה בעולמו.

כי כול עניין הישראל, - עם ישראל הוא כשישראל והתורה אחד הם והתורה היא עץ הדעת טוב שכן הותר על ידי חכמים בינתיים הוא תקף 25.5 מליון שנה וזה ימי עמי ואחר כך מתעלה כול זרע האדם והחווה הראשונים שיזכה להשאר עד אז למדרגה נעלית יותר שונה לגמרי מהמעלה שהם מצויים בה כיום.

וזה מה ששאל השם את האדם "המן העץ אכלת" - כלומר בתמיהה ושלילה שלא יתכן אלה שהאדם לשקריו של הנחש סבר שכן ולכן עלה לו עניין החטא הזה רק בזדון המחשבה אך לא במעשה.

וזה מה שפרחה נשמת חנוך בן ירד מהאדם באותה אכילה כי האדם באשר הוא היה יוצר עולמות כלומר מוצרים בעולם היצירה גם ללא צורך כלל וכלל לאכילה מאותו עץ דעת כי דעת להיות יוצר מוצרים גשמיים על פני כדור הארץ לצורכו נתן לו השם גם ללא צורך כלל וכלל לאכילה מאותו העץ ולכן נעשה חנוך הוא מט"ט שר היצירה כמו שטען הנחש שאם תאכלו מהעץ הזה תהיו יוצרי עולמות.

וזה מה שעלה לנחש גם לשון הרע וגם קצת שם רע על השם כי איך יעלה על הדעת שהשם יתברך הכל יכול ולא צריך שום דבר לכשלעצמו יצטרך איזה שהוא אמצעי ואכילה כדי לברוא עולמות כמו שטען הנחש שמהעץ הזה אכל וכך ברא עולמות.

כי בנתיים עץ הדעת טוב ורע מפזר פיסות דעת דקות דקות בתוך עצי הגן המותרים והבשלים ורק פיסות דעת שהותרו והבשילו לחלוטין ואותם ומהם האדם ניזון מזון לנשמה.

לכן בגלל ששורש כול העברות המקורי הייתה רק תקלת זדון המחשבה בחווה ואדם שלכאורה וכביכול עוברים בשעת איזה שהיא נקיטת מעשה על איסור השם כאשר למעשה העניין במקורו אינו איסור כלל וכלל אלה נקודת התאפשרות כללית לכן גם החמורות שבעברות שנשתלשלו משם ואילך כגון עבודה זרה היו שום דבר ממש בעולם הזה אלה רק מדמה לא מבורר ודימיון פרוע ומופרע של דימויי צורת כלי שאין בהם שום ממש.

בזאת נבאר דעת חכמינו המשכילים והחילונים רבים מעם ישראל כבר עשרות דורות קול המון כקול ש – ד – י, עוד בערך מסוף שעה רביעית לאלף השישי 5333 ימי מרן קארו והאר"י והמהרח"ו וכול קבוצת החכמים שהייתה שם בצפת ובטבריה בימים ההם שאמרה שעיקר עיסוקו של האדם הישראלי אינו אכילה מעץ הדעת טוב אלה מעץ החיים.

ועץ הדעת טוב הוא דעת תורה דעת חכמים חז"ל תורה שבעל פה והלכה וכפי שאמרו אלו אין זה עיסוקו הנצרך העיקרי של האדם הישראלי ומשם החלו יהודים מסויימים לפרוש מדקדוקי ההלכה וחז"ל והתורה שבעל פה.

כי האיסור על האכילה מאותו העץ אינו רק על עץ הדעת רע שבו אלה ברובדים מסויימים על עץ הדעת טוב שבו ולא תואכל זה לא תואכל בפשטות ובלי שום חוכמות וגם מעץ הדעת טוב שבו.

ולכן הדעת שממנה הם ניזונים היא דעת קדומה הרמוזה רק בסיקולי אותיות במעשה בראשית על ידי "ד" של מילת ויבדל של בין האור ובין החושך "ע" של וחושך על פני תהום ו"ת" של בראשית הנותן את בחינת הדעת הקדומה ביותר האפשרית והיא לא באופן של עץ ולא באופן של אכילה ולא באופן של טוב ורע כי החושך המדובר שם קדם וקדם במעלה לאור שנברא לפניו וגם לטוב באשר הוא כלומר שהוא לא בדיוק טוב אך נעלה יותר מהטוב הזה ומעלתו שהתחילתם שלו כול כך קדום שהסופם שלו מתגשם בעולם הזה בעובדין דחול הסופיים ביותר של העולם הזה כגון יישוב הארץ המעשי של כלכלה וביטחון מעשיים.

כן ה"ד" של הדעת הזאת היא "ד" של כוח ההבדלה הכללי ולא בדיוק בין טוב לרע אלה כללי בין אור לחושך ולא באופן הזה שהחושך הוא בהכרח דבר רע אלה האור טוב והחושך קדם וקדם במעלה נעלה אך פחות טוב והאור טוב אך פחות נעלה לכן לפעמים עיסוקם של אלו החילונים הוא בדברים של חושך כפול ומכופל שהוא הפך אור התורה והמצוות הגמור כלומר עובדין דחול גמורים.