'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנאמר (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי" וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי" וגו'.' (שבת קיח,ב) הרי שכדי להביא את הגאולה צריך שתי שבתות. לעומת זאת נאמר ביר': 'א"ר לוי: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא. מאי טעמא? (שמות טז) "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה'" וגומר, חד יום. ואומר (ישעיהו ל) "בשובה ונחת תושעון" בשובה ונייח תתפרקון' (יר' תענית א,א). הרי שמספיקה שבת אחת ולא צריך שתי שבתות?- אלא שניראה שיש הבדל ביניהם, שבבבלי מדובר על בבל, על חו"ל, שיש צורך בתשובה גדולה לה', ולכן צריך פעמים להוכיח ע"י שבת את דבקותינו בה'. אבל בא"י שאנו דבוקים בשכינה שבארץ, אז מספיק שבת אחת בכדי להיות דבקים בה' כראוי בשביל הגאולה, ולכן היר' שמא"י מביא שבת אחת. ויותר מזה ניראה שמציאותינו בא"י היא כשמירת שבת אחת, כיון שיש שבת הארץ, ולכן בהיותנו בא"י אנו מחוברים לקדושה השייכת עם שבת גם מצד הארץ- שבת הארץ, ולכן היא המשלימה להחשב שבת שניה. שבעצם היותנו בא"י אנו מחוברים לקדושה המתגלת בארץ, שבאה לידי ביטוי בשמיטה כשבת הארץ, וישיבת א"י קשורה לשביתת הארץ שבשמיטה, שהרי כדי שישמרו שבת הארץ צריך להיות בארץ, ולכן עצם המצאותינו בא"י מקשר לעניין של שמיטת הארץ ולכן מזרז את הגאולה. מעשינו שמתחבר להבאת השמיטה, יש לו קשר לשמיטה, מעין: '"והיה"- אין והיה אלא מיד. "כי תבוא אל הארץ" עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ' (ספרי דברים כו,א) והרי מצות בכורים התחייבו רק לאחר י"ד שנה? -אלא הכוונה כמו בהפרשת חלה 'קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ.. בזכות שתקבל עליך אתה בא אל הארץ' (כמו שהסביר מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א בתורת המקרא "כי תבוא" א), שגם כאן הביאה ברצון לשמיטה מקשר לכחה אע"פ שכיום היא מדרבנן. וכך ניראה שע"י שילוב השמיטה ושבת משלימים את הכח לגאולה. ולכן תחילת תהליך הגאולה קשור לצמיחה שבא"י: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א) כיון שקשור לשמיטה.. ויותר מזה ניראה שעצם הגעתנו לא"י יש בזה עשיה שמגלגלת לשמיטה, גם אם לא חושבים על זה, ולכן יש בזה משום זרוז לגאולה מצד היותנו בא"י, לכן מדגיש שהגאולה באה מיד כשמשמרים כהלכתם, שאז הגאולה באה מיד לגמרי, ולא בתהליך ארוך של זרוז לאט לאט מעצם היותנו בארץ. לכן בבלי הפס' לגאולה הוא "והביאותים אל הר קדשי" (ישעיה נו,ז) שמרמז על הגעה לירושלים, כרומז גם להגעה לארץ. ואילו ביר' זה "בשובה ונחת תושעון" (שם ל,טו) שרומז על ישועה ונחת לנימצאים בא"י (שהפס' שם מתייחסים לאמירה שלא מפחדים מהמלחמה עליהם). ואולי נירמז בגמ' שקודם מובא: 'אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר (ישעיהו נו, ב) "אשרי אנוש יעשה זאת.. וגו'.. מחללו" אל תקרי מחללו אלא מחול לו' (סנהדרין שם) וזה מזכיר את א"י: 'היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל - א"י מכפרת עליו' וכו' (ספרי דברים לב,מג). כך שאולי באו לרמז על עניינה של שבת ושל א"י כשבת. ואולי התורה רמזה לזה ע"י שיובל שהוא קשור לשביעי של שמיטה, כשבת ושמיטה, בו נאמר "ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ" (ויקרא כה,כד) שבא לרמז על גאולה שבאה לארץ, ע"י קשר של שבת (שביעי) ושמיטה. וכן היובל ניקרא עולם (קידושין טו,א) כמרמז על תיקונו של כלל העולם (ולכן נאמר ביחס לעבד, כרמז ליציאה מעבדות אדם לעבדות ה', שלכן אין עבדות גמורה ביהודי). וניראה שאולי יש רמז בדברי רשב"י: 'תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא' וכו' (ברכות ה,א) שמעבר לפשט הפשוט ניראה שרומז שישנם שלושה סוגים בבנ"י, יש הדבוקים רק בתורה ולא בא"י, ויש הדבוקים בא"י ולא בתורה, ויש הדבוקים בעוה"ב, שהוא הקדושה השלמה באמת, שהיא חלה ע"י תורה וא"י יחד, ובכך מעלים את האדם להיות ראוי לעוה"ב שלו הפרטי, אבל גם מתקן את העולם בצורה האמיתית והשלמה, שיגיע לתיקונו ויהיה מתוקן, כלעתיד לבא (שאף הוא הנקרא עוה"ב). וגם ניראה שזה כנגד עם ישראל, תורת ישראל וא"י, שיחד משלימים זה את זה בשלמות, ולכן זהו תורה, א"י, ועוה"ב שהוא עולם הנשמות שזה שייך לנשמת ישראל- בנ”י. ואף ניראה: 'וכן היה ר' מאיר אומר: כל הדר בארץ ישראל, וקורא ק"ש שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש - הרי הוא בן העולם הבא' (ספרי שם) שהדר בא"י זה כנגד א"י, קריאת שמע זה כנגד תורה (שאלו הם פס' מהתורה, ואף הם החיבור לתורה, שלכן הם בבוקר ובערב, כמו שמצוות תורה הוא ללמוד לפחות משהו ביום ובלילה) ודיבור בלשוה"ק זה כנגד עם ישראל, שזהו שפתנו הקדושה (ששפה ראויה לדובריה, ואף אנו מדברים בלשוה"ק בהיותנו כמלאכים), שיחד זהו בן עוה"ב, שהוא מושלם בקדושה. ואף בזה ניראה שרומז גם לעוה"ב שלעתיד, שמקדש את כל העולם לתיקונו-לגאולתו, ולכן ראוי לקום בתחיית המתים בגאולה השלמה.