"אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם" (בראשית יד,כג). לכאורה לא מובן מה האמירה הזו, הרי אם אומר מ.. ועד.. צריך להיות שהראשון גדול והשני קטן, אבל כאן הרי שניהם הם דברים שאין בהם חשיבות?- ניראה שכאן אין הכוונה בין שני דברים ביחס של חשיבותם, אלא בא לומר לו מצד שני עניינים השייכים לתת למי שיצא לילחם. עניין אחד הוא הקניין של המלחמה, שכל מה ששבה הוא שלו מצד קניין מלחמה, וזהו שאומר "חוט" שהוא סתם הרכוש ששבה, שאותו הוא לא ישאיר לעצמו. אולם בנוסף לזה יש גם עוד עניין, והוא הבלאי של הציוד של היוצאים למלחמה, שהרי יצאו לילחם ועברו מרחק רב, מ"אלוני ממרא" (יד,יג) עד "חובה אשר משמאל לדמשק" (טו) ומימלא כיון שהלכו הרבה ודאי שהיה גם בלאי של הציוד, ובפרט הנעלים שאיתם הלכו. על זה אומר אברהם "שרוך נעל" שהוא מדגיש את עניין הנעל, שאפילו תשלום עבור הבלאי הוא לא מוכן לקחת ממנו. עוד אפשר שחוט איתו יוצרים בגדים "שממנו תופרין כל בגד" (אב"ע) ואילו שרוך הוא "שרוך העור הקושר הנעל' (אב"ע). מימלא בגד זה דבר הגלוי לכל, שכל מי שרואהו ישר רואה את הבגד, ומימלא את החוט שקיבל. אבל שרוך נעל הוא למטה בנעל, שאותו לא רואים כ"ך, ולכן השרוך אינו ניראה לכולם בגלוי, לזה אומר שאפילו דבר כזה הוא אינו מעוניין לקחת. אולי אפשר שאברהם אומר "ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי אל ה' א-ל עליון קנה שמים וארץ" (כב) שלהבדיל מעובדי ע"ז שהיו כאלו העובדים לכוכבים וכדו' והיו כאלו העובדים לבהמות וכדו', שאלו מתייחסים לשמים (ככוכבים) ואלו לארץ (בהמות ואדמה). בא אברהם ואומר שהוא מאמין בה' שהוא קונה שמים וארץ, הוא גם אלקי השמים וגם של הארץ. ולכן כאשר הרים ידו בשבועה 'הרימותי ידי- לשון שבועה מרים אני את ידי לאל עליון' (רש"י) [או לשון הקדש: 'אמר הרימותי ידי אל ה' להיות הקדש וחרם לפניו אם אקח מכל אשר לך'. רמב"ן] אומר שזה חל על שני הצדדים, גם שמים וגם ארץ, וזהו חוט שהוא עשוי מבד, שהוא גידולי קרקע, ולכן זה כנגד אותם המאמינים בע"ז של השמים, שהם עובדים כדי שיהיה גשם שישקע את הארץ (וזה קשור לחורף וקיץ ע”פ השמש. וכן גשם יורד משמים). ואילו שרוך נעל הוא עשוי מעור חיה, וזה כנגד העובדים לארציות והחומריות הקשה, שזה מתגלה בבהמה, שהם עובדים לארץ. או לחילופין, אלו שעבדו לארץ זה קשור לגידולי קרקע, שבא מהארץ, ואילו עור זה של בהמה, שזה כנגד העובדים לשמים, שכך עבדו ליה על היותה בעלת רוח חיים, שמעל החומר הארצי. לכן אמר אברהם שה' הוא שברא הכל ולכן כנגד זה כשנישבע זה בא לידי ביטוי שלא יקח, לא מה שכנגד הארץ ולא מה שכנגד השמים, שה' הוא אלוקים של הכל, ולכן כנגדו לא יקח כלום. וזהו מדבר שמסמל היותו אלוקי שמים ועד דבר שמסמל היותו אלוקי ארץ (או להיפך, תלוי כנגד מה החוט וכנגד מה העור). עוד ניראה שאמרו חז”ל: 'דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו (בראשית יד, כג) "אם מחוט ועד שרוך נעל", זכו בניו לב' מצות: חוט של תכלת ורצועה של תפלין. בשלמא רצועה של תפלין דכתיב (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ותניא, ר"א הגדול אומר: אלו תפלין שבראש. אלא חוט של תכלת מאי היא? דתניא, היה ר"מ אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות כד, י) "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" וכתיב (יחזקאל א, כו) "כמראה אבן ספיר דמות כסא"' (סוטה יז,א). והנה לכאורה אברהם היה מקיים את כל התורה: 'אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו' ' (יומא כח,ב) מימלא אם קיים את כל התורה זה כולל תפילין ותכלת?- אלא ניראה שודאי ששני אלו הם חלק מתרי"ג מצוות, ולכן לא תלוי במעשה אברהם, אלא הכוונה כאן היא להשפעתם הגדולה, שע"י התפילין בא שם ה' עלינו, וע"י התכלת מתחברים לה'. שזה כביכול מכוון כלפי מטה (תפילין עלינו) וזה מכוון כלפי מעלה (שמזכיר את כסא ה'). וחיבור זה הוא קדושה גדולה, ולכן צריך כח גדול לזכות לקיימו בשלמות. וע"י מעשה אברהם שקידש את ה' כאן הוא הוריד קדושה גדולה לעולם שעל ידה אנו יכולים להתחבר לקדושה בצורה קלה יותר, ע"י מעשיו. מימלא לפי זה אפשר שאברהם בכוונה אמר את שני הדברים האלו, לומר על שני עניינים, של חיבור שמים וארץ ע"י הקדושה, ולכן אמר שני דברים לרמז על עשיית הקדושה בעולם על ידנו (וזהו חוט כלפי מעלה, שאיתו מכינים בגד [וכובע], שבגובה, ושרוך נעל הוא למטה, כנגד כלפי מטה). שזה כנגד 'ויצא מלך סדום לקראתו וגו', רבי אבא בר כהנא אמר: התחיל לקשקש לו בזנבו. אמר לו: מה אתה ירדת לכבשן האש וניצלת, אף אני ירדתי לחמר וניצלתי' (בראשית רבה מג,ה). לזה רמז לו אברהם שאין מה להשוות בניהם, בין צדקותו לצדוקותו. ועוד אולי אפשר, שמחלוקת רש"י ורמב"ן האם "הרמתי ידי אל ה'" זה שבועה (רש"י) או הקדש (רמב"ן) תלוי ע"פ מחלוקת חז"ל: 'ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש וגו' ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי וגו'. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אמר: עשאן תרומה היך מה דאת אמר: (במדבר יח) והרמותם ממנו תרומת ה'. ורבי נחמיה אמר: עשאן שבועה, היך מה דאת אמר (דניאל יב): וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחי העולם. ורבנן אמרי: עשאן שירה, היך מה דאת אמר (שמות טו): זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו' (שם, ט). שרש"י כר"נ והרמב"ן כר"י. ניראה שבעצם אברהם התכוון לכל אלו, גם לשבועה וגם להקדש. ולכן פרט מה לא יקח, ע"פ מה שהתחייב. שדרשו: 'דבר אחר: אם מחוט, אלו הקרבנות, כההיא דתנן: וחוט של סקרא חוגרו באמצע, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. ועד שרוך נעל, אלו פעמי רגלים, היך מה דאת אמר (שיר ו): מה יפו פעמיך בנעלים' (שם). מימלא חוט הוא כנגד הקדש, כמזבח, שעליו קדשים, ושרוך הוא כנגד שבועה, שזה חל על האדם, כעולי הרגל (שזה האנשים). "ואם אקח מכל אשר לך" זה כנגד שירה, שהכל שייך לה' (ששירם לכבוד ה' על כל המציאות) שכנגד זה '"ואם אקח מכל אשר לך" - וא"ת לתת לי שכר מבית גנזיך, לא אקח' (רש"י. בראשית יד,כג) שזה כנגד שהכל של ה', גם מה שבאוצרותיו.

נ.ב. ניראה שאפשר שפרוט הדברים במדרש הם ע"פ הדעות: 'ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש וגו' ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי וגו'. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן.ר' יהודה אמר: עשאן תרומה היך מה דאת אמר: (במדבר יח) "והרמותם ממנו תרומת ה'”. ורבי נחמיה אמר: עשאן שבועה, היך מה דאת אמר (דניאל יב): "וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחי העולם”. ורבנן אמרי: עשאן שירה, היך מה דאת אמר (שמות טו): "זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו”. רבי ברכיה ור' חלבו ור' אמי בשם ר' אלעזר אמרו: אמר משה בלשון שאמר אבא שירה. הרימותי ידי אל ה', בו בלשון אני אומר שירה, שנאמר: אלקי אבי וארוממנהו. אם מחוט אמר רבי אבא בר ממל: אמר לו הקדוש ברוך הוא: את אמרת אם מחוט, חייך! שאני נותן לבניך מצות ציצית, היך מה דאת אמר (במדבר מו): "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת” ומתרגמינן חוטא דתכלתא. ועד שרוך נעל, חייך! שאני נותן לבניך מצות יבמה, היך מה דאת אמר (דברים כה): "וחלצה נעלו מעל רגלו”. דבר אחר: אם מחוט, זה המשכן שהוא מצוייר בתכלת וארגמן. ועד שרוך נעל, אלו עורות התחשים. דבר אחר: אם מחוט, אלו הקרבנות, כההיא דתנן: וחוט של סקרא חוגרו באמצע, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. ועד שרוך נעל, אלו פעמי רגלים, היך מה דאת אמר (שיר ו): "מה יפו פעמיך בנעלים”' (בראשית רבה מג,ט). שכל קטע מתייחס לדעה אחת שבין רבנן, ר"י ור"נ. כנגד דעת ר"י שעשאם תרומה, הכוונה בתרומה כעין הקדש (כמו שמסביר הרמב"ן בפס' את כוונת המדרש [כב]) וכנגד זה הדעה של קרבנות ועולי רגלים (שעולים ומקריבים קרבן ראיה ושאר קרבנות) וכנגד דעת ר"נ שעשאם שבועה, נאמר ההסבר של ציצית ויבמה (שלכן ניראה שאמרו 'חייך' כדי לרמז על עניין שבועה, כאדם שנישבע בלשון זו) שיבמה בא להתיר את חיבורה אליו אישית (מכח אחיו), ובציצית זה על בגד האדם, שתלוי באדם, שאין חובה לבגד להיות עם ציצית אלא רק בגד שאדם לובש (שכך ניפסק להלכה [אע"פ שזה מחלוקת בגמ']) מימלא זה דומה לשבועה שהיא חלה על האדם (וכמו: '...שכך אתה מוצא בכל הצדיקים, שהשביעו את יצרם: באברהם הוא אומר "הרימותי ידי לא-ל עליון, קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל, אם אקח מכל אשר לך"' ספרי דברים [ו,ו] פסקה לג). ולדעת רבנן שזה שירה כנגד זה נאמר שזה כנגד המשכן (מצוייר בתכלת וארגמן ועורות תחשים) שבו הלוים שרים, אבל גם עצם מהותו של המשכן הוא להראות לעולם חיבור תמידי לה', וע"י כך כל העולם יתרומם בשירה לה'. וניראה אף שהמשכן בא בעקבות חטא העגל (כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' פרשת "תרומה") והנה יש הבדל בין הנכתב בלוחות הראשונים והשניים, שבשבת מופיע כאן זכור וכאן שמור, והסביר מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שזה משום שקודם לעגל היו כעין מלאכים, ולאחר העגל נפלו להיות כבני אדם (שם, פרשת "יתרו"). מימלא ניראה ע"פ זה שיוצא שהמשכן שקשור בעקבות העגל בא לתקן את הנפילה מהיותם כמלאכים ועיקר מעשה המלאכים הוא בשירה לה', מימלא לכן המשכן מרמז על שירה, וזהו כדעת רבנן.