“...ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה. ויאמר לוט אלהם אל נא אדני. הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי. הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי. ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת. מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן קרא שם העיר צוער. השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה" וגו' (בראשית יט, יז-כג). בעקבות דברי לוט מובא בגמ': 'ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם יחזר אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה. שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין, שנאמר (בראשית יט, כ) "הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער", מאי "קרובה”? אילימא קרובה דמיקרבא וזוטא, והא קא חזו לה? אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין. א"ר אבין מאי קרא? דכתיב (בראשית יט, כ) "אמלטה נא שמה" נ"א בגימטריא נ' וחד הוי. ושל סדום נ' וב' ושלותה כ"ו, דכתיב (בראשית יד, ד) "שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה" וגו'' (שבת י,ב-יא,א). לכאורה מה מוסיף בדבריו 'שלותה כ"ו', מה זה משנה כמה זמן היו בשלוה?- ובפשטות אפשר שבא לומר שאע"פ שבמשך חצי מהזמן היו משועבדים ובמלחמות, ומימלא כעין שאינם יושבים היטב במקומם, ולכן אולי לא נחשיב את הזמן שלהם כעיר אלא דווקא ע"פ זמן שלוותם? לכן אמר במפורש ר' אבין שבתוך הזמן של נ"ב יש כ"ו של שלוה, ובכ"ז החישוב הוא ע"פ הזמן השלם, ולכן נחשב נ"ב ומימלא יותר מצוער שהיתה נ"א שנה. ואולי אפשר שהביא זאת, כיון שמובא במשנה: 'שלוש ארצות לנישואין יהודה עבר הירדן והגליל. אין מוציאין מעיר לעיר ולא מכרך לכרך, אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך. אבל לא מעיר לכרך, ולא מכרך לעיר. מוציאין מנוה הרע לנוה היפה, אבל לא מנוה היפה לנוה הרע. רשב"ג אומר: אף לא מנוה הרע לנוה היפה, שהנוה היפה בודק' (משנה כתובות יג י) מסבירה הגמ': 'רשב"ג אומר כו'. מאי בודק? כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעים' (כתובות קי,ב). ומובא ביר': 'ומניין שהנוה היפה בודק? ר' לוי בשם ר' חמא בשם חנינה: (בראשית יט) "פן תדבקני הרעה ומתי" במשרה וסמך להרה, ואת אמר אכין? אלא מכאן שנוה היפה בודק' (יר' כתובות יג,י). מזה שלוט מפחד שיפגע מרעה, אע"פ שעובר ממישור להר, ששם האויר יותר טוב, מימלא מוכח ששינוי מקום אפילו לטובה מזיק. והנה בבלי לא הובאה ראיה כזו, ואפשר שזה כ"ך פשוט עד שלא צריך הוכחה לזה. או שלא ידעו את ההסבר הזה. ואולי אפשר שהבבלי לא קיבל את ההסבר הזה, כיון שכל העניין של שינוי מקום שמזיק הוא כשעובר מטוב לרע או מרע לטוב, אבל אם שניהם טובים אין את הבעיה הזו. והנה כל זמן שהיו אנשי סדום בשעבוד או מלחמה אז המקום נישחת ע"י כך ומימלא הוא מקום רע. ואמנם נאמר כשלוט הלך לסדום: "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה כגן ה'" (בראשית יג,י). הרי שהמקום היה פורח? אלא ששם זה היה בזמן שמרדו (בשתים עשרה שנה של המרידה) כיון שזה היה חמש שנים לפני מלחמת הארבעה נגד החמשה (ראה בשבת י,ב תוס' ד"ה 'ושל') ומימלא במשך אותו זמן חזר לצמוח ולכן היה מקום כגן ה'. אבל לאחר מלחמת הארבעה נגדם שהחריבו את הכל, אולי כבר סדום אינה כגן ה' ומימלא פירוש הפס' הוא כיר' שחושש מהשינוי להר. לכן מדגיש שהם היו המון שנים בשלוה ולכן במשך השנים ודאי החזירו את כל המקום לקדמותו כגן ה', ולכן אין זה שינוי ממקום רע לטוב. ואמנם אולי לכן היר' מדגיש שההבדל לטובה הוא בגלל סוג האויר, אבל לבבלי אולי מקום עם פריחה הוא מקום טוב ולכן דומה לאויר הרים, ובפרט שלוט עצמו הולך להר: "ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער" (יט,ל) כך שמוכח שלא כ"ך פחד מההר. וליר' י"ל שאין מכאן ראיה כי מה שלא רצה ללכת להר היה לפני שהתהפכה סדום, ולכן לא פחד כ"ך, אבל לאחר שראה מה קרה לסדום תקפו פחד, ולכן עבר להר אע"פ שיקשה עליו ונאמר לו שלא תתהפך צוער, בכ"ז הפחד גבר והכריע לעבור להר. אבל לבבלי טיבה של סדום שווה לטיב ההר, ומימלא מה שטען לוט זה לא מצד טיב ההר, אלא כמו שמפרש רש"י: '"פן תדבקני הרעה" - כשהייתי אצל אנשי סדום היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני העיר, והייתי נראה צדיק וכדאי להנצל. וכשאבא אצל צדיק אני כרשע' וכו' (רש"י. שם יט,יט) שזהו אותו העקרון של צוער, שהיא חדשה יותר ולכן יש בה פחות עונות ומימלא ראויה לינצל. או בפשטות הבבלי לא הביא זאת לראיה כיון שאין זו סיבה מספקת בכדי לטעון שיתן לו ללכת לצוער, ובפרט שאומר על זה "ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי" והרי בשינוי מרע לטוב זה מביא 'חולי מעיים' אבל לא מוות, כך שאין זו טענתו לינצל ממוות. (וליר' אולי אפשר להגיע למיתה ולא רק חולי מעיים, או שחולי מעיים לפעמים מחמיר עד שממית מי שרגיש). והנה מה שרב אומר 'מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין' ולא אמר 'עונותיה מועטים' בפשטות זה כדי לדמות ללשון הפס' “והיא מצער" (פס' כ). אולם אולי בא גם לרמז שלפעמים גם בעיר שעונותיה קצת יותר מהעיר הותיקה, בכ"ז עדיפה העיר החדשה כיון שהעוונות צעירים, חדשים, ולכן קל יותר לשנות את דרכיהם מאשר הותיקה שעוונותיהם מושרשים היטב.