דבר תורה פרשת "לך לך"

"ויהי אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה וכו'...ויוצא אותו החוצה ויאמר וכו'"(ט"ו,א-ה)

אומרת הגמרא במסכת מגילה:"אין ויהי אלא לשון שמחה".הכוונה שכל פעם שנאמר התורה ובכלל התנ"ך 'ויהי' דבר טוב קורה ויקרה לעמ"י.

נכתב בפסוק "ויוצא אותו החוצה" ונשאלת השאלה הידועה,מדוע היה על הקב"ה להוציא את אברהם מחוץ לאהלו? על הפשט עונה רש"י ואומר-על מנת להראות לו את הכוכבים ולברכו. אך רש"י מביא מדרש נוסף.אברם אינו מוליד,אברהם מוליד!(בראשית רבה מד"י) הוספת אות משם ה' ית' מרבה את הברכה באדם ומשנה את מזלו.וכן בעניין שרה ושרי.[וקצת קשה מה שראינו במדרש שאות קיין שנתן ה' במצחו היה האות ה' ונראה משם שזוהי קללה.ואפשר לתרץ דהרי אות זה הצילו מן האדם שלא יהרגוהו ממורא האות על כן יש בו מין ההצלה והברכה.]

מסביר ה"שפת אמת" את עניין מזלו של אברהם והשינוי שחל בו על ידי הוספת האות ה'.

ישנה גמרא במסכת נדרים האומרת דבר מעניין עד מאוד וחשוב מאין כמותו."אין מזל לישראל". ובכן,נדרשים הדברים לביאור,האם כוונתם שלישראל מזל ביש או שאינם תלויים במזל?

כוחו של עם ישראל הוא בציבור,באחדות.שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד.ביום כיפור שעבר עלינו אמרנו "הרי אנחנו מתירים להתפלל את/עם העבריינים".בסוכות איחדנו את האתרוג עם ההדס, הערבה והלולב כל אחד בסודותיו בעניין משל הריח והטעם.בתפילת שמונה עשרה אומרים אנחנו: "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", מה עניין תקיעת שופר הגאולה לקיבוץ כל העם בארץ ישראל?וכי אי אפשר לו להקב"ה לתקוע בשופר הגאולה כאשר עמ"י מפוזרים בשאר ארצות העולם?

אלא צריך להבין ולהפנים כי כוחו של עם ישראל הוא באחדותו, כמו שיוצא מן הדין שמותר לומר דברים שבקדושה רק בעשרה שנקראים ציבור ותמיד ישנה עדיפות לתפילה ברבים משום "ברוב עם הדרת מלך".

כאשר ציבור מסוים נאספים ועומדים בתפילה, למזל של כל אחד ואחד אין כוח, ומזלם הפרטי מתבטל על ידי הציבור-על כן כאשר עם ישראל מאוחדים, אז לא חל עליהם המזל וכוחות הגורל ובכוחם לכלות ולקרוע כל גזר דין מן השמיים ולשנות הכול.

לכן מובנים דברינו בתפילה,שכן גאולתנו אפשרית רק כאשר נתאסף כולנו,כל האומה ביחד ונבקש מה' אלוקינו שיגאלנו, והיאך לא ישעה ה' לתפילותיו של ציבור כזה??

אם כן,נחזור לאברהם.בהמשך הפרשה נקרא אברהם אבינו "אב המון גויים"(י"ז,ה).בהוספת האות ה' לשמו של אברהם נעשה אברהם כציבור ועם.על כן אנו אומרים בתפילותינו "אלוקי אברהם".הלשון אלוקי שייכת רק בציבור,"אלוקי העם הזה","אלוקי העברים","אלוקי העמים".הקב"ה עשה את אברהם כציבור ו"גוי גדול" על כן,כעת לא שלט בו המזל ויכל להוליד. אותו הרעיון מביא רש"י בשינוי שמה של שרה  מ"שרי" ל"שרה".בשם 'שרי' הכוונה השר שלי ולא של אחרים, ובשם 'שרה' הכוונה שרה על הכול.רעיון הכלל והפרט.