בס"ד                                                    עש"ק                                                 י' במר חשוון   תשע"ז

                                     ליקוטי אור - בפרשה - לך לך

" וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ   "(יב, א)

לאחר המבול נפוצו בני האדם משלושת בניו של נח: שם, חם ויפת. כאשר עברו להם עוד עשרה דורות מנוח

ועד אברהם אבינו ע"ה, שהיה מזרעו של שם. ובדרך אגב, מכאן גם מקור המילה 'אנטישמי' פירוש: נגד זרעו

של 'שם', שעיקרו כידוע הם העם היהודי ששורשו באבות הקדושים. וזה מפני שאברהם היה הראשון שהחל

להפיץ בעולם את האמונה באדון האדונים, שחותמו הוא אמת, ועל ידי כך ניפץ לבני האדם אשר בחרו לחיות

בצד האחר, דהיינו שקר, כל מיני מיתוסים ואמונות כוזבות שאין להם בסיס, והשקר הוא יסודם. וזהו הטעם

לשנאה הגדולה שהתפתחה כנגד אברהם אבינו וזרעו אחריו, כי בהפיצו את דבר ה' בעולם, דחה האור את

החושך והאמת התגלתה, מה שמחייב את שומעי לקחו לזנוח את דרך החושך, שהוא בחינת שקר.  

והנה, ידוע שאברהם אבינו ע"ה גדל בביתו של אביו תרח שהיה מושתת על עבודה זרה וכפירה בה' יתברך,

כמו שדרשו חז"ל (בר"ר לח, יג): תרח עובד צלמים וכו', ע"ש. ולפיכך, אפשר לומר שהוא היה בגדר של 'תינוק

שנשבה', כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (הלכות ממרים פ"ג): בני הטועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו

במינות וגידלו אותן עליו, הרי הן 'כתינוק שנשבה' לבין הגויים וגדלוהו הגויים על דתם שהוא אנוס. ושאל

אותי בני חביבי בן יקיר לי, לפני שמש ינון שמו הי"ו, אם הוא היה בגדר 'תינוק שנשבה', איך בכל זאת יצא 

ממנו אברהם אבינו ע"ה?

והשבתי לו על דרך הפשט, שלכל אדם יש בחירה חופשית האם לבחור באמת או בשקר, באור או בחושך.

ועל כן אברהם אבינו ע"ה אף על פי שנולד לבית של כפירה בה' בחר בדרך האמת והטוב, עוד בהיותו בגיל

צעיר, כמו שאמרו חז"ל (נדרים לב, בר"ר כו, ה): בגיל שלוש הכיר אברהם את הקדוש ברוך הוא. וזה שדרשו 

חז"ל (בר"ר לט, א) על הפסוק (תהלים מה): "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ, וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ" משל לאחד,

שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה (בית מסודר יפה כארמון או מצודה והוא כמשל לעולם) אחת דולקת. אמר: 

תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?! הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו

אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?!הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: אני הוא בעל העולם.

ונראה שיש לדקדק ולהבין מי היא אותה 'בת' שהפסוק מדבר עליה, ואיך היא מתקשרת לדברי המדרש הנ"ל.

והתשובה לשאלה היא בהבנת קושיית המפרשים ששאלו מה הטעם שנאמר 'לך לך מארצך', שהרי היה לומר

פעם אחת 'לך מארצך', ומהי התוספת 'לְךָ'?. אלא בשביל להבין זאת נקדים את דברי הזוהר הקדוש (לך לך, סת

רי תורה, דף ע"ו): שהכוונה היא על הנשמה הקדושה אשר יורדת לשכון בגופו של האדם. והדברים צריכים ביאור.

וחזו עייני בדבריו המאירים של מוהרנ"ת (רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב) אשר ישפכו לנו קצת אור בעניין,

על פי המובא בספרו "ליקוטי הלכות" שריחו כריח השדה (חושן משפט, גניבה ה, ז): רק להמשיך עצמו אל נקודת 

האמת לאמיתה המושרשת בו מצד נשמתו שהיא חלק אלוקַ ממעל, שהוא עצם האמת. וזה עיקר עצמיות 

האדם, כי כשאומר האדם: "אני", או "לי", או "לך" מכוון הכל על עצם האדם שהוא נשמתו, ולא על הגוף שנקרא

רק בשר ודם. וזה בחינת: "ויאמר ה' אל אברם לך לך" שנאמר 'לְךָ' דווקא, לעצמיותך שהוא רק נקודת האמת

לאמיתה המושרשת בך (בחינת נשמות ישראל שהתחילו מאברהם שנאמר עליהם כולו זרע אמת). וזה: "מארצך וממולדתך 

ומבית אביך", כי צריך לפנות שכמו ולהטות לגמרי מכל השקרים והבלבולים הנאחזים בו מצד הארץ (מארצך)

שנתגדל בה או מצד ההולדה (מולדתך, היינו מצד אמו כידוע) או מצד המשפחה (ומבית אביך), רק ימשוך עצמו אל

נקודת האמת לאמיתה, ואז יזכה לבוא אל תכליתו הנצחית, שזה בחינת 'אל הארץ אשר אראך', ועל ידי כך

משיב את הגניבה מהבעל דבר (היצר הרע) שהוא ראש כל הגנבים, כי תפקידו להסית את האדם מדרך האמת,

על ידי גניבת דעתו ולבו לצד האחר, היינו השקר, ועל ידי כך לאבדו מן העולם וכו', רחמנא ליצלן, עכת"ד, ע"ש

בהרחבה וישמח לבך. היינו אדם צריך להתבונן בנקודת האמת הפנימית שבו, כלומר בעצם חיותו שהוא מצד

הנשמה שנתן בו ה' יתברך, כי הוא אדון כל הנשמות, ולהבין בדעתו שאין הגוף הגשמי יכול להחיות את עצמו

ללא הנשמה. ועל ידי כך אפשר שימשוך עצמו לאמת, ואז יזכה לעשו רצון בוראו בגוף ממש בעולם הזה, וזוהי

התכלית הנצחית.

ועל פי המורם לעיל, יובן בסייעתא דשמיא, כוונת המדרש כנ"ל על הפסוק בתהילים: 'שמעי בת' וגו', דהיינו

הבת היא בחינת הנשמה, כמו שדרשו חז"ל (קה"ר ו, ו): וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני

שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום שהיא בת מלך, כך הנפש אילו הבאת

לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה! למה? שהיא מן העליונים!. כלומר אפשר שאברהם אבינו ע"ה התבונן

בנקודה הפנימית שבו, כלומר בעצם חיותו שהיא הנשמה כנ"ל, והשמיע לה שהוא בוחר לזנוח את השקרים

שנאחזים בו מצד ארצו, אמו ואביו כאמור לעיל, ולבחור רק בדרך האמת, ואמר לה שלא תתפתה ותשמע

לבעל דבר (ליצר הרע), כי הוא הגנב הראשי שמנסה להסיטו מהאמת כנ"ל, ובכך הדליק והאיר את נשמתו

לראות ולהקשיב לדבריו ביתר שאת. וזה: 'וראי' היינו תראי שהעולם מסודר ומדויק להפליא, והוא מעיד על

עצמו שיש לו בורא שהוא מנהיג את העולם. וזה: 'הטי אזנך' לשמוע דברי תורה, כי הם המזון לנשמה כידוע,

וזה כדי לעשות את רצון בוראך כי זה תכליתך. אבל בשביל להגיע לאמת לאמיתה צריך לפעמים 'וְשִׁכְחִי 

עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ', כלומר את הסביבה והבית בהם אדם גדל, כי לא תמיד הם הולכים בדרך הישר והאמת.

ובידוע, שאבותינו הקדושים סללו לנו את הדרך בה נלך, ועל כן לפעמים צריך לעשות ויתורים כואבים יותר,

ולעזוב אפילו את בית אביך, כמו שעשה אברהם אבינו ע"ה. שכן, לצערנו הרב אין חדש תחת השמש, ועולם

כמנהגו נוהג, ואת אחיי אני מבקש, כי חלקם נולדים וגדלים בבתים שאין בהם חינוך לאמת כנ"ל, אלא למינות

וכפירה בה' יתברך, רחמן ליצלן. ולפיכך, הם אנוסים ובגדר 'תינוק שנשבה' בחינת אברהם כנ"ל (כפי שפסק גם

החזון איש ביורה דעה א-ב). שהרי מרוב שהם רחוקים מדבר ה' יש ביניהם כאלה שאפילו לא יודעים את הפסוק

(דברים ד): "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" ואחר כך בלחש 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', אשר בו 

מייחדים את שמו של ה' יתברך בכוונת הלב.

ולכן דע, שאין שום ייאוש בעולם כלל, רק צריך לחתור לנקודת האמת כנ"ל ולעשות תשובה, כמו שאמרו חז"ל

(יומא לח): והבא ליטהר מסייעין בידו. וזה בבחינת: 'מתי מעשי יגיעו למעשה אבותי', ובכך יזכה להביא עצמו

אל תכליתו הנצחית כנ"ל. וזאת בשביל לזנוח את השקר שהוא שורש התאוות והמידות הרעות, ורק על ידי כך

אפשר לבוא לתיקון המידות, ועל ידי זה אפשר להשיב את הגניבה מהבעל דבר שהוא היצר הרע, דהיינו את

הדעת והלב שנאחזו בהם כל השקרים והבלבולים כנ"ל.

והנה, מכאן והלאה התחזקה באברהם אבינו ע"ה גם האמונה שלא השמש או הירח או כל דבר אחר בעולם

שהם בבחינת 'הטבע' מנהלים את הבריאה, אלא רק הקדוש ברוך שהוא, כי הוא בעל העולם כמשל הבירה

כנ"ל, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ולכן, היה מוכן למסור נפשו על האמת, כמו שדרשו חז"ל

(בר"ר לח, יג:) שקָבַל תרח על אברהם בנו לפני נמרוד על שֶכִּתֵת את צלמיו, והשליכו לכבשן האש כי לא רצה

להשתחוות לעבודה זרה שלו, ונעשה לו נס ויצא ללא פגע כי הצילו ה' יתברך בעצמו.

אך לא רק זאת, אלא ברגע שגילה את האמת קיבלהּ בלב שלם, דהיינו קיבל על עצמו עול מלכות שמים

בשלמות, כמובא במדרש (תנחומא א): באברהם שדקדק על המצוות ושמרו בביתו אפילו עירובי תבשילין,

ועל כך נקרא אוהבו, שנאמר: "זרע אברהם אוהבי" (ישעיה מא:). ומכיוון שהאמין בזאת בכל רמ"ח אבריו

ושס"ה גידיו החל להפיץ את האמת והאמונה בא-ל אחד, מגוי אל גוי, וממלכה לעם אחר. ועל זה שדרשו

חז"ל (בר"ר פל"ט, א) על הפסוק (שיר השירים, א): "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך", למה היה אברהם 

אבינו דומה? לצלוחית של אפופילסימון (שמן מור) מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזווית, ולא היה ריחו נודף.

כיון שהייתה מיטלטלת, היה ריחו נודף. כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, טלטל עצמך ממקום

למקום, ושמך מתגדל בעולם כולו. וכפי מילותיו של הפייטן בשיר: 'כּוֹכָב צֶדֶק לַדּוֹרוֹת זָרַח אוֹרוֹ, אֶחָד 

הָיָה אַבְרָהָם בִּבְנֵי דוֹרוֹ'.   

וראיתי לנכון, שאין מקום יותר מתאים מזה, כדי להביא דוגמא להפצת האמת והאמונה וקירוב הרחוקים

לדבר ה' גם בימינו. והנה מעשה שהיה בעת שהתגורר רבנו עובדיה יוסף זצ"ל בשכונת הבוכרים בירושלים:

הגיע לביתו בליל שבת הגאון רבי צבי סימן טוב, וסיפר לו שיש יהודי אחד שיש לו חנות בשכונת הבוכרים

והבנים שלו לומדים מקום שאין בו יראת שמים מספיק, ניסינו לשכנע אותו שישלח אותם לתלמוד תורה

ואינו רוצה, אולי אם כבוד הרב ילך אליו והוא ישתכנע. הרב שמע כך והחליט לצאת מיד למרות הקור

הירושלמי ששרר בחוץ, הרבנית ע"ה אמרה לו איך תצא בכזה קור, אך הוא טען כי בעניינים רוחניים 

סיכמנו שאני קובע. וכן זה עניין של הצלת נפשות - אני יוצא! חכם עובדיה זצ"ל ישב אצל היהודי ודיבר 

על ליבו, הדברים נכנסו לליבו והחליט להעביר את כולם לתלמוד תורה חוץ מהבכור שהחל ללמוד כל

מיני מקצועות. לאחר זמן נפטר היהודי הזה וכשהרב זצ"ל הלך לנחם את בניו התפעל שראה שם חמשה

בנים כולם רבנים אחד רב עיר אחד דיין וכו' חוץ מאחד, כלומר זה שבחר שלא לעבור לתלמוד תורה.   

וזה בבחינת (בראשית יב, ה:) "את הנפש אשר עשו בחרן", וכפי שפירש"י: 'שהכניסן תחת כנפי השכינה',

היינו קירב נפשות לבורא, כמו אברהם אבינו ע"ה, ועל ידי כך יתגדל שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם

בזכות מעשיו, והתקיים גם בו הפסוק (תהילים מה, יב): "ויִתאַו המלך יָפיֵך" וגו'. ולא בכדי הסתלק מאתנו 

רבנו זצק"ל בסערה השמימה לגנזי מרומים ביום המר והנמהר בג' במר חשוון בסדר פרשת 'לך לך' כי

תמיד צריך להסתכל על מה שעובר על האדם בחייו וכן במותו, ביחס לזמן שבו אנו קוראים את התורה,

כי הכול כתוב בה אם בצפונות ואם ברמזים. ורמז לכך אפשר למצוא בשמו 'עובדיה יוסף' שעולה כמניין

'אברהם' כולל האותיות, כי הוא היה בבחינת אברהם שגילה כבוד מלכותו בעולם בחייו ובמותו!.

ונחזור לפרשתנו, אמרו חז"ל (אבות ה): עשרה ניסיונות התנסה בהם אברהם אבינו, ואפשר אולי שמספר

זה נרמז בכתוב 'לך לך' שעולה בגימטרייה קטן כמניין י'. ודרשו חז"ל (תנחומא ג): ניסיון הראשון כניסיון

האחרון. ניסיון הראשון 'לך לך מארצך', ניסיון האחרון 'לך לך אל ארץ המוריה', דהיינו עקדת יצחק.

והדבר קשה, כי לכאורה לא מובנת ההשוואה, שהרי בניסיון הראשון הוא נצטווה בהיותו בן ע"ה(=75)

שנים לעזוב ארצו ואת בית אביו, וזה לאחר שכבר הכיר את בוראו מגיל צעיר כנ"ל, אומנם זה גם קשה,

אבל זה לא דומה לניסיון האחרון בו נצטווה לעקוד את בנו יצחק ממשיך זרעו ודרכו כקורבן לה', כנודע.  

כי באמת אין מה להשוות, שהרי ודאי שהניסיון האחרון הוא קשה יותר, ובפרט שהוא חיכה לבן זה שנים

רבות, כמובא במדרש (תנחומא ג): לך לך מהו? לך לך: ל'=שלושים כ'=עשרים, הרי עולה בגימטרייה ק'(=

100) רמז לו, כשתהיה בן מאה תוליד בן כשר. 

אלא לעניות דעתי, על פי דברנו לעיל, אפשר יהיה להבין את המדרש הנ"ל,דהיינו שאין הכוונה להשוות

ברמת הניסיון עצמו אלא בדרכי עמידתו. כלומר לאברהם אבינו ע"ה זה לא שינה רמת הקושי בניסיון,

כי בכל ניסיון מתוך העשרה ניסיונות שהוא התנסה הוא משך את עצמו לנקודת האמת, שהיא הנשמה

שמושרשת בו, שכל רצונה לעשות רצון בוראה כנ"ל, ולכן ביטל רצונו לפני רצון בוראו, ובכך עמד איתן

כנגד הבעל דבר שניסה לגנוב דעתו ולבו ובכך להסיתו מלקיים את רצון יוצרו.

ועל ידי זאת זכה לרוב ברכות, שנאמר: 'ואעשך לגוי גדול' דהיינו שיזכה לבנים ובני בנים, 'ואברכך'

היינו שהברכה בממון תשרה בביתו, 'ואגדלה שמך' היינו שיראו כולם את הבנים והברכה שיש בכל

מעשה ידך יתגדל שמך בפני הסובבים אותך, ויכירו וידעו שהדרך שבחרת היא האמת היחידה, שהיא

התכלית הנצחית, אשרי המאמין!. יהי רצון מלפניו שנזכה להמשיך להפיץ את דבר ה' בעולם ולדבקה 

בו באמת, ובאמונה תמימה ופשוטה, בחינת אברהם אבינו ע"ה ועל ידי זה נקרב את הגאולה השלמה 

ברחמים גדולים, אכי"ר.

                 פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

השקר - הוא הרע, הוא הטומאה, ועל ידי זה מסיר השגחת השם יתברך מעליו, אבל על ידי אמת השגחת

ה' יתברך עליו בשלמות (סימן אמת ואמונה, אות כד). אפילו מי שהוא נע ונד, ובא לפעמים למקומות שרחוקים

מאוד מעבודת השם יתברך, כגון בבתי רשעים, ואפילו בבתי עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות) וכיוצא, אף על פי 

כן יש כוח לישראל להעלות ולהרים כל אלו המקומות להשם יתברך. על כן עליו לעשות את שלו, להמשיך

את עצמו להשם יתברך בכל מה שיוכל בכל מקום שהוא (סימן טלטול ונסיעות לדרכים, אות ו).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

                ולע"נ מרת-סבתי רחל ילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה