פרשת המקדש

המקדש אורו של עולם

הרב אבי כהנא

 פרשת בראשית מתארת את בריאת העולם על ידי הקב"ה. המדרש (בראשית רבה ב), מתאר בקשר ישיר את העולם בנוי יחד עם המקדש, לאמר כשיש מקדש העולם נקרא 'בנוי', וכשאין מקדש העולם נקרא 'חרב': "א"ר חייא רבה מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי, וחרב, ובנוי. 'בראשית ברא אלהים' - הרי בנוי. כמ"ש: "לנטוע שמים וליסוד ארץ" (ישעיה נא), "והארץ היתה תוהו ובוהו" - הרי חרב. כמ"ש: "ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו" (ירמיה ד).

חסרון המקדש אינו מהווה חורבן פיזי על העולם, אלא הכוונה לחורבן רוחני, הנקרא 'תוהו ובוהו', הרי בית המקדש היה מקום בו היו רואים את הופעת השכינה על ידי נר התמיד שלא כבה (שבת כב,ב), או עומדים צפופים ומשתחוים רווחים וכן יתר עשרה ניסים שנעשו במקדש (משנה אבות ה,ה) וכו'.

בזמן שהמקדש קיים, זוכים גם להלכה ברורה במקום אחד, שכן הסנהדרין היתה במקומה וממנה יצאה הוראה לכלל ישראל, ולא היה מצב של בניית במה-כל אחד לעצמו, או 'תוהו ובוהו הלכתי' (שבת קלח,ב).  

נמצא שכשבית המקדש קיים, יש סדר של קדושה לעולם, בדומה לתורה שנותנת סדר לעולם (מהר"ל, נצח ישראל פי"א). כך גם המקדש נותן סדר של קדושה לעולם, ובהעדרו נצטרך ל'תחליף' על מנת להידבק בקודש (מהר"ל, נצח ישראל פכ"ב).

המדרש מסיים שכעת, כשעדיין לא נבנה המקדש, אנו במצב של חושך, ולעתיד לבוא יחזור 'אורו של עולם' הוא בית המקדש: "ויאמר אלהים יהי אור" - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמ"ש: "קומי אורי כי בא אורך"... "כי הנה החושך יכסה ארץ (ישעיה ס).