"ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (בראשית טו,יג). למה דווקא ארבע מאות שנה? מביאה הגמ': 'ואמר ר' יהושע בן לוי: בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם, שנאמר (בראשית יב, כ) "ויצו עליו פרעה אנשים" וגו' נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה, שנאמר (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה"' (סוטה מו,ב). אולם לכאורה אם זה כנגד מה שעשה, מדוע בנ"י צריכים להענש בזה?- אלא פשוט שהעונש הוא מצד בנ"י, ומה שנאמר שנשתעבדו לו בזכות לוייתו, הכוונה, שלכן השתעבדו דווקא אצלו, כי במעשיו נעשה דומה לעניין של 400. אם כך נשאלת שוב השאלה מדוע השתעבדו דווקא 400? ואפשר שהתחייבו שיעבוד, אבל כמה בדיוק להשתעבד זה התגלה ע"פ מי שראוי להשתעבד אצלו. אולם אולי אפשר שיש עניין דווקא ב400, כיון שבפועל לא היו כך במצרים אלא רק 210: '"כי גר יהיה זרעך" - משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ת' שנה... ובמצרים היו מאתים ועשר, כמנין רד"ו' וכו' (רש"י). הרי שהארבע מאות זה מהולדת יצחק, כך שניראה שיש כאן קשר להולדתו. המספר ארבע נאמר בליווי שוב בהמשך הגמ': 'אמר רב יהודה אמר רב: כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק', לכאורה מה הקשר רק בגלל שליווהו קצת?- אלא ניראה שארבע מרמז על אותיות שם ה' (שיש 4 אותיות בהויה וכן באדנות), שבכך כעין מקשרו לקדושה שתלווהו, שזה דומה לנאמר: 'וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר הלכה' (ברכות לא,א). כך ניראה שבנ"י נחשבים לגלות ב400 שנה שבכך מתקשרים למספר 4, שהוא מרמז לקדושה, שבאים לגלות את ה' בעולם על 4 צדדיו, ולכן נחשב לגלות ב400 שנה, וזה בשל שפרעה ליווהו 4 אמות שבכך חיבר עצמו לגלות את ההקשר לקדושה ע"י בנ"י, שכשיצאו (כמו שליווהו ביציאה) יהיה גילוי ה' גדול. ולכן זה 400 שנה מהולדת יצחק, שיצחק נולד בגיל 100 של אברהם, ולכן בהקשר של 4 יוצא 400 מהולדתו. אולי לכן בין הדעות שנחלקו על ימות המשיח יש דעה שיהיו 40 שנה ויש 400 שנה (סנהדרין צט,א), שיש עניין של 4 בגילוי ה', כמתגלה במצרים או במדבר (כל דעה כמקורו). וניראה שלכן גם ישנם 4 חומשים שהם ישירות מה' (ש"דברים" הוא דברי משה) שמבטא את התגלות ה'. וכן היהדות עוברת דרך 4 אמהות, ואנו תפקידנו לגלות שם ה' בעולם. וכן לשונות הגאולה הם 4 , כנגד גילוי ה' שנעשה בכך. וכך גם 40 סאה מים במקוה ו-40 יום שמשה היה בסיני (וכן 40 שנה במדבר שהיו לספיגת התורה) שכל אלו קשורים ל-4, וכיון שבאלו מטהרים ומקדשים את העולם, אז זה קשור למאמרות שבבריאת העולם ולכן 4 כפול 10. והנה בפועל גלו במצרים 210 שנים, שזה מתחלק ב-3, שכיון שגלו והיו בצער (שלא כ400 שלא גלו בכולו ממש) אז מתקשר ל-3 שהוא פחות מ-4, כי כח הרע הוא פחות מכח הטוב (וזה 3 כפול 70 כנגד שבעים אומות, שגלינו בגוים שיש בהם שבעים אומות). כך גם ניראה שבשבת יש 'אבות מלאכות ארבעים חסר אחת' (משנה שבת ז,ב) שבא לרמז שקשור לקדושה ותיקון העולם, ולכן קשור ל-40, אבל כיון שזה איסור עשיה (ונענשים עליו), אז זה פחות מעשיה חיובית ולכן קצת פחות. וע"י האיסור מלאכה מגיעים להבנה החיובית של בריאת העולם ותיקונו. וכן במלקות נאמר "ארבעים יכנו לא יסיף" (דברים כה,ג) שמלקים 39, ונאמר בצורה שנשמעת 40, לומר שבפועל מוכה פחות מ-40 כי ההכאה היא שלילית, לא חיובית, שלא פעל לקדש את העולם אלא קילקלו, ועכשיו אנו מחזירים אותו לישרותו. אמנם יש גם 3 מצד עצמו שהוא חיובי, כמניין שלושת האבות (ואפשר שעניינם היה לבטל מהעולם את הע"ז, שהיא כנגד כל התורה, ולכן כעין מעשיהם זה ביטול הרע, וגם קשר לטוב ולכן האמהות זה מכוחם, בהיותן נשיהן, וה' בחר באבות. ואף באבות יש את יוסף שדומה ליעקב ולכן כעין 4, ובכלל אשר להחשיב את השבטים קצת כאבותינו. וכן אפשר שבזה מרמז שלא להתייחס רק למעשיהם, אלא יש גדולה מזו, וזוהי הסגולה [הנסתרת] מהם). והנה אפשר שרמ"ח מצוות עשה מתחלק ב-4 ל62 גימטריה 'סב', שאנו פועלים בפועל בכל העולם כרצון ה', שכל הסובב אותנו נעשה כרצון ה'. ועוד שם ה' השלם הוא 72 אותיות, אבל בעולם ה' ניסתר בטבע, ולכן פחות 10 כנגד העולם (עשרה מאמרות). וכן כנגד 'דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי' (סנהדרין ק,א) וע"י מצוותינו אנו מקדשים את העולם וכך זוכים לדברים טובים כבר בעולם, ולכן כעין 31 (שמפחיתים לקטן, כי זה כבר כאן, לפני הנתינה השלמה שב'עתיד') וכך כפול (בעולם הפיזי והרוחני) זהו 62. ואילו שס"ה לאוים, פחות 5 זה 360 שמתחלק ב-3 (כאי עשיה) ויוצא שמתחלק ב120 כנגד מקסימום חיי האדם, שצריך ליזהר מלחטוא בעולם הזה שמדרדר לחטא. ומה שירדו 5 זה כנגד אותיות שם אלקים (5 אותיות) שהוא שם של דין, שהדין עולה בשל החטאים, או כנגד חומשי התורה, כדי לומר: 'ר' אלעזר בן עזריה אומר: מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה", אבל "אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים' (ספרי. ויקרא כ,כו) שצריך לומר שפורש מהאיסורים כי כך ה' ציוונו, כציווינו בתורה. (ויש חשיבות ל-4 ול-3 ולכן בנ"י זה שילובם- 12 השבטים).