פרשת השבוע - האזינו
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה..." (דברים לב, א) לשירת האזינו ישנם הרבה מרכיבים. אחד מהם הם פסוקי התוכחה החזקים כל כך, שלכאורה אינם מתאימים לשירה. כיצד ניתן להבין זאת? אחד מהדברים המייחדים שירה הוא ההרמוניה שבה. בשירה, כל הצלילים משתלבים. לשירה יכולת לתת מקום לכל הצלילים, גם לכאלה שכאשר שומעים אותם לבדם, הם לא ינעמו לאוזן.
חלק ממערכת החיים של אדם פרטי וגם של אומה – הוא הנפילה. החטא הוא חלק ממערכת החיים, כפי שמבאר שלמה המלך: "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ). יהיו זמנים שעם ישראל יהיה בעלייה ויהיו זמנים שהוא יהיה בירידה – וכאשר הוא יהיה בירידה הוא יסבול: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת..." (דברים לא, יז).
יש אנשים שכאשר הם נופלים, שירת חייהם נפסקת. הם נעצרים ושוקעים בנפילתם. הסיבה לדבר היא שאין הם רואים את נפילתם כחלק ממערכת טבעית ורגילה, בה אדם נופל וקם, אלא הם רואים אותה כטעות, כסטייה מהסדר הטבעי של החיים, ולכן אנשים אלו שרים בעלייתם ודוממים בנפילתם. לא כך טוענת היהדות!
בכתבי רבי נחמן מובא בכמה מקומות יסוד נפלא (ליקוטי מוהר"ן קמא, כב): "צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה", כלומר שלפני כל עליה שאמור אדם פרטי או אומה שלמה לעלות, חייבת להיות ירידה. ה"שפת אמת" מבאר כי המשמעות של שירה היא היכולת לראות את העלייה והירידה בראייה אחת, כמערכת אחת.
נראה כי כאשר התורה כתבה בתוך שירת האזינו את התוכחות והייסורים שעם ישראל עתיד לסבול במידה והם לא יקיימו את התורה, על מנת ללמד אותנו יסוד חשוב והוא – שגם ייסורים ונפילות הם חלק מהשירה. הם אומנם הצלילים הנמוכים והפחות נעימים, אך הם חלק מכלל השירה, מכלל ההיסטוריה העתידה לעבור על עם ישראל, וגם בתקופות הפחות טובות עלינו לדעת שבעתיד יהיה טוב יותר – "כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה".
מתוך הספר: "לקראת שבת" – הרב חנניה מלכה
